גרסת החורף של פסטיבל הג'אז בים האדום נפתחה. הערב הראשון של הפסטיבל נפתח בסערה. כנראה אנחנו הצפוניים הבאנו את הקור לאילת, היה ממש קרררר. ובשביל להתחמם, דובי לנץ, המנהל אומנותית של הפסטיבל ענה לאחת מהשאלות שנשאל בשנה שעברה: "למה לא הייתה אישה על הבמה ?". שמע, וענה בהופעה.
מייד עם פתיחת הפסטיבל עלתה לבמה אישה, זמרת דרום קוריאנית, שהפילה אותנו. פתיחה מדהימה ומרתקת של יון סאן נה, זמרת קוריאנית, חביבה ונימוסית עם חיוך כובש, וקול בלתי נגמר. נראה לי שהיא יכולה לצלול בשקט לעומק של 40 מטר, בלי בלונים, וגם הדגים יופתעו.
יון סאן נה השתמשה במנעד הקולי שלה ללא מאמץ עד כדי כך שהיא כבר לא רק זמרת, היא כלי מוזיקלי. בעזרת שליטה בניואנסים העדינים ביותר של גוני הקול, היא מצליחה להפנט את הקהל בדרמטיות ובקסם כביר, כאילו אין מגבלות של לקיחת אויר. לצידה ישב אולף וואקניוס, וניגן בגיטרה אקוסטית בוירטואוזיות מהממת. הייתה בינהם כימיה מהפנטת, שיצרה איכות מוזיקאלית מרתקת. ישבתי כול ההופעה וקיוויתי שלא יגמר לעולם...פנים של קוריאנית וקול של דיווה אמריקאית, ממש ככה.
בהמשך הערב, קיבלנו את אנסמבל אורי קיין. לכבוד יום הולדתו ה-250 של וולפגנג אמדיאוס מוצרט, התבקש הפסנתרן והמלחין האמריקני אורי קיין ליצור ערב של עיבודים למוסיקה הגאונית ובת האלמוות. קיין בן ה-55 התחיל לנגן בגיל 7 ומאחוריו 22 אלבומים כמוביל הרכב. הוא מנהל קריירה עשירה, מפוארת וחובקת עולם כמוסיקאי שמדלג בין ארץ הג'אז וארץ המוסיקה הקלאסית, ולא עוצר בביקורת גבולות.
במסיבת יום ההולדת המאוחרת הציג האנסמבל יצירות אהובות ומוכרות של הברנש האוסטרי: הסימפוניות 40 ו-41, הרביעייה לקלרינט, הסימפוניה הקונצרטנטית, מארש טורקי, הסונטה לפסנתר בדו מז'ור (ק. 545), וקטעים מהאופרות "דון ג'ובאני" ו"חליל הקסם".
העיבודים שירטטו את המוסיקה של מוצרט בדרכים חדשות, במקצועיות רבה, מתובלת בוירטואוזיות של אורי קיין על הפסנתר. יתר הנגנים גילו גם כן, מיומנות גדולה והשתלבו עם הגאוניות של מוצרט, סליחה, של אורי קיין.
אין ספק, הערב הראשון של הפסטיבל סיפק לחובבי הג'אז לא מעט נחת, נקווה להמשך בערב השני.