ההופעה של אתניקס בקיסריה מתחילה ב 21:40, אבל עשר דקות קודם לכן מוקרן על המזכים קליפ פרסומת למילקי בטעם תות, שמורכב מצילומי מעריצים שיצרו את מילות השיר "תותים". רק בישראל. תארו לכם את U2 עולים להופעה באצטדיון בניו יורק ועשר דקות לפני מוקרנת פרסומת ליוגורט "עץ יהושע" עם קליפ שיצרו המעריצים למילות השיר.
ממנפנפי החפלות עד חיות המועדונים
הביטוי הזה "רק בישראל" מתאים לאתניקס, ולא סתם יש להם אלבום בשם "ברוכים הבאים לישראל". כשמרכיבים את רשימת הלהקות ה"ישראליות" בדרך כלל מתחילים ב"תרנגולים" ו"גשר הירקון", עוברים ב"חלונות הגבוהים" ו"כוורת", ממשיכים ב"תיסלם" ו"בנזין" ומגיעים עד "משינה" ו"הדג נחש". אבל אם יש להקה שהמוזיקה שלה משקפת את הישראליות בשני העשורים האחרונים זו דווקא אתניקס. שירים לחיילים, שירים לחתונות, שירים לפריים טיים של ערוץ 2, שירים לועדי עובדים; שירים גאוניים, שירים מטומטמים, שירי אהבה, שירי תקווה. הקלישאה אומרת שאתניקס חתומים על המצאת הפופ הים תיכוני (יחד עם טיפקס), אבל בלי קשר למזרחית, הם גם אלה שהביאו את הפופ האירופי הדאנסי של האייטיז לתוך המיינסטרים, והמשיכו בהתמדה להיות הרכב הפופ היחיד ששרד כאן כל כך הרבה שנים, ומייצר מפלים של להיטי רחבות שכולם מתחברים אליהם - ממנפנפי החפלות עד חיות המועדונים.
_c.jpg "אתניקס בקיסריה (צילום: מאיר אזולאי)")
והשנים ניכרות על חברי אתניקס, כשהם עולים לבמה באמפי קיסריה. אבל מה שניכר הוא בעיקר הניסיון העצום. מדובר במכונה מדהימה של להיטים, מנוסה, שהבסיס המוזיקלי שלה הוא כמובן תמיר קליסקי עם הפסנתר, הסינתיסייזר, המחשב והבאסים. עם הגיטרות של יורם פויזנר וגלעד פסטרנק והתופים של גל הדני מתקבל מבנה בסיסי איתן, עליו מתלבשים בהצלחה רביעיית כלי מיתר אנרגטית ושלוש זמרות ליווי שמקשטות את הצלילים הגבוהים.
זאב עם תשוקה לטרוף, שמציע נחמה
הפרונט של המכונה הוא כמובן זאב נחמה, שבגיל 51 שר ומופיע הכי טוב ששר והופיע בקריירה. עושה רושם שמשהו טוב קרה לנחמה בשנה האחרונה, משהו חיובי זז אצלו, הוא השתחרר, הוריד את הכובע, הפסיק לחשוש, הוא מתבטא על הבמה טוב מתמיד - מצד אחד זאב עם תשוקה לטרוף ולכבוש את ההופעה והקהל, לרקוד ו"לזוז כמו נחמה", ומצד שני יש את הנחמה שהוא מציע למעריצים עם שירי האהבה תנצח ואהבת חינם ומנטרה משולשת שהוא חוזר עליה כמה פעמים: מילה טובה, מחשבה טובה ומעשה טוב. אחרי 25 שנות קריירה אתניקס מנסים להעביר מסרים לא רק דרך שירים כמו "מחר אני בבית" אלא גם באמירה ישרה לקהל.
מנגד, יש לזאב נחמה טקסטים שרק הוא מסוגל לכתוב ולשיר, והם יישמעו הגיוניים למישהו. כשמאזינים ל"כתם הפרי", "שיר ישן" או "ציפור מדבר", קולטים שככותב נחמה הוא בעצם האח הצעיר והשובב של שלמה ארצי מתקופת אמצע הקריירה שלו, ביכולת לחבר משפטים שלא קשורים אחד לשני למארג שמעביר תחושה שקשה לגעת בה או להסביר אותה במילים. ואם כבר "כתם הפרי" - בערך מיליון שנה לפני שהאקורדיון נהיה מצרך יסוד בכל שיר דאנס, אתניקס כבר נתנו איתו בראש, וסיימו, כמובן ב"טרלללה".
מוזיקלית, ההופעה של אתניקס היא מסיבת קיץ ישראלית שמנקזת כמות אדירה של השפעות, מהודו ועד כוש, מתימן עד יוון, מקרית מלאכי עד לוס אנג'לס. דרך הפילטרים של נחמה וקליסקי הופכות ההשפעות האלה לשורת להיטים שקשה לעמוד בפניה. זה נכון גם, למשל, בשיר החדש "החיים כל כך יפים", שהבסיס שלו הוא רגאיי, אבל זה רגאיי שעבר את התהליך האתניקסי ומוגש לקהל הכי מיינסטרים-ישראלי שאפשר.
ריק אסטלי פוגש את ניק קרשאו
נכון, רוב הבלדות שלהם נשמעות מאוד דומות, מעין קיטש-רוק הישר מאמצע הדרך, שרובן מעבירות את אותם מסרים של אהבה ואחווה, אבל כשזה מגיע לקצב המגוון נע בין הפופ הים תיכוני של "BMW שחורה" ("בואו נעשה קצת תרבות", אומר נחמה בציניות לפני הנאמבר), הלטינו של "תביא קצת דינרוס", האמריקנה של "היא לא תשוב", היורו-פופ-רוק של "כמו האלים" (ריק אסטלי פוגש את ניק קרשאו), רוק-דאנס ב"אמונה", והדאנס-אתני של "קטורנה מסאללה" שנשמע הפעם יותר מערבי ממזרחי, ואווירת מועדון יותר מחפלה. בכלל, בצמתים רבים במופע הזה, ואולי יותר מתמיד, אתניקס היא להקת רחבות, יצרנית פס-קול למסיבות. וגם כשהגמלים דוהרים במדבר - הדיסקוטקים רועמים (כמו "הקטר") מבירות ועד קנטרה, עם כדור מראות ענק באמצע.
מעל כל אלה עמד אמש הנאמבר של "תותים". אלפי פעמים הם שרו אותו, אלפי פעמים שמענו אותו, הטקסט שלו (כנכתב למעלה) מעט מוזר, אבל יש בשיר הזה קסם שעדיין עובד, למרות השחיקה המטורפת שעבר. אמש הוביל אליו מעברון מ"שדות תות לנצח" של הביטלס מהסינתי של קליסקי, וברגע שהתחיל השיר הקהל כולו על הרגליים, מקבל לפנים סולו תופים, המון עשן, את נחמה רוקד בשיגעון ואת שני הגיטריסטים מנגנים רוק כבד על רקע של טראנס, כאילו אתניקס התחפשה לאינפקטד מאשרום, אבל הקפידה להשאיר את הטראנס-רוק שלה נגיש לקהל.
גם "ג'סיקה" זכה לנאמבר מושקע משל עצמו, שנפתח בקטע האוס עם תאורה ירוקה, אולי בהשראת "אין מקום אחר" של משינה. העיבוד הקלאבי מוריד למרכז הבמה את נגני כלי המיתר וזמרות הליווי שרוקדות "במסיבה של אתניקס" כמו שקרה לזה נחמה. ואז הם משיכים לקטע המזרחי של השיר, וקטע שבו מעודדים את הקהל לשיר, נחמה שר את קטע האופרה - הוא לגמרי זמר טוב היום יותר מאי פעם, ועם סיומת גדולה הם יורדים מהבמה.
_g.jpg "אתניקס בקיסריה (צילום: מאיר אזולאי)")
למרות שאפשר להופיע בקיסריה עד הבוקר עם כמות הלהיטים שיש לאתניקס ("בואו נלך לישון יחד כולנו", מציע נחמה לקהל, "נקום בבוקר, נלך לים, ואחר כך נלך למסעדת דגים בחדרה"), בשלב מוקדם יחסית של המופע הם עוברים למחרוזת להיטים שיצרו עבור אייל גולן ומקימים את הקהל לכיוון הבמה. בזמן שאייל גולן כבר לא שר את "יפה שלי" בהופעות כי כמה אפשר, עבור אתניקס השיר הזה הוא לחם. כנ"ל "לבנות לך יהלום" ו"צאי אל החלון". אבל קשה לבוא אליהם בטענות. כשאתה אוסף את המעריצים שלך לערב שרובו ככולו חגיגה של שירה בציבור, למה לוותר על השיר אולי הכי מושמע בישראל ב-20 השנים האחרונות. אתניקס הם מאלה שלא עשו אף פעם חשבונות או התביישו במשהו, השיטה שלהם היא "להיטים בכל מחיר", ועובדה שלטווח ארוך היא ניצחה. הרי אפילו את "שיר הטרטע" הם היו מבצעים עד לא מזמן.
הלהקה הכי ישראלית?
פעם גיל 50 היה תחילת הסוף עבור כוכבי פופ, אבל אתניקס נמצאים בכושר כל כך טוב, והעבודה שלהם דורשת מהם רק להמשיך ולעשות את אותו הדבר, עד שנדמה שהם יהיו כאן עד הסוף, כלומר לפחות עד גיל 60, ראש בראש עם משינה על תואר הלהקה הכי ותיקה בארץ. הם בני אותו מחזור, נחמה וקליסקי, בנאי וברכה, עם יריבויות עבר ויריבויות הווה סמויות. בעוד משינה היא סוג של קונצנזוס בתשובה לשאלה "להקת הרוק הגדולה ביותר שהיתה כאן", אתניקס צריכה להיות התשובה לשאלה "להקת הפופ הגדולה בארץ", אולי אפילו לשאלה "הלהקה הכי ישראלית".
רשימת השירים במופע: ציפור מדבר. כתם הפרי. התמונות שבאלבום. מחר אני בבית. במכונית. כמו האלים. היא לא תשוב. אמונה. קטורנה מסאללה. החיים כל כך יפים. אהבת חינם. שיר ישן. BMW שחורה. בית עם גינה. לקנות לך יהלום. יפה שלי. תביא קצת דינרוס. יש אלוהים. תותים. מתי לחזור. ג'סיקה. הדרנים: אישה נאמנה. אהבה תנצח. יהיה לנו טוב. צאי אל החלון.
