יהודה פוליקר לא הזמין להופעה שלו בקיסריה אורחים עם שמות מפוצצים שיבואו ויעשו לו כבוד. הוא גם לא פרפורמר כריזמטי, נוטף סקס-אפיל שמתרוצץ על הבמה וכובש כל נקודה בה. אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא יוצר ענק ומוזיקאי גדול ורוקר הכי אותנטי, שבא לשים את המוזיקה בקדמת הבמה. מה שנמצא בפרונט הוא הלחן, העיבוד, הנגינה, הקול המחוספס של פוליקר והאהבה האמיתית והבלתי נדלית שיש בינו ובין הקהל שלו. כל שיר הסתיים במחיאות כפיים סוערות, קריאות עידוד של "יהודה! יהודה!", ופוליקר אחד על הבמה, מחויך נבוך וסמוק, כאילו הייתה זו הופעתו הראשונה. מקסים.
אבני יסוד בפנתיאון המוזיקה הישראלית
את שלושים ותשעה (!) השירים שבוצעו במופע הזה, מכל תקופה בביוגרפיה המכובדת והארוכה של פוליקר, אפשר לחלק לשלוש קבוצות ברורות: שירים מהאלבום החדש, שירי "טברנה יוונית", שאין לה מתחרים והשירים הקלאסיים של פוליקר, שהם אבני יסוד בפנתיאון המוזיקה הישראלית.
c.jpg "יהודה פוליקר בקיסריה 4 (צילום: רועי ברקוביץ')")
האלבום החדש (והמצוין) זכה להתייחסות מכובדת בהופעה. "יום עצמאות", פתח ושיר הנושא, "אהבה על תנאי", זכה לביצוע מחשמל עם סולו מצוין, שיכול לתת רק האיש שהקדיש חלק עיקרי בחייו ליצירות מופת על מגוון כלי מיתר. "מעבר לגדר" והניחוח היווני שבו כבש את הקהל והלהיב. "אל תלכי", שיצא גם כן כסינגל, נשמע מרגש ואישי במיוחד, כשברקע הופיעו ציוריו של פוליקר על המסך הענק. שתי הבונבוניירות האמיתיות של האלבום, נוגנו אחת אחרי השנייה וזכו לביצועים מעולים: "שלושה ימים" הוסיף קצת דיסטורשן מפולפל ומקפיץ להופעה ו"עפיפונים", עם סולו גיטרה מכסח, היה אחד הביצועים הסוחפים של הערב.
c.jpg "יהודה פוליקר בקיסריה 5 (צילום: רועי ברקוביץ')")
וכך, במהלך הערב, בוזוקי בא, בוזוקי הלך, גיטרה חשמלית הוחלפה באקוסטית ועם אורקסטרה בת תשעה נגנים (אלון הלל ואלי חדד מ"בנזין" - תופים, אמיר פינטו - כלי הקשה, האחיין יוני פוליקר - גיטרות ובוזוקי, שמוליק שמיר - גיטרות, יונתן לויטל - בס, יואב אסיף- קלידים וסמפלר, לאוניד דצלמן - קלידים אקורדיון וכלי נשיפה, נועם אטלס- בגלמה וכלי נשיפה), היה קשה לעקוב אחרי המגוון האינסטרומנטלי העשיר שפקד את הבמה. הרכב הנגנים המכובד העניק רגעי נחת רבים, השלים את הפוליקר והעשיר את החוויה המוזיקלית בכמה רמות.
c.jpg "יהודה פוליקר בקיסריה 6 (צילום: רועי ברקוביץ')")
עבור הקהל הבוגר יותר את רגעי האושר והשמחה האמיתיים בהופעה סיפקו מגוון השירים היווניים. בימים בהם מוזיקת פופ-ים תיכונית מתקתקה אורבת בכל פינה, פוליקר מוכיח שאפשר לעשות את זה גם "פירסט קלאס". "עיניים שלי", שהיה אחד הביצועים החזקים של הערב, נפתח בקטע בוזוקי מהפנט שהשתלב נפלא בתפאורת האמפי הרומי. כל שהיה חסר זה קצת פטה ואיזה בקבוק אניס קר, שישתלב עם הבריזה שפתאום נשבה מהים ויצרה אווירה של טברנה אותנטית.
c.jpg "יהודה פוליקר בקיסריה 7 (צילום: רועי ברקוביץ')")
"אלקו", "זינגואלה" ו"פיגה" גרמו לחלק מכובד בקהל להרים את ישבנו מספסלי האבן באמפי ולהתחיל לרקד ולענטז. "טראנס אוריינט" היה כובש במיוחד הודות לזעקות חזנות של אלי חדד, שבטוח פתחו איזה משהו בשמיים. ב"ירקדו הבחורים", "שותה הכפר", "שיר השיירה" (בגירסה היוונית) ו"זיליאמו" רק היה חסר שמישהו יביא לקהל כמה צלחות לנפץ על הרצפה.
c.jpg "יהודה פוליקר בקיסריה 8 (צילום: רועי ברקוביץ')")
וכמובן שאי אפשר בלי מגוון הבלדות ושירי הרוק שפוליקר הצליח להשריש כקלאסיקות בדי.אן.איי הישראלי. "כשתגדל", "לא יודע" (שהשתלב עם "נדנד" של יהונתן גפן), "בוקר יום ראשון" (שהוקדש לגלעד שליט), "פרח", ו"פנים אל מול פנים" היו מצמררים ומרגשים. מדהים לראות איך שירים כמו "אפר ואבק" הנצחי עדיין מצליחים ליצור לחלוחית באלפי זוגות עיניים בקהל גם היום.
רגע אינטימי בין זמר לאלפי מעריצים
"איך קוראים לאהבה שלי" בוצע "כפי שהוא נכתב במקור" לדברי פוליקר, והעניק רגע מיוחד בו גיבור הערב נותר לבד על הבמה עם הגיטרה האקוסטית. השיר הטעון והכואב הופשט ונשמע שברירי ועירום ויצר רגע אינטימי אמיתי בין זמר אחד ויותר משלושת אלפים מעריצים.
c.jpg "יהודה פוליקר בקיסריה 3 (צילום: רועי ברקוביץ')")
אבל פוליקר, יודעים כולם, יודע גם "לתת בראש" ולכסח. שירים מתקופת "בנזין" ומקריירת הסולו שלו הצליחו לעורר צעירים ומבוגרים בקהל כאחד, שהתקרחנו לצלילי "רדיו רמאללה" (מעולה), "גם אני רוצה" (מספר שינויים במילים, וקליפ וידאו ארט משעשע), "התחלה חדשה" סיפק כרגיל רגע אופטימי בלי קשר לנקודה בה אתה נמצא בחיים ו"יום שישי את יודעת" התחיל כמו "Twist Again" והניע מספר יפה של אגנים.
"יהודה'לה! שלל שרב"
כמיטב המסורת שלו, פוליקר והנגנים לא יורדים מהבמה לפני פרק ההדרנים, אלא מתחילים אותו מיד. "בכפיים" הותיר סימנים אדומים על כפות הידיים ו"חופשי זה לגמרי לבד" העלה את האדרנלין בדם לרמה קריטית. הקהל השתולל, פוליקר חייך, ואז הגיע הרגע להפרד. מישהי מהקהל צעקה: "יהודה'לה! שלל שרב", והשיר המרגש, שנכתב על ידי מאיר אריאל והולחן על ידי פוליקר לגידי גוב, חתם.
ההופעה של פוליקר הייתה כמו לונה פארק רגשי, ונעה בין הזדהות, עצב, שמחה ופרצי אנרגיה מטורפים. מקומות קיצוניים שיהודה פוליקר הוא בין המעטים שיכול לקחת אותך אליהם תוך שעתיים וחצי. כל שנותר לומר הוא "יאסו יהודה, יאסו".
c.jpg "יהודה פוליקר בקיסריה 2 (צילום: רועי ברקוביץ')")