"אלטון ג'ון הישראלי"?
הוא יצר עשרות להיטים, שיתף פעולה עם עשרות אמנים, ונע על הסקאלה שבין אלבום שירי משוררים ייחודי ביחד עם מתי כספי ("מאחורי הצלילים") ועד לפזמונים משעשעים בתוכנית פופולרית כמו "זהו זה", מאלבום ראשון בוסרי וחתרני ועד למקהלת שבא ולאלבום מהמקורות היהודיים ולחיבור עם מרגול (ועוד לא הזכרנו מוזיקה לקולנוע ולתאטרון). הוא נע מתדמית של "מטורף בלתי מזיק" שמגיע עד גבול האקסטזה ועושה פרצופים ומשחק עם הקהל, כחלק מובנה מהפרפורמנס שלו, כולל שטיקים קבועים של קולות שניים ושלישיים, שכבר הפכו לקאלט, ועד למי שיכול לצלול למעמקי הנשמה שלו ולהביא עוד לחן שהביצוע שלו על הפסנתר יגרום לכך שיצטרכו לגרד את המאזין מהרצפה. מאוד מפתה להכריז על גרוניך כעל "אלטון ג'ון הישראלי", אבל בעיני ולטעמי הוא הרבה יותר מזה. הוא פשוט הרבה יותר מגוון מהסר הבריטי, ולא פחות מוכשר ממנו.
אחרי כל זה הגיע האלבום החדש "אחרי הכל" ועימו מופע ההשקה אמש במועדון "זאפה". גרוניך, גם אחרי גיל 60, הגיע לאלבום ולמופע הזה כשהוא עם כוחו במותניו, מחובר לטריו רוק צעיר ומצויין - עומרי אגמון בגיטרה חשמלית, אייל מזיג בבס, רון אלמוג בתופים, עם חבילת שירים ששוב משרטטת אותו כמלחין עם השראה, כבוחר טקסטים מנוסה, כמבצע מיוחד, ואולי חשוב מכל - כאמן שבגיל מבוגר מזיז את האגו שלו הצידה, נעזר באחרים, רובם צעירים ממנו, ומאפשר לקסם שלו עצמו לקרות מחדש. זה נכון לשיתוף של יוצרים כמו אייל מזיג ואחיו גיא מזיג, יהלי סובול, מרב רוט-לפיד (שאמה, שולמית לפיד, כתבה לו את "רוזה מרציפן" לפני 44 שנה), מנהלו האישי דוד אפשטיין ואחרים. היותו של פרויקט "אחרי הכל" פרויקט קבוצתי עם היוצר-מבצע במרכזו, ששואב אנרגיות יצירתיות מאחרים - הוא המפתח להבנת האלבום והמופע החדשים של שלמה גרוניך. אפשר היה לראות את התהליך הזה מתחיל לבעבע כבר לפני שנתיים, בסדרת המופעים שקיים גרוניך עם אותו ההרכב ובה אירח שורת אמנים מובילים.
אנטרטיינר שמבין היטב את חוקי המשחק
גרוניך הוא גם אנטרטיינר שמבין היטב, ולאורך שנים, את חוקי המשחק של תעשיית המוזיקה. מאחורי התדמית של האמן הלעיתים אקסצנטרי, מסתתר שועל ותיק שלמד לאבחן מה הקהל ומה המדיה רוצים ואוהבים לקבל ממנו. לא סתם הוא יצר אלבום חזרה למקורות כשזה היה הטרנד. לא סתם הוא מקפיד להשתתף בערבי המחווה השונים בפסטיבלי ראשון לציון (בסוכות) וחולון (בפסח). לא סתם הוא משתתף קבוע בפסטיבל הביטלס, ואף זכה לאחרונה לפסטיבל משלו במרכז שטיינברג.
גרוניך גם יודע שמופע השקה לא צריך להיות ארוך מ-16 שירים, 17 גג. הוא יארח בו תותח כבד ושותף ארוך שנים לדרך כמו מתי כספי (שפישל ועלה לבמה עם גיטרה לא מכוונת), יוצר צעיר אך מקושר היטב כמו אלון עדר, ואת ביתו ים גרוניך, עוד לא בת 16, אבל יפה כמו פרח ובעלת כישרון לא מבוטל (ואם היא לא היתה הבת של גרוניך סביר להניח שהמהלהקים של "הכוכב הבא" או "דה ווייס" כבר היו חוטפים אותה).
"להטוטן"
הוא פותח את ההופעה בקטע האינסטרומנטלי "רנסנס", ומיד אחריו שלושה להיטים ותיקים - "נואיבה", שומקום" ו"זמן עובר" - כדי שהקהל ירגיש בבית. משלושתם ברור שגרוניך לא שכח שלושה דברים - לעבד מחדש את שיריו ולהישאר תמיד מעניין, לא לפחד מהנטייה העצמית שלו לוירטואוזיות, ולהיות רוקר, עם תעוזה, שנהנה לשמוע בס, תופים וחשמלית שמחזירים אותו לסיקסטיז ולסבנטיז, עם בולטות לתפקידים, עם סולואים של הגיטרה, עם תחושה של "הרכב". מהאלבום החדש הוא נותן את "להטוטן", שכתב יחד עם דוד אפשטיין, שיר שמדבר על דדמות של אמן ולמעשה רומז אליו עצמו. אחריו "במקום שהם בנו", מעין חצי שיר מחאה שכתב גיא מזיג, ועובד יפה.
אלון עדר, הבן של יהודה עדר ("תמוז", "רימון") ומיקי קם, מצטרף ל"ברחוב שלנו", מתוך האלבום הראשון והאוונגארדי של גרוניך. איזה מזל שעדר הצטרף למופע הזה, כי גרוניך בעצמו לא היה מעיז לנבור שוב באלבום ההוא ולשלוף ממנו את השיר הנהדר הזה. "כל טיפה של רגש" של עדר עצמו זוכה לתשואות מהקהל. עדר הוא ווקאליסט בינוני, אבל מבצע עם קול משל עצמו וטעם מצויין במוזיקה ישנה. מהאלבום החדש של גרוניך הוא בוחר לשיר איתו את "היום מאירה השמש" הקצר והיפה, בחירה נעימה ביותר.
אחרי שעדר יורד גרוניך משתעשע עם הקהל בקטע "Go!", שבו הם צריכים לצעוק את המילה כל אימת שהוא מסמן. הנאמבר הזה נולד בניו יורק, וגרוניך מדגים בו שהוא לא שכח להיות מחובר לעולם הגדול ושכאשר הוא רוצ יש לו את ה"ניו יורק סטייט אוף מיינד". יפה לו.
את מתי כספי הוא מכנה "אחי" ולא בכדי. השניים מחוברים כבר 40 שנה יחד בקשר עמוק. הם מתחילים עם "ציור", השיר הכי מוכר מפרויקט "מאחורי הצלילים", אבל אז מתברר שכספי הגיע עם גיטרה לא מכוונת, משהו שממש לא אמור לקרות לאמן ברמתו. לא ברור איך הוא מרשה לעצמו דבר כזה, ובזמן שהוא כיוון את הגיטרה לגרוניך לא נותר אלא לומר לו: "כבר הרסת את ההופעה, לפחות תספר בדיחה". אבל הביצוע ל"ציוור" היה יפה, וכספי תיקן בעוד קלאסיקה נפלאה: "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", והתכבד בשיר הנושא של האלבום "אחרי הכל", שיכול להתייחס גם למה שהוא, כספי, עבר בקריירה ובחיים.
ים גרוניך גרמה לאבא שלה להתרגש עד דמעות
אחרי כספי הגיע זמן הלהיטים. "בנאליה לפני השקיעה", השיר שרענן השנה את הרדיו הישראלי, זכה לביצוע תוסס וסוחף, אם כי לא מדויק כמו בהקלטת האולפן. לתוך "שירים פשוטים" גרוניך הזרים את התסכולים העכשוויים כמו "כולם רואים 'האח הגדול'" (במקום "כולם רואים 'שעה טובה'"), והתלונן שברדיו הולך "מזרחית" - עם ח' מודגשת ושר "אשכנזים מקופחים". את הנאמבר הוא סגר עם קטע מ"אובלאדי אובלדה" הביטלסי, שתמיד מעלה חיוך.
רגע לפני הסוף עלתה לבמה ים גרוניך, הבת של, עוד לא בת 16, יפהפיה ומוכשרת, ושרה את "A Song For You". האבא שלה התרגש עד דמעות, ובצדק כמובן שיש לה עוד הרבה מה לשפר, אבל הבסיס נמצא שם. איזה יופי. גרוניך חתם את הערב עם "סימפטיה", שיר שהיה להיט בתקופה שבה הוא והמבצעת המקורית נורית גלרון היו שיא המיינסטרים. אולי הזמנים האלה כבר לא יחזרו, אבל שלמה גרוניך נשאר, וכמה טוב שהוא עוד איתנו.
צפו בקטעים מהמופע:
רנסנס
נואיבה
שומקום
זמן עובר
להטוטן
במקום שהם בנו
ברחוב שלנו (עם אלון עדר)
כל טיפה של רגש (עם אלון עדר)
היום מאירה השמש (עם אלון עדר)
GO!
ציור (עם מתי כספי)
כשאלוהים אמר בפעם הראשונה (מתי כספי)
אחרי הכל (עם מתי כספי)
בנאליה לפני השקיעה
אובלאדי אובלאדה / שירים פשוטים
A Song For You (ים גרוניך)
סימפטיה