התמימות והיופי באלבום הבכורה הצנוע והמקסים של קרלה ברוני, "Quelqu'un M'a Dit", מתחילת שנות האלפיים הדהדו גם עשור וקצת לאחר שיצא, אתמול באולם "הבימה". לרגע היה נדמה שאנחנו נמצאים בצרפת, או בנמל תעופה לפני עלייה למטוס שייקח אותנו לעיר האורות. אבל הנוכחות של שרת התרבות וסלבז מקומיים מזדקנים, הזכירה שאנחנו נמצא בארץ, בהופעה של דוגמנית-העל ואשתו של הנשיא לשעבר סרקוזי. 90 אחוזים מהקהל (אם לא יותר) היו צרפתים ודוברי צרפתית, שבאו לחבק את הזמרת האהובה עליהם ולהעניק לה מחווה נרגשת.
המופע החל ממש מיד אחרי שסרקוזי השרמנטי הגיע ונכנס לשבת באחת השורות הראשונות. הקהל קם בספונטניות על רגליו והריע לכבוד הנשיא לשעבר, שלא נשאר חייב, נפנף לשלום והתחבק והתנשק עם הסובבים אותו. מיד כשסיים החלו הצלילים הראשונים של המופע. שני הנגנים - פסנתרן מצויין שניגן גם בחצוצרה, וגיטריסט - פצחו בסשן ושיר של ברוני החל להישמע ברקע. היה נדמה שמדובר בפלייבק, אבל באמצע השיר בצבץ הצל של ברוני מתוך עיגול אור שהופיע על המסך, וממנו היא יצאה, משל הייתה מדונה במופע MDNA.
אלא שקרלה ברוני אינה מדונה. הבוסריות והתמימות שאפיינו את אלבום הבכורה ההוא, המשיכו להפיץ ניחוח גם במופע הצנוע הזה. הבמה הרגישה כמו בר קטן ואפל, וברוני היפהפייה (מדהים כמה שהיא יפהפיה) נראתה כמו זמרת ברים אדומה. עם מכנסי עור שחורים, חולצה שחורה וג'קט בצבע ארגמן שרה ברוני בת ה-46 שירי אהבה שהיו יכולים להיכנס לסרטו האחרון של לארס פון טרייר, "נימפומנית", ולהתאים לחדר המיטות שלכם כמו כלום.
המופע כלל שירים מכל אלבומיה בצרפתית, בעיקר האחרון "Little French Songs". רובם לוו בוידיאו-ארט מינימליסטי בשחור לבן, שכלל אצבעות, ידיים, נעליים, פרחים, וסתם רישומים ראשונים שמזכירים את האיורים שמלווים את החוברת באלבומה השלישי, "Comme Si De Rien N'était". רוב השירים היו כמובן שירי אהבה. המון שירי אהבה ועוד שירי אהבה, בעיקר לגברים ולמאהבים בחייה כמו "רפאל".
"אמרו לי: 'את לא תכתבי על סמים'", היא אומרת לקהל ברגע של הומור עצמי, וממשיכה לשיר אהבה המוקדש לבעלה סרקוזי, שאת שמו שינתה ל"ריימונד" - "כתבתי את השיר הזה על האיש שלי, אבל הוא מפורסם אז שיניתי לו את השם. הוא דומה לו", הסבירה בחן האופייני שלה. היא שרה גם את "Dolce francha" באיטלקית, בליווי הפסנתר, מיד לאחר שסיפרה שב- 1974 הייתה ילדה איטלקיה שהגיעה עם משפחתה לצרפת.
אחד מרגעי השיא נרשם כשברוני סיפרה לקהל ש"היה לי פעם אח, ואיננו עוד", והקדישה לאחיה המלח את השיר "Salut Marin", כשעל המסך תמונה של גלים, וביקשה שיקשיב לו אם הוא רק יכול לשמוע. ואז הגיע שיר הנושא של האלבום האחרון, שהוא מעין הומאז' לגדולי השאנסון וכולל איזכורים של ברסאנס, אידית פיאף וברברה. את האחרונה, אותה כינתה "מלכת צרפת", גם כיסתה בשיר "Si La Photo Est Bonne" - "הלוואי והייתי כותבת אותו", אמרה.
אבל גם שירים שכתבה בעצמה סיפקו את הקהל שעטף, את קרלה ברוני בחום ואהבה, בעיקר כשהיא שאלה "אולי יש פה אנשים מצרפת הלילה?", ולאחר מחיאות כפיים והתלהבות, הקדישה את השיר הבא לכל מי שמאוהב, והוסיפה: "אולי יש פה מאהבים הלילה? אולי הם יכולים להחזיק ידיים?".
למרות שלא הייתי מאהב באותו לילה, ולא יכולתי להחזיק ידיים עם איש, יצאתי אחרי שני ההדרנים מלא אהבה ורומנטיקה, ושוב נזכרתי באלבום הבכורה עטור הפרסים שיצא בעידן שעוד היה בו כבוד לאלבומים, והופעה של קרלה ברוני בישראל היתה חלום רטוב, כמעט כמו המבט של מאות הגברים באולם "הבימה" שהביטו באישה היפהפייה הזו, שהייתה באותו לילה מאהבת של כל אחד ואחד מהם.
