כוכבי רוק ישראלים אמיתיים הם מצרך נדיר. אביב גפן הוא אחד האחרונים שבהם. החזרה שלו אמש לאלבום הבכורה "זה רק אור הירח", היתה מצד אחד מתבקשת (הוא הקפיד לחגוג עשור לאלבומיו הראשונים), מצד שני מטלטלת. כלומר, אמאל'ה, עברו 20 שנה, הזמן עף. אבל גפן, עם הגוף החטוב, העיניים המאופרות, המלודיות המנצחות, יכולת השירה שטובה היום פי כמה מבעבר, וההופעה המצוינת - נדמה שהזמן הזה עשה לו רק טוב. הוא עדיין משחק את המשחק של פעם, של המורד החופשי, חייל השלום, ילד אורח הירח, אלא שהמשחק הזה, במקום להישמע מפיו פאתטי אחרי אותן 20 שנה, נשמע אמיתי, נשמע נכון, נשמע הכי מתאים לישראל 2011 שרק הפכה גרועה יותר מישראל 91'. או במילים אחרות: אביב גפן צדק, אביב גפן ניצח.
אורחים הכי מתאימים
ואת הניצחון הזה הוא חגג בהאנגר עם משפחת "התעויוט" ועם סוללת אורחים שאין מתאימה ממנה - עם להקת הרוק הכי גדולה בתולדות המוזיקה הישראלית (משינה), עם הרוקר הכי חשוב ברוק המקומי (שלום חנוך) ועם הזמרת שמסמלת יותר מכל עד כמה אפשר להיות מלך הרייטינג ולוותר על התואר כדי לחבק את האמת של עצמך (נינט). גם אורנה בנאי היתה שם, לא כדי למלא צורך מוזיקלי (היא די קלקלה את "השיר שלנו"), אלא כדי לעזור לגפן להרים את דגל החופש ודגלים נוספים.
פעם אמרו על אביב גפן שהוא מתבגר והקהל שלו נשאר צעיר. הקהל של גפן היה אתמול הקהל הוותיק, "ילדי אור הירח" שהעריצו אותו באמת בימים ההם, ובאו לפגישת מחזור בזמן הזה. ממרום גילי לא הרגשתי יוצא דופן. מי שהיה אז בן 12 הוא היום בן 32, מי שהיתה בת 15 היא היום 35. ספרתי לפחות חמש נשים בהריון ובנים עם התחלות של מפרצים בשיער. הקהל הזה קיבל אותו בכפיים באוויר, שר את רוב השירים, הריע, אהב, שרק ובניגוד להופעות של גפן בימים עברו לא נשמעו יותר מדי צרחות ולא נרשמה היסטריה. עברנו את הגיל. אבל מי צריך היסטריה כשהיום, בקיץ קשה במכירות כרטיסים, גפן הוא סולד-אאוט בהאנגר עם קהל בוגר שרצה אותו כדי לשחזר את נעוריו. מישהו כבר קרה לזה פעם נוסטלגיה.
אלוף העולם בשירים קצרים
אביב גפן הוא כנראה אלוף העולם בשירים קצרים. 34 (!) שירים הוא נתן אמש בשעתיים וחמש דקות, כולל הזמן שחיכו לו שיחזור להדרן והחלפות של ארבעה אורחים על הבמה. ההתחלה היתה בכלל בקצב רצחני של 14 שירים ב-40 דקות, 19 בשעה. מטורף. הוא פתח עם עשרה שירים מאלבומו הראשון: "לפעמים" כשסמל השלום נדלק מעל הראש, "הכל נהיה לא רגיל" הקצבי, "אמש"- אחד השירים הטובים בקריירה שלו, "גנרל" המצמרר ברלוונטיות שלו להיום, ההמנון "מיליארד טועים", "שיר בחושך" על איבוד בתולים, "בואי אלי" עם התפרצות של כוכב רוק אמיתי, ו"השכבת אותי בעשר" עם לב שבור. לשני השירים האחרונים בחלק הזה עלתה נינט, שנראתה אדישה אבל בטוח התרגשה מאוד, ששרה עם גפן את "אלימות" ו"שנינו שווים" - צמד דואטים שאני מקווה שהוקלטו כי הם היו טובים מאוד.
מכאן החל גפן לפנק את הקהל בלהיטים מכל הקריירה, ויש לו כאלה המון. מדובר הרי ביקיר גלגלצ, שזכה לאורך שני העשורים האלה לפרגון אדיר ברדיו: "מחר" עם הקלידים שמושפעים מקולדפליי, "בובות" - אחד משני השירים שהוציא עם עידן רייכל, שנפתח דומה ל"חום יולי אוגוסט", "זה רק הלב שכואב לך" - המנון גפני קלאסי שנשמע מצוין והיה יכול להשתלב בכל אלבום שלו, "לילות לבנים" - עוד המנון שכל הקהל מכיר בעל פה, "אל תדאג" שמרים את ההאנגר עד התקרה, כשגפן נשכב על הבמה, משתולל, משדרג אנרגיות.
משינה בחרו בשיר הכי קיטשי שלו
גפן לוקח אתנחתה מהלהיטים עם "מחר כבר לא יבוא" (השיר שסוגר את האלבום "המכתב"), ואז זורם ל"צלקות", שמתחיל עם ליווי של אינדסטריאל וממשיך לברייק-ביט. יפה לו. אחרי שהוא נכנס בעופר לוי עולה לבמה אורנה בנאי ל"השיר שלנו", שהנוכחות שלה חשובה יותר מיכולות השירה שלה, ואחריה מגיע "אהבנו", כשגפן באופן נדיר במופע הזה מנגן בפסנתר.
ומשיא לשיא - משינה עולים להתארח עם "ואנחנו שניים", הבמה מתמלאת בחמש גיטרות (הראל בן-עמי, גפן, יובל בנאי, שלומי ברכה ואיגי דיין) ואבנר חודורוב נותן סולו סקסופון. ב"האם להיות בך מאוהב" (לא ברור למה משינה בחרו דווקא את השיר הכי קיטשי של גפן) חודורוב כבר יהיה עם אקורדיון וב"הכוכבים דולקים על אש קטנה" הוא יעבור לקלידים. הקהל נהנה ממשינה, התלהב, וב"הכוכבים" אף התלהב מאוד. מגניב, אם כי לא מוציא מהכלים.
ביצוע מושלם ל"גשם כבד עומד ליפול"
אחרי משינה גפן קרע את החולצה ו"התעויט", שהיו טובים לכל אורך הערב, ניגנו מארש פאטאלי עם דיסטורשן והקדימו את "על הכנרת בזריחה" עיבוד כסחני לשיר אהבה עם שם פסטורלי. הדרמה נשברה עם הקאנטרי של "עונות" וצליל מפוחית מגזרת הקלידים, כשהקהל רוקד ושר. גפן הסביר למה לא הלך להופעה של בוב דילן השבוע באצטדיון רמת-גן ונתן ביצוע מושלם ל"גשם כבד עומד ליפול", כולל קטע רק עם גיטרה שהדגיש את הטקסט. ללא ספק אחד משיאי המופע.
לפני "יומן מסע" גפן דיבר על גלעד שליט, ביקש לכבות את כל האורות ושר כשרק הסלולריים ומציתים מבליחים באפלה. הקהל התרגש ושר איתו בפה מלא. אחר כך הוא קיבל בשאגות את שלום חנוך. יחד הם נתנו את "הדרכים הידועות", שיר שכבר מתחיל להכביד, אבל הביצוע המשותף היה נהדר. טוב ממנו היה "אור הירח", גם הוא עם שלום חנוך ומשה לוי הנצחי על ההמונד. גפן סיים לפני ההדרן בזעקה הקלאסית "תהיו חופשיים! תהיו חופשיים!" ובאותו רגע היה ברור שהוא אולי הרוקר האחרון בארץ שבאמת מאמין בזה.
אם היתה שם חומה הוא היה שובר אותה
את ההדרנים פתח גפן רק עם גיטרה וערן מיטלמן בפסנתר, בביצוע ל"קוצים", הלהיט המשותף שלו עם עידן רייכל, שיר שכתב על תחושותיו הפרטיות במסעותיו ברחבי העולם בשנים האחרונות. הקהל זיהה את הלהיט ונהנה.
אחר כך הצטרפו "התעויוט", במתכונת שהזכירה שאביב גפן הושפע מאוד מהביטלס ודילן, אבל בקריירה שלו שמור מקום נכבד גם להשפעה של פינק פלויד ובעיקר "The Wall". רצף דרמטי, מקפיא דם אפילו, של "לאן את הולכת", "סוף העולם" ו"עכשיו מעונן" הרגיש כאילו אם היתה שם חומה ענקית - זה הרגע שבו גפן היה שובר אותה. ב-1 בלילה בדיוק, אחרי פאוזה של דקה, כשכל הקהל ממתין בדממה, הוא צרח למיקרופון את ה"רוצים שינוי!? רוצים שינוי!? רוצים שינוי!? אנחנו דור מזוין!!" המסורתי. וכשנדלקו האורות הלכו 2500 בני הדור המזוין הביתה, בכל זאת, מחר בבוקר צריך לקום לעבודה.
