מעשה באדם גדול

בני בשן הוא אדם גדול. אמן, יוצר, משורר, אינטלקטואל, שדרן רדיו מצוין. וכמו איש אשכולות הדברים אצלו מתערבבים. הרדיו שלו נשמע לפעמים כמו שירה. המוזיקה שלו נשמעת לעיתים כמו רדיו. או כמו פרודיה על הכל יחד. כי כשהוא במיטבו בני בשן לוקח את כל התארים המפוצצים האלה וצוחק עליהם, ועל עצמו, ועלינו, ורוקד איתם ואיתנו ועם חיינו על פי תהום, כמו באלבומו החדש.

בין גבוה לנמוך

כמו כל יוצר טוב שמודע לעצמו בעידן הנוכחי בשן משחק בין עמוק לשטוח, כשהיצירה שלו עולה ויורדת כל הזמן בין גבוה לנמוך; בין ביקורת חברתית ופוליטית ותרבותית, לבין ריבים עם ערסים בים; בין האישה הנשגבת והאלוהית, לבין מושא תשוקה שמתגלה כמנחה בערוץ הילדים (לשעבר) או קבוצת כדורגל; לוקח ממאיר אריאל דווקא שיר על "בטנים ותחתים"; בין הישיבה בברים ומול המיקרופון לתוך הלילה כדרך חיים שממנה הוא מקבל השראה אמיתית, לבין ישיבה בברים ומול המיקרופון לתוך הלילה כי אין לו משהו יותר טוב לעשות באותו זמן.

בני בשן, איש של מילים, צריך שישמעו אותו. זקוק לקהל, לציבור, למאזינים. מאות מהם באו אתמול ל"כליף" המחודש ביפו לשמוע אותו מבצע אלבום חדש, הרביעי שלו, במלואו יחד עם להקת בום פם. הוא הביא את התוכן, הם את האריזה המוזיקלית הגרובית המיוחדת שלהם שניתנת לזיהוי בעיניים עצומות. הקהל פרגן. כשהוא הוריד את משקפי השמש ועבר ממראה יובב למראה הג'ינג'י המסנוור - התגובה היתה מחיאות כפיים ושריקות.

למה דווקא בשן

מה חיפשו שם מאות אנשים? למה דווקא בשן? הוא לא חתיך הורס (למרות שיש בנות שמתות עליו), הוא לא פרפורמר משתולל, לא זמר. אבל לבני בשן יש כאריזמה, יש אמת, יש הומור ויש לו מה להגיד. ויש לו את התכונה המיוחדת הזו שהוא גורם לך לחשוב שמה שיש לו להגיד מאוד חשוב, שזווית ההסתכלות שלו על העולם היא כזו שלא חשבת עליה קודם, שהוא גילה סוד נסתר והנה הנה, עוד רגע, כגורו של מגניבות חדשה, שנולד במרחב הציבורי כאאוטסיידר, ישתף אותך באותה חוכמה, באותו סוד, באותה אמת צרופה או אמנות ייחודית, באותו סחרור ספיראלי פוסט-מודרניסטי שמתחיל בהיינריך היינה ומסתיים בעוזי חיטמן, דואט מגניב עם שלומי שבן (סחתין על ההברקה בין שני השמות) ופרודיה על זמרים מזרחיים.

לא סתם בחרו את בשן אנשי "מסודרים" להיות גורו השאנטי בשקל שעובד על ברלד (מאור כהן) בעונה השנייה. כי בשן הוא בדיוק הטיפוס שיידע למכור לך משהו לא ברור, הרגשה, רמיזה, תחושה, מילים, אווירה, אוויר חם, וישכנע אותך שעשית את עסקת חייך. לא חלקלק, אבל עם חיוך ממזרי בזווית הפה. העניין הוא שאצל בשן, בניגוד לאחרים, לאוויר החם הזה, שמעורבבים בו חמצן שכולו אהבה ותשוקה אינסופית למין השני, חנקן שכולו עצב ודיכאון קיומי ופחמן דו חמצני רעיל, שהוא סך כל הרעות החולות נגדן הוא יוצא - לאוויר החם הזה יש משקל סגולי משמעותי לפחות כמו צלליתו של האיש עצמו. ובשן הוא אדם גדול, פיזית, מה שרק מוסיף לסמכותיות שלו כאחד הנביאים החדשים של המגניבות החדשה.

אגו, ביטחון עצמי, אומץ

גודלו גם גורם לך להעריך אותו יותר על הדרך שעשה מאנדר-דוג טבעי ליוצר עם בטחון עצמי, ועל האומץ שלו לעמוד על במה. צריך אגו גדול מאוד כדי להיות יוצר משובח וצריך אגו גדול לא פחות כדי לעמוד מול קהל כשאתה נראה כמו בני בשן.

ואגב, כל הדברים האלה נכתבים מתוך הערכה לבשן. לא קל לגרום לאנשים להאמין שאתה נושא את האמת בכיסך, ומעבר לזה - הוא באמת יוצר שראוי שקולו יישמע ברבים. גם הסגנון שלו עדיף. רהוט, פיקח, רגוע, שליו כמעט, משדר ביטחון עצמי, כן מתיימר ומתהולל, אבל לא רעשני ומתגולל.

הרפי רשף של הרוקנ'רול

כשלבני בשן יש משהו חשוב להגיד הוא מעדיף לעשות את זה לאט ובשקט. הוא יודע שיקשיבו לו, ושזה יעבוד לו יותר טוב מאשר יצעק מהר. דמה שימי "אני בני בשן!!" הסוערים מאחוריו, אבל ימיו כרפי רשף של הרוקנ'רול כאן כדי שנקנה את הדיסק שלו ונאמר לעצמנו - החיים בזבל, אבל זיינתי היום, אז הכל בשלווה. סטנדרטי. אני תל אביבי מגניב וטוב לי.

אפשר להעריץ את בני בשן ואפשר לבוז לו, עדיף להעריך, להקשיב, ללמוד, לצחוק מהבדיחות, לזרום עם המבוכה, לפתוח דלת לכוכב שלא נראה כמו כוכב, לאהוב אותו על השירים המרגשים שלו, לשמוח איתו כשהוא משיג בחורה או כשמנצ'סטר יונייטד לוקחת עוד אליפות (ואני דווקא אוהד ליברפול), לצחוק איתו על עצמנו, לרקוד איתו על פי תהום, והכי חשוב להאמין לו. להאמין לו. להאמין. אמין. מין. מי.

• בום פם
• בני בשן
• השקה
• יפו
• משורר