משפחתיות. זו הייתה ההרגשה ששלטה אמש בתיאטרון תמונע. מהרגע שלהקת פונץ' עלתה לבמה, ויוסי בבליקי הפטיר "איזה כיף היה אתמול, הא?", כאילו שהוא מזכיר לחבר'ה את הדרינק ששתו כולם ביחד בפאב השכונתי, חלחלה לאוויר תחושה של חבורה אחת גדולה ומאוחדת. גדולה מאוד, אפילו, שכן הערב שציין את צאת אלבום ההופעה של פונץ' "חור בשמיים כחולים" נערך בעמידה, באולם שהיה מלא וצפוף למדי.
זה לקח כמה שנים טובות, אבל אחרי היומיים האחרונים - הופעת "אלבום המצעדים" ביום רביעי והופעת "מיטב השירים" למחרת - בהחלט אפשר להגיד שלמשפחת פונץ', הידועה גם כ"בבליקיאדה", קיים כיום גרעין קשה, מוחשי, ונאמן של קהל. כמוזיקאי שוליים (יותר בהוויה ובהתנהלות ופחות בסגנון המוזיקלי), לא מדובר בעניין טריוויאלי עבור יוסי בבליקי. במשך שנים רבות הוא היה בפאזה של "רגל אחת במים, רגל אחת בחוץ". לא הקליט אלבומים חדשים, כמעט ולא הופיע ולא נתן לקהלו תחושה של עקביות. רק עם צאת אלבומה השלישי של פונץ' "דנה ראתה עב"מ", שלווה בחזרתה של הלהקה לבמות, בהרכבים שהשתנו שוב ושוב, החלה להיווצר תחושה של עשייה ומחויבות מצדו, שכעת נושאת פירות.
ההשקעה של פונץ' מחזירה את עצמה
שלושת ערבי "פסטיבל פונץ'" שהתקיימו לפני שנתיים גדשו את תאטרון תמונע בתל אביב והוכיחו שיש מי שמכיר, מקשיב ואוהב. היומיים האחרונים היו אשרור לכך שההשקעה - שבאה החודש בדמות מספר ריליסים ממשפחת פונץ': אלבום ההופעה, ההוצאה המחודשת של "אלבום המצעדים", אלבום הבכורה של דנה בקר והדיסק השני של פרויקט "דצמבר" של בבליקי ובועז כהן - מחזירה את עצמה.
את הקהל גדשו אנשים רבים שהכירו את כל השירים, גם את אלו היותר ישנים ופחות ידועים. אחד אחד התקבלו שירים אלו בהתלהבות ובשירה משותפת שהראתה שגם אם פונץ' עדיין לא בדרך לסגור את קיסריה, היא הצליחה לקבץ קהל שהולך אחריה ומאפשר לה לקיים את פעילותה.
אלבום ההופעה שנחגג אמש הוא מלא ועמוס. הוא מתנגן במשך למעלה משעתיים ומכיל 30 שירים. לא פעם הוא נשמע קצת כמו בוטלג, הקלטה לא רשמית. הדיבורים של בבליקי בין השירים לא נחתכו, המעברים טבעיים וכמעט לא ערוכים וגם הסאונד נשמע כאילו לא עבר ליטוש רב מדי - קולו של בבליקי ניצב הרחק מעל כלי הנגינה, מה שמדגיש כל פספוס והחטאה קטנה בשירה, הטבעיים לביצועי הופעה.
האותנטיות מעבירה את החום הטבעי של הלהקה
האותנטיות הזו, גם אם לפעמים קצת צורמת, מצליחה להעביר את החום הטבעי של פונץ', אחד מהיסודות החשובים של הלהקה. רוב השירים לא זוכים לאיזו פרשנות חדשה ומרתקת שתצבע אותם בצבע קצת אחר, מה שהופך את האלבום בעיקר לסוג של אוסף "השירים המובחרים". עם זאת, הביצועים החיים מזריקים לשירים חיות בריאה שהופכת את ההאזנה לדיסק לכיף גדול. הערך המוסף באלבום הכפול הוא תיעודם של אותם השירים להם הצטרפו אורחים. "המוות אינו מחוסר עבודה" של רמי פורטיס מלהיב כמו ששיר בביצוע משותף עם פורטיס יכול להלהיב. גם הביצוע עם מיכה שטרית ל"הלילה" קולע, ובהחלט עושה את השיר.
ההופעה אמש הזכירה לא במעט את זו המתועדת בדיסק החדש - גם בביצועים וגם באנרגיות ובאווירה. אפילו סדר השירים היה דומה לזה המוקלט, אם כי כמות האורחים הפעם הייתה קטנה יותר. רם אוריון עלה לשיר עם בבליקי והלהקה את "שיטוט ברחובות" הרוקי. שלומי רוזנבלום, ממייסדי פונץ' המקורית, נתן יופי של ביצוע ל"הלילה" (הוא מבצע אותו גם באלבום ההופעה).
מעל לשעתיים עברו בחטף
ההיקף הגדול והמגוון של חומרים מהם נבנה הסט-ליסט - שירים ישנים של פונץ', שירים חדשים יותר של הלהקה, חומרים מקריירת הסולו של בבליקי ואפילו שיר מאלבום הסולו של זמרת הליווי דנה בקר - השתלבו היטב, זרמו ולא יצרו תחושה של חוסר מיקוד. גם אורכה של ההופעה - מעל לשעתיים - לא העיק, והיה נדמה שעברה בחטף.
ובאמת, כשפונץ' עלתה לעוד הדרן, ובבליקי החל למלמל את "אדי" המרטיט, נדמה היה שכולם ישמחו אם הלהקה תמשיך ותיכנס לסוף הלילה, כמו באותה הופעה לפני שנתיים עליה כותב בבליקי בעטיפת הדיסק החדש "ערב של כמעט כל השירים שיצרנו אי פעם בהופעה אחת". הפעם זה לא קרה, אבל כשממתק מקסים כמו "הוא מסתכל בה כל הזמן" חותם ערב גדוש ומהנה - הרגשת הסיום היא מספקת ומשאירה טעם לעוד בו זמנית. ויהיה עוד. ונדמה שישובו.
פונץ' בהופעה, תיאטרון תמונע, 28.1.10
"חור בשמיים כחולים – פונץ' בהופעה". הוצאת התו השמיני