נפתח במילה אישית. דני סנדרסון וגידי גוב הם שני האמנים שעיצבו את ילדותי. בכוורת, בגזוז, בדודה ובקריירות הסולו שלהם בשנות ה-80'. הערצתי אותם כילד הרבה לפני שהכרתי לעומק את שלום חנוך ורמי פורטיס, אריק איינשטיין ומתי כספי, זהר ארגוב ומרגלית צנעני. לכן חודש שבו יוצאים בזה אחר זה מארז ארבעה דיסקים של סנדרסון, שמעולם לא עלו על פורמט דיסק קודם לכן, ואוסף משולש שמתיימר לסכם את קריירת הסולו של גידי גוב, אמור להיות עבורי חודש חגיגי. אבל החגיגה אינה מושלמת. חוויית ההאזנה לשני אלילי הילדות בפורמטים בהם יצאו עכשיו, משאירה טעם חמוץ-מתוק.
קשה לדמיין חיבור כל כך מוצלח בין שני אנשים כה שונים, חיבור רווי הומור והשראה שהמציא מחדש את הפופ הישראלי בשנות ה-70', שהוביל לפיצול מבורך בשנות ה-80'. הגיטריסט הנמוך והג'ינג'י הקפדן והדייקן, שהמציא יש מאין את אחת ההמצאות הכי גדולות במוזיקה הישראלית - כוורת, והפך לכותב ומלחין של להיטי ענק ולגיבור גיטרה אמיתי. ומולו הסולן הגבוה (הכל יחסי), החתיך, הכריזמטי והמעופף, שכמעט ולא כתב שורה בחייו (שלא לדבר על לחן), אבל הפך לאמן רב-תכליתי בטלוויזיה, בקולנוע ועל הבמה, לכריש בידור מלא חן, למולטי-טאלנט אמיתי, עוד הרבה לפני שהמילה הזו עשתה עלייה.
סנדרסון: כל מה שהיה פופולרי ברדיו האמריקני בסיקסטיז
נתחיל בסנדרסון הדייקן, שאחרי הכישלון של "דודה" הקפיד כל שלוש שנים להוציא תקליט. "גודל טבעי" יצא ב-81', "חף מפשע" ב-84', "חכם על קטנים" ב-87', "קופץ לשנייה" ב-90'. בשנים האלה, כשהוא עדיין מושפע מכל מה שהיה פופולרי ברדיו האמריקני בסיקסטיז, המשיך סנדרסון לשלב בהצלחה רוק ובידור והיו לו לא מעט להיטים גדולים. זו הפעם הראשונה שארבעת האלבומים האלה יוצאים על דיסקים, ועוד במארז אחד. אלא שחברת "אן.אמ.סי-יונייטד" שאחראית למארז הזה, בחרה להעתיק אחד לאחד את התקליטים האלה לדיסקים, עם אותה עטיפה בדיוק, כאילו היו מיניאטורות שלהם. כולל, אגב, השגיאה בעטיפה של "חף מפשע", עליה מופיע "מה הדאווין שלך?" כשיר 6, בעוד ששיר 6 הוא דווקא "חושב עלייך", וההפך. המארז הזה יצא ללא חוברת עם מילות השירים, ללא כמה דברי חוכמה משעשעים מצדו של סנדרסון, וחבל.
אבל אין מה להאשים את "אן.אמ.סי", שב-2006 הוציאה לסנדרסון אוסף כפול מסדרת "המיטב" וב-92' את האוסף הבודד "הטובים לטיס". בשני האוספים נמצאים כל אותם להיטים שמככבים בארבעת האלבומים המקוריים: זה הכל בשבילך, גלשן, מה הדאווין שלך?, אצל הדודה והדוד, פיקששתי, חתונה, סיבה לחיות, חושב עלייך, שיר רועים, בואי מותק, היא חולה, רותיל'ה, אולי ללה וכו'. באוסף "המיטב" נמצאים גם כמה מה-B-sides מאותם ארבעה אלבומים בדיוק: כדור פורח, מזל דגים, שלט רחוק, חף מפשע, נשאר בבית, תגיד לכולם לשבת, תהיה ריאלי, לא רע, למה, איפה היא עכשיו וכו'. רובם, אגב, בניגוד ללהיטים, ממש לא שורדים את מבחן הזמן.
המארז של סנדרסון מיועד למכורים כבדים, איזה מזל שאני כזה
המסקנה היא שמארז ארבעת הדיסקים לא מיועד למאזין צעיר שרוצה להכיר את סנדרסון או למאזין ותיק שהתקליטים אצלו בבית אבל כבר מזמן אין לו פטיפון - שניהם יכולים לרכוש את "המיטב". המארז הזה מיועד למכורי סנדרסון כבדים, לאספנים או ללוקים בנוסטלגיה קשה לימי נעוריהם באייטיז. מזל שאני אחד מהם.
_B.jpg "גידי גוב 2009 (צילום: אילן בשור)")
אצל גידי גוב והאוסף המשולש שלו "שלל שיריו" המצב מעט יותר מסובך. קריירת השירה של גוב כזמר מחוץ לשלוש הלהקות אותן הנהיג יחד עם סנדרסון לא סדירה. האלבום הראשון "גידי גוב" (העיקר זה הרומנטיקה, בואי נישאר, בלעדייך) ו-"40:06" (שטח ההפקר, כלים שלובים, טוב שבאת) שונים מאוד בצבעיהם מאלבום המופת "דרך ארץ" (לוליטה, פרח, יורם, שלל שרב), ששונה מאוד מ"אין עוד יום" (נאחז באוויר, נערה במשקפיים, אין עוד יום, למה ליבך כמו קרח) המצוין.
אחר כך הגיעו שני אוספי "לילה גוב" הכפול והמשולש שכבר נשמעו אחרת ואלבום ביצועי הג'אז "ריקוד ירח" ו"בקצה ההר" ובתווך המון שירי ילדים והמון שירים שהתפזרו. גם שירי הילדים וגם השירים שהתפזרו זכו לאוספים משלהם - "תנו לגדול בשקט" (85') ו"שירים שהתפזרו" (93'), שדי מיצו אותם. כאן חלקם חוזרים ומפציעים בשנית.
האוסף של גוב מפספס כמה קלאסיקות אבל מתאים להיכרות איתו
האוסף הזה מנסה לנקז לשלושה דיסקים קריירה רווית להיטים – נראה לי שגוב הוא האמן הישראלי עם הכי הרבה להיטים פר-אלבום – ולהוסיף עליהם קטעים נדירים וביצועים חיים. משימה לא פשוטה. אלא שלמרות המגוון, היו לגוב לאורך הקריירה להיטים משלושה טיפוסים עיקריים - שירי אהבה נוגים, שירי רוק סוערים (באולפן, ובהופעות חיות) ושירי ילדים. מתבקש היה, כשעורכים אוסף משולש, לרכז בכל אחד מהדיסקים טיפוס מסוים של שירים, גם אם זה אומר לחבר בין שירים מתקופות שונות, ולא ללכת על חבילות שלמות של שירים מאותם אלבומים.
הדיסק השלישי באוסף אומנם מנסה לרכז אליו קטעים מהופעות חיות ומ"לילה גוב", ועושה עבודה נהדרת בחלקו הראשון עם להקת הנח"ל, אבל מפספס לחלוטין קלאסיקות "לילה גוביות" כמו "עוף גוזל" עם שלמה ארצי, "הכל בגלל האהבה" עם אהוד בנאי ו"הגשם יבוא" עם מיקה קרני.
אבל סך הכל מדובר באוסף לא רע, שמי שרוצה להכיר את גידי גוב הזמר על גווניו השונים בפעם הראשונה וגם מי שסתם רוצה לתת מתנה לפסח, ייהנו ממנו מאוד, כי לא פחות משלמה ארצי או משלום חנוך, גידי גוב הוא סמל ישראלי, אייקון של ישראליות. איך אמר פעם אפרים שמיר כשרצה לפייס אותו אחרי מריבה ביניהם - "שני הדברים הכי ישראלים שיש הם גידי גוב ותפוזים".