מוריסי בהופעה - הפלייבוי הבינלאומי האחרון

נתחיל מהסוף, מהשורה התחתונה: ההופעה של מוריסי הייתה מצוינת, אך לא לחלוטין מספקת. מוריסי מסומן מזה שנים כחבר קבוע ברשימת העילית של האמנים שהקהל בארץ מחכה לסגירת מעגל איתם, הפוטנציאל הגדול של הערב החל לספק את הסחורה כבר בשלב החימום. 

קאסט חימום מבטיח יצא לדרך כשלבמה עלה אסף אבידן יחד עם המוג'וס להופעה כמעט מלאה, מרשימה וסוחפת, שהשתלבה בטבעיות כה רבה בסטנדרט האיכות החו"לי של הערב עד שבשלב מסוים היה נדמה שהקהל בכלל נמצא פה בגללו.אחריו עלו הניו יורק דולז. החברים יודעים לתת בראש כמו שצריך.ואז זה הגיע. הרגע הגדול. ציפייה של שנים התנקזה לכדי תשואות עצומות כשמוריסי ונגניו הצעירים-במידה-מפתיעה עלו לבמה והתחילו לעבוד. 

מעיף חולצות רטובות מהבמה

למוריסי, חנוט בחליפה אפורה, לקח בדיוק חצי שיר כדי להבין על איזה אקלים אנחנו מדברים פה ולהסיר את הז'קט. עוד חצי מהשיר השני הספיק כדי להפנים את הלבנטיניות עד תום, והנה חולצה רטובה ראשונה מושלכת לקהל והברנש הבריטי המהוגן נשאר בחצי גוף עירום ושזוף. למען הקוראים חובבי הסטטיסטיקה נציין שעוד 4 חולצות זכו לגורל דומה במהלך הערב.

כבר בהתחלה מוריסי מבטיח שהוא בא לתת "את הדם, הדמעות והלב", ומהר מאוד מתחיל לפרוע את השטרות: למרות שהוא מזיע באופן מאסיבי למדיי ונראה כבד באופן כללי, תנועותיו אלגנטיות ותיאטרליות והפנים שלו חיות ומביעות כל מילה ומילה בנפרד. הקול הכול כך מוכר, עודנו עמוק וחם למרות שניכר בו שהוא מתחיל קצת להישחק בקצוות, והנגנים- למרות הרובוטיות הקרה שלהם- מנגנים מעולה.

לא ברור אם זה החום והלחות, אבל נראה שבהמשך מוריסי קצת מתעייף. משהו באנרגיות של תחילת ההופעה שוכך ככל שהיא מתקדמת, והוא מנצל קטעי סיום ארוכים של הלהקה כדי לגנוב כמה הפסקות למנוחה- אם כדי להחליף חולצה או סתם להישכב על הבמה ולנשום.

לא לגמרי מקבל מהקהל את האנרגיה לה ציפה

התחושה שלי היא שלצד הגיל והאקלים, מוריסי גם לא לגמרי מקבל מהקהל את האנרגיה לה ציפה. בדרכו המעודנת והאדישה הוא מוצא את ההזדמנות לעקוץ את הקהל שלא עונה במקהלה לשאלותיו הרטוריות. "מהו הדבר הכי חשוב?" הוא שואל על אהבה כמובן, ומוסיף "באנגליה יודעים, גם בנורווגיה יודעים ובטורקיה גם. ופה לא? נו, טוב". בהזדמנות אחרת הוא זורק "למרות שלא ממש ביקשתם עוד, אני אמשיך".

באופן אישי הייתי שותף במידה מסוימת לתחושה שהקהל- למרות האהבה העצומה- הוא קצת פאסיבי. למעט מקרים בודדים, בעיקר בלהיטי הסמית'ס הספורים, הקהל לא מילא בצורה מיטבית את חלקו בעסקה ההדדית שכוללת אספקת אנרגיה דו כיוונית- ווקאלית וויזואלית- בין הבמה והקהל גם במהלך השירים, ולא רק בתשואות מנומסות ביניהם. קשה להגיד שזה מנע ממוריסי לתת את השואו האדיר שלו, אבל זה היה קיים ברקע.

למרות זאת, כאמור, מוריסי סיפק במשך שעתיים הרבה ממה שציפו ממנו. פרפורמר ענק עם כריזמה בלתי נגמרת, מניירות חינניות של דרמה קווין וטווח מרשים של הבעות רגש. קשה להאמין שמישהו מאלפי הנוכחים מרגיש שלא קיבל תמורה לכספו, כי מוריסי נתן מעצמו הכל- כמו שהבטיח, וג'נטלמנים הרי לא מפרים הבטחות.

נקודת החולשה היחידה של הערב הייתה העדרם הזועק לשמיים של כמה וכמה מהשירים הענקיים שלו, שירים שבשבילם קנו האלפים כרטיסים. חלקם מהמובילים והאהובים ברפרטואר שפשוט נעדרו מהערב הגדול והמרגש הזה. במקומם קיבלנו הדרן של שיר אחד בלבד.

אז אמנם היה ערב ענק ומרגש, ולכן לא מדובר בחצי כוס ריקה, ואפילו לא ברבע ריקה. מדובר בחוסר של בדיוק שלוק אחד, השלוק הזה שחסר לך כדי להרוות את הצימאון.

רשימת השירים בהופעה:
Last Of The Famous International Playboys
Ask
First Of The Gang To Die
I Just Want To See The Boy Happy
Sister, I'm A Poet
Vicar In A Tutu
Irish Blood, English Heart
The World Is Full Of Crashing Bores
Stop me if you think...
That's How People Grow Up
All you need is me
Why Don't You Find Out For Yourself?
The Loop
You Say You Don't Love Me (Buzzcocks cover)
I'm Throwing My Arms Around Paris
Mama Lay Softly On The Riverbed
Please, please, please, let me get what I want
Death Of A Disco Dancer
Life is a pigsty
How Soon Is Now?
Encore: There is a light that never goes out

• הופעות חו"ל בישראל
• הסמית'ס
• מוריסי
• רוק בריטי