דרכים עקלקלות: מחווה חצויה לשלמה ארצי

המופע "דרכים" בפסטיבל הפסנתר הוגדר כ"מופע מחווה לשירי שלמה ארצי", אך היה כזה רק בכמחציתו. מתוך 17 שירים שבוצעו אמש על הבמה במרכז סוזן דלל, תשעה נלקחו מהרפרטואר העשיר של ארצי - ארבעה מהם מהאלבום היפה "דרכים" על שמו נקרא המופע, ועוד שמונה של ארבעת המשתתפים, שהחלו את הקריירה שלהם או פרצו לתודעה כמלווים של הפנומן: דני רובס, יעל דקלבאום, רונית שחר ומיקה קרני.

עוד פסטיבל הפסנתר ב-mako:
>> אברהם טל נעל את הפסטיבל במופע חדש ומרהיב
>> הראל סקעת חזר לשורש התימני עם יואב יצחק
>> קלף חלש: מופע מחווה בינוני לאלבום של דיוויד ברוזה
>> הבילויים איכזבו, המחווה ל"קול השלום" היה קריוקי
>> אפרת גוש בקברט של ברכט עם ירון ברובינסקי וגל תורן
>> קרולינה אירחה את אסתר רדא והביאה את הבלוז
>> קובי אפללו, הנשמה של המיינסטרים, אירח את שם טוב לוי
>> עידן עמדי אירח את מארינה מקסימיליאן מסביב למדורה
>> אריאל זילבר אירח את מתי כספי ושלומי שבן

הארבעה הופיעו יחד עם הפסנתרן אורי ויינשטוק, ליוו את עצמם בגיטרות, כינור ובס, בו ניגן רובס, ונראו מרוצים מעצמם. שלמה ארצי עצמו לא נראה בשטח, וכנראה ידע מה הוא עושה. המופע לא היה רע, אבל רוב הזמן גם לא התעלה לפסגות. היו בו כמה רגעים יפים - בעיקר של יעל דקלבאום, בביצוע מחובר של "שיר חייל" ו"בובי מקג'י" של ג'ניס ג'ופלין בפורמט של"שיר-בתוך-שיר, ולפני כן בשיר החדש שלה "פרח האש" ובלהיט "מאה אחוז אור". היו גם הרמוניות קוליות יפות של שירה בארבעה קולות, היתה נגינת כינור טובה של מיקה קרני, ועיבודים שבחלקם היו מעניינים, מושקעים, אפילו מרגשים, אך בחלקם כפו על השירים של ארצי נגינת גיטרות מוגזמת בעוצמתה, שנועדה לחפות על החיסרון בתופים, למשל ב"שיר בבוקר בבוקר (פתאום קם אדם)".

לכל אלה נלוו כמה וכמה סיפורים ואנקדוטות שסיפרו המשתתפים על חוויות משותפות עם ארצי, לא משהו מסעיר שלא שמענו קודם. נדמה היה שהם הולכים על ביצים, כדי שלא להרגיז אף אחד. דני רובס, למשל, סיפר שבמאמץ לבדוק האם את השיר "וכבר עבר די זמן" כתב ארצי על חמש השנים שלהם יחד, או דווקא על המוזיקאי אצ'י שטרו אותו החליף רובס, הוא ניגן תקליט של ארצי הפוך ושמע שם: "שלום חנוך איז דד, מיס הים מיס הים מיס הים". שחר, דקלבאום וקרני ניסו גם הן להפגין הומור, וסיפרו על ההוויי שהתפתח בין הארבעה במהלך החזרות למופע. דקלבאום סיפרה ששקלו לקרוא למופע "Wayz", כיוון שכל אחד מגיע ממקום אחר בארץ.

נחמד שנעים להם יחד, נחמד שהם שרים יפה, נחמד שרובס אומר לקהל בהומור שהם יכולים לזרוק עליהם חזיות, אבל לא ברור היה למי המופע הזה מיועד. אם מדובר, כמו שהבטיחו, בהפקה ייחודית לפסטיבל הפסנתר, שאמורה להיות מיוחדת ולא שגרתית, מדוע הוקדש חצי מהמופע לשירים של המשתתפים, או במילים אחרות - מה עושים שם הלהיטים הנדושים עד זרא של רונית שחר ("אהוב יקר", "שלום לתמימות") ומיקה קרני ("מיטשל", "מגדלור"). לא עדיף במקומם לתת את "מטוס סילון", "הרדופים", "תרקוד" ו"לילה לא שקט"?.

היו כאלה שיצאו מההופעה הזו, הגדירו אותה כ"חלטורה" וטענו ש"ריחה של הקומבינה נדף מהבמה". גם אם הם מגזימים, הרי שקשה לברוח מהמחשבה שארבעת המשתתפים ינסו לגזור מהמופע הזה קופון לכיוון של הופעה מכורה לעיריות וועדי עובדים, שאין להם כסף להביא את ארצי עצמו. כמובן שאפשר להרחיב הופעה כזו ככל שרוצים עם עוד ועוד קאברים לארצי (קצת פחות אפשר להרחיב אותה עם להיטים של שחר, דקלבאום וקרני, כי אין הרבה). וזה בסדר גמור מבחינתם, אבל קצת פחות מבחינת מי ששילם במיטב כספו להופעת איכות בפסטיבל הפסנתר, ציפה לקבל את שירי שלמה ארצי כפי שלא שמע אותם מעולם, וקיבל ארבע שוליות-קוסם עם להיטים שיצאו מהאף כבר בהעשור הקודם.

קטעים מהמופע

שינויי מזג האויר


גבר הולך לאיבוד


בואי ונתיר


בדרך אל האושר


פתאום כשלא באת


יעל דקלבאום - פרח האש


וכבר עבר די זמן


ירח


מגדלור


מאה אחוז אור


אני לא מפסיק להתרגש ממך


אהוב יקר


מיטשל


בובי מקג'י ושיר חייל


שלום לתמימות


פתאום קם אדם


תחת שמי ים התיכון

• דני רובס
• דרכים
• יעל דקלבאום
• מיקה קרני
• פסטיבל הפסנתר
• רונית שחר
• שלמה ארצי