אני אוהב את אבריל לאבין. יש משהו נורא מגניב בבחורה שמחזיקה גיטרה ונותנת בראש (עד כמה שאפשר לומר שאבריל נותנת בראש) כך שתמיד הערכתי את הבחורה הצנומה מקנדה שמצליחה לעשות מוזיקה סבירה ולעיתים, חייבים להודות, אפילו לא רעה בכלל.
היה ניתן לצפות ליותר תעוזה ועניין וליותר אקורדים
בספטמבר האחרון היא היתה בת 26, כמעט עשור בתעשייה, שלושה אלבומים, וכמה שירים טובים באמתחתה כמו Complicated, Hot, Keep Holding On, ו- Happy Ending הבאמת מעולה. כך שאפשר היה לצפות מאבריל לאבין לקצת יותר באלבומה החדש "Goodbye Lullaby". אולי לא הרבה יותר, אבל טיפה יותר. טיפה יותר תעוזה, טיפה יותר עניין וקצת יותר אקורדים.
אבל כנראה שנוסחה מנצחת לא מחליפים ובחדש היא מקפידה אבריל לתת הרבה מאותו דבר, כלומר שירי פופ-רוק פשוטים וקלילים, שיכולים להפוך לפסקול חייה של כל נערה מתבגרת בת 14, שזה כנראה הרבה יותר טוב למכירות באמריקה משירי "מחפשת את עצמי" של גילה הביולוגי, 26 וחצי, כאמור.
האלבום נפתח בקטע קצר ומיותר בן דקה וחצי שנקרא Black Star, על שמו של הבושם של הכוכבת שיצא בשנת 2008. באופן בכלל לא מפתיע אותו קטע גם ליווה באותה שנה את הפרסומות של הבושם. לאחר מכן מגיע הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום, What The Hell, שהוא על פי אבריל "השיר הפופי ביותר באלבום". הוא קצת מזכיר בקצב שלו את "Girlfriend" המעצבן מאלבומה הקודם ואין ספק שגם הוא, כמו "Girlfriend", ניחן ביכולת כמעט מרגיזה להיתקע בראש שעות אחרי ששמעת אותו.
"אתמול בלילה איבדתי את ההכרה, מה שמת לי במשקה?"
גם אלמנט הסקס לא נעלם מאבריל לאבין מודל 2011. בקליפ ל- What The Hell אפשר למצוא לרגע את הגברת מדגמנת בגדים תחתונים כאילו הייתה ריהאנה או ליידי גאגא לרגע. וגם משפטים נוסח "אתמול בלילה איבדתי את ההכרה, מה שמת לי במשקה?, אני זוכרת שהתחרמנו" ("Smile") ו"אתה אומר שאני משגעת אותך כי אני מתחרמנת עם כל החברים שלך. אני רק צריכה קצת זמן ליהנות" ("What The Hell") מציגים את הצד הקצת יותר פרוע של הקנדית הלוהטת.
אבל מעל הכל, האלבום כולו שוכן תחת צל הגירושים של אבריל מבעלה דירק וויבלי, סולן להקת Sum41, ולכן עוד יותר מתסכל לנבור בטקסטים ולגלות שבמקום לתת לנו כמה פניני חכמה על מוסד הנישואים המתפורר או על אהבה באופן כללי, אנחנו מקבלים משפטים כמו: "לעזאזל לעזאזל לעזאזל מה הייתי עושה בשביל שתהיה פה" ב-"Wish you were here", או: "אתה כל כך יפה אבל זאת לא הסיבה שאני אוהבת אותך" בשיר עם השם המקורי "I love you".
מתוודה שהיא "כלבה משוגעת"
ובכל זאת, יש כמה רגעים טובים באלבום כמו השיר "Smile", שאם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שהוא הולך להיות הסינגל הבא משום שהוא השיר הטוב ביותר באלבום. הבית של השיר מתחפש לכבוד פורים לקטע חצי פאנקי בו אבריל מתוודה שהיא "כלבה משוגעת" בעוד הפזמון מתפוצץ ועושה שירות נהדר לקול הגבוה של גברת לאבין.
החלק השני של האלבום כבר מוריד הילוך ואנחנו מקבלים בו יותר שירים שקטים ובלדות, בהם הכלים המובילים הם הגיטרה האקוסטית ("Darlin") והפסנתר ("Remember When" ו-"Goodbye"). השירים הללו מושפעים ישירות מגירושיה של אבריל, אבל הם לא מצליחים לרגש ולאתגר יותר מדי. סביר להניח שמי שימצא אותם ככאלה לא עבר עדיין את גיל ההתבגרות המאיים.
השיר שסוגר את האלבום כרצועה נסתרת הוא "Alice", שיצא כבר לפני כשנה בפסקול "אליס בארץ הפלאות" ולכן למרות האיכויות הלא מבוטלות שלו הוא נשמע לא קשור לאלבום.
Avril Lavigne - Alice "Alice In Wonderland"... by Lyricis
קשה להאמין שמי שהיה בן 15 או פחות כשיצא אלבום הבכורה של אבריל לאבין ימצא את עצמו מתחבר לאלבום החדש. ובכל זאת, "Goodbye Lullaby" מופק מעולה ויש בו שירים שיגרמו לבן אדם הקשוח ביותר להעלות חיוך מטופש על שפתיו ולהתגעגע למסיבות כיתה של הבית ספר היסודי.
אין ספק שכפצצת רוק לגיל הרך אבריל לאבין תצליח גם עם אלבומה החדש להשחיל עוד כמה להיטים שיחרכו את המצעדים ויתנגנו ללא סוף בסלולאריים של בני נוער רבים בכל רחבי העולם, כי ככה עובדת השיטה. להתבגרות של אבריל לעומת זאת, נצטרך לחכות עוד קצת.