אושר אקספרס

במופע ההשקה בתיאטרון "הבימה" לאלבומו השלישי והקצר "שוב מאושר" הראל סקעת שוב עולה על דרך המלך. משוחרר מתמיד, חופשי, מאושר (למרות הצטננות ולחץ ביום שלפני) סקעת הופיע על הבמה במיטבו. ומיטבו של הראל סקעת הוא כיום (וכפי שהיה ב-8 השנים האחרונות) אחד מזמרי הפופ הטובים בארץ, אם לא הטוב שבהם. והכוונה היא לפופ במובנו הטהור, כזה שמבקש לתת קודם כל בילוי לרגע, ריגוש מיידי, להלהיב, למצוא חן, לבחור ביופייה של המוזיקה, באסתטיקה שלה.

כמו ריטה, אבל גבר

במובן הזה, של זמר פופ אמיתי, נקי, טהור, סקעת ממשיך להציע מודל שלא היה כאן בארץ לפניו, משבצת שאיפשהו רשומה על שמו. אלילי נוער לרגע תמיד היו כאן, כולל במקביל אליו, כשהוא היה כזה, גם יוצאי "כוכב נולד" מוכשרים יש כאן עשרות, וגם זמרים-מבצעים איכותיים שמחפשים לשיר איכות בתוך העברית לא חסר לנו. אבל לפני סקעת, וגם היום, לא היה כאן זמר-גבר שמחבר את הכל יחד כמו שהוא עושה. בדור שלו המקבילות הן שירי מימון, מאיה בוסקילה ומירי מסיקה, דור לפניהם זרחו כאן ריטה, היי פייב ודנה אינטרנשיונל. וסקעת מזכיר במיוחד את ריטה. שלא כמו ארצי, קלינשטיין וגוב שבאו מהרוקנ'רול, או לידר ואמדורסקי שהם קודם כל יוצרים ומחוברים גם לאלקטרוניקה, סקעת מגיע מעולם הבמה, מחזות הזמר, בית צבי. הוא, נכון לעכשיו, זמר הפופ היחיד בארץ שהצליח לפתח קריירה מצליחה מנקודת המוצא הזו, שמשפיעה על האופן שבו הוא מופיע, שר וזז מול קהל. קצת כמו קרן פלס, גם סקעת חי במיוזיקל, רק שבמקרה שלהם עדיף שהיא תלחין והוא יבצע. למעשה, הכי קרוב אליו היום מבחינת התפיסה של הפופ הוא משה פרץ, שבא מהמזרחית אבל הבלדות הכי טובות שלו הן אמ.טי.וי. הם אפילו שרו פעם יחד.

הראל סקעת הגיע למופע הזה חזק, עם הרבה יותר ביטחון והביטחון הזה (וגם האגו) אפשר לו להקרין את עצמו על ארבעה מסכים באודישן שלו מ"כוכב נולד", בקליפים עכשוויים ובתהליך העבודה על המופע מחדר החזרות, ולהכניס את הקהל לתוך חייו הפרטיים ולספר ולהדגים עם הידיים בדיוק כמה אצבעות נפתחו לאחותו שילדה בניו יורק את האחיין הראשון שלו. הביטחון הזה הוא חלק מהגל החיובי הנוכחי של סקעת. אלה הכרטיסים שנמכרו מראש ומילאו את האולם הגדול של הבימה (שנראה קטן במיוחד, כמעט קלאוסטרופובי, לא יאמן שעל זה הלכו 150 מיליון שקל), ואלה נתוני הפתיחה יוצאי הדופן - הניסיון הבימתי העשיר, היכולות הווקאליות הנוצצות, היופי החיצוני המסנוור, החמידות המתקתקה, חוש ההומור המיוחד ("מה, באמת, גלעד שליט חזר? מה את אומרת, ורבין מחכה לך פה בחוץ" - למישהי מהקהל.

התחשל במאבקים

החוזק של סקעת מגיע מהתחשלות, אחרי שורה של מאבקים. כמות הטלטלות שהבחור הזה עבר ב-8 שנות הקריירה שלו מספיקה לקריירות שלמות של אמנים אחרים. בהתחלה הוא נאבק בהראל מויאל, אחרי זה בהד ארצי, בהמשך באלה שרצו להוציא אותו בכוח מהארון, אחר כך בכל אלה שביקרו את היציאה שלו ולא קיבלו אותה כמו שהיא, ולאחרונה בגלגלצ, שמשום מה לא פרגנו כל כך לאלבום החדש.

לכן סקעת אולי נראה יפיוף, רזה ושברירי, אבל בתוכו פנימה ובדרייב שלו להצליח הוא אדם חזק (ולא רק בגלל עודף השעות בחדר הכושר), אינטליגנטי, שיודע מה הוא רוצה מעצמו. והכוח הזה שצבר, הנכונות שלו לעבוד קשה, והחופש משנים של מועקות שקנה לעצמו בשנה האחרונה, הביאו אותו למצב שדווקא מהעמדה של זמר פופ, לא רוקר, יש לו את הכוח להוות דוגמה לאחרים ולהגיד לאנשים משהו משמעותי על החיים שלהם. באלבום החדש שלו, עם שירים כמו "גיבור" ו"תהיה לי אהבה", סקעת יכול להוות מודל לצעירים אחרים בנוגע ליציאה שלהם מהארון.

פתיחה אופטימית, המשך מהקרביים

סקעת פותח את המופע הכי אופטימי שאפשר, עם "משהו טוב עומד לקרות", "עוד יאיר עלי" ו"שוב מאושר". זו הפקה מושקעת ומתוקתקת. חשבו כאן על כל פרט. הבמה בנויה פשוט, אבל בדיוק ובטוב טעם. ארבעה מסכים, שניים מקדימה בצדדים, שניים בעומק במרכז, חמישה נגנים מסודרים לפניהם בצורת משולש, שבעיבורו זמר שנראה מצוין עם ביגוד שהתאימה לו מלבישה. הסאונד מדויק ואיכותי ברמה גבוהה. נשמע כמו דיסק, אבל אין כמעט זכר לעיבודים האיזבואיים של רן שם טוב מהאלבום. המפיק המוזיקלי גל פדה תפר לסקעת חליפת מיינסטרים בוהקת, כזו שתנעם גם לאוזני ועד עובדי חברת ביטוח. הנגנים שמבצעים אותה מנוסים בז'אנר, חלקם מנגנים עם סקעת כבר שנה שלישית.

אחרי שלושה שירים קלילים לחימום מגיע שלב השירים בעלי המשמעות. סקעת מספר שהשיר "סוף" נכתב על הרגע שבו החליט לשים סוף לכמה דברים שהפריעו לו בחיים. קטע הקישור הזה מוכן מראש, אבל גם הוא וגם קטע הקישור הבא, שמסביר את משמעות השיר "דמויות" ("בשלב מסויים של החיים שלי הרגשתי שהייתי כל מיני דמויות, ואת חלקן ממש לא אהבתי") מעידים עד כמה סקעת רוצה שיקשיבו למה שיש לו להגיד, ויותר מכך - שיבינו אותו, שלא רק יאהבו, אלא שגם יפנימו.

מסיבת ריקודים לועד עובדים

גם ההומור של סקעת ניכר, כשלפני הביצוע ל"בתוך" הוא מקרין את האודישן המפורסם ההוא מ"כוכב נולד" ומדבר על הסוודר שלבש שם. הביצוע עצמו כובש, עם סולו חליל נהדר, גיטרה אקוסטית ופסנתר, והקהל מגיב בהתלהבות גדולה. גם לפני שיר הילדים "כדורי המואר" יש קטע וידיאו, שבו מציג סקעת עבודה עם הנגנים בחדר חזרות, ושוב מראה את עצמו באור הומוריסטי. שיר הילדים מוביל אותו לספר על האחיין הקטן שנולד, משלב סריקת המערכות, הלידה, השם (בינתיים "חמודי") ועד לביקור - טיסה בעוד יומיים לניו יורק. לאחיין הוא מקדיש את "כמה עוד דרכים", הקהל שר איתו, וסקעת מתפנן בריקוד בקדמת הבמה. את החלק השני של המופע מסיים "ואת", הלהיט הכי גדול מהאלבום הראשון, שהפך למעין המנון פרטי בליווי פסנתר.

כאן מגיע הפרק השלישי, שלפניו סקעת מחליף לטי-שירט לבנה, סימן היכר שלו מהופעות קודמות. עם הצלילים הראשונים של "משהו ממני" הקהל קם לרקוד מתחת לבמה, בעיקר בחורות מכל הגילאים, אבל לא רק, וסקעת מתחיל לתת את השואו שהוא יודע בשרשרת להיטים קצבית שכוללת אחרי "משהו ממני" את "כמה עוד אפשר", "תהיה לי אהבה", "גיבור", "כל הציפורים" ו"הרוח תשנה את כיוונה". שיר רודף כאן שיר, כמעט בלי עצירות, הסאונד אחיד, קצת חשמלית, קצת סקסופון, אבל לא יותר מזה. זה מצוין כדי להיות פס-קול למסיבה בפתיחה של תערוכת נדל"ן, אבל חסרה כאן נשמה. על היעדרה מחפה סקעת עצמו, שהוא פרפורמר פופ מהטובים בארץ. מדויק, נגיש, זוהר, שובה לב. מרוב שהוא נוצץ קשה להסתכל עליו. אבל הוא לא רק פוסטר, כי אתה יודע איזה אדם עומד מאחורי הפוסטר הזה, ואתה שמח בהצלחתו.

הראל סקעת - עכשיו המחזמר

סקעת חוזר להדרן ארוך בן חמישה שירים. הוא נותן את "הנני כאן" בביצוע שמעורר נוסטלגיה לא רק ליהורם גאון וחיים חפר מתפייטים בשנות השבעים בירושלים, אלא גם לצביקה הדר בניצנים. היו ימים. השיר השני בהדרן הוא קאבר של סקעת לשרית חדד, "הכאב הזה", מתוך פרויקט "שני צדדים למטבע". לא ברור אם סקעת התכוון להתחבר כאן לשורשיו המזרחיים, אבל אחרי פתיחה של חליל הוא מסלסל ויוצר אחלה נאמבר. זה זמן הבלדות הקורעות עם הפסנתר והאקוסטית וסקעת מגיע לשיאו כזמר ב"שוב", שנשמע יפה מתמיד, כאילו קרן פלס כותבת לפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר".

שיא נוסף מגיע ב"בדידות" ("שלכת"), גרסת כיסוי לשיר צרפתי שגם יזהר כהן ביצע בעבר. הפסנתר עובד קשה בפתיחה שמחברת את שני השירים, סקעת משתעשע בבית עם הלחן המורכב של אליס דונה ובפזמון הוא פורח, מבקיע את תקרת האולם. ביצוע של דיווה אמיתית. עכשיו כבר ברור שצריך לעשות הצגה משיריו: הראל סקעת - המחזמר. השיר האחרון הוא "המאה ה-21" הקצבי, להיט גדול ששוב סוחף את המעריצות. אל תחפשו את "מילים" מהאירוויזיון ההוא, חפשו אושר קצר, אושר קטן, הוא מגיע עכשיו אקספרס.

>> אביב גפן חגג 20 שנה ל"עכשיו מעונן", עכשיו הוא דה ווייס מזויין

• גל פדה
• הראל סקעת
• תאטרון הבימה