פסטיבל "אהבה בים המלח" התקיים השנה כמיטב המסורת בחול המועד פסח בקיבוץ מצפה שלם. זו היתה הפעם הראשונה שביקרתי בו, וללילה אחד חשבתי שחזרתי אחורה בזמן לימי נעורים היפים של פסטיבל ערד בתחילת שנות ה-90', והפעם במיקום אחר, לא רחוק משם. רוחות חמות נשבו במקום הכי נמוך בעולם, באוויר היתה תחושה של חופש, אווירה של גוד-טיים, וצעירים מכל עבר גדשו את מתחם חוף מינרל, מחכים לאוטובוסים שיקחו אותם להופעה במצפה שלם.
על הבמה עלו באותו הלילה שתי הופעות, עם שני כוכבים כל אחת. דודו טסה אירח את הדג נחש, ולאחר מכן הבלקן ביט בוקס אירחו את קרולינה. האמת שהופעתי. הרדיו שלי אומנם מחליף בחודשיים האחרונים בין טסה לבלקן (ובאורח פלא שניהם הופיעו על במה אחת), אבל לא האמנתי שהם מעניינים כל כך הרבה בני נוער. בהתחלה קצת נרתעתי והרגשתי זקן, אלא שמהר מאוד גיליתי גם זקנים כמוני, כלומר כאלו עם ילדים (ואפילו נכדים) שהיו אמיצים מספיק להגיע להופעה בים המלח שמתחילה בעשר ונגמרת עמוק באשמורת השנייה. מה גם, שהאווירה המשוחררת במקום שחררה גם אותי.
_i.jpg "דודו טסה, הדג נחש, פסטיבל אהבה בים המלח (צילום: ליאת שניטמן)")
בהפקת הפסטיבל יודעים לספר שכל הכרטיסים ללילה הזה נמכרו, ושאת המרחב שמול הבמה גדשו כ-3,800 איש. כמו קיסריה. דודו טסה פתח את האירוע עם הופעת רוק טובה ודי מהר הרים את הקהל. ההופעה כללה שירים מכל האלבומים שלו, בעיקר הלהיטים הגדולים. הוא שר את "לולה", "זוזי", "בסוף מתרגלים להכל", "בדיוק בזמן", "פוג-אל-נחל", וכמובן גם שירים מהאלבום החדש שלו, שיצא לפני מספר שבועות, ביניהם "גרמניה" ו"לשים ת'ראש".
הקהל, שבדיוק בימים אלו לומד למרוד, עף מהרפטואר הרוקיסטי עם הטעימות הערביות, והיה מקסים לראות איך כולם צעקו יחד את ההמנון "איזה יום עבר עליי". לא יכולתי שלא לתהות איזה יום בדיוק עבר על החבר'ה הצעירים האלה, שהם צועקים ככה את כאבם החוצה, אבל נהניתי רק מהמחשבה שהדור הזה יכול ליהנות ממוזיקה משובחת, ולא רק מהלא מעט "זבל" שמחכה לו בעולם שבחוץ.
_i.jpg "דודו טסה, הדג נחש, פסטיבל אהבה בים המלח (צילום: ליאת שניטמן)")
"הדג נחש" נכנסו לעניינים דווקא באחד השירים העיראקיים-ערביים של טסה. הגיוני, בהתחשב בהשפעות הערביות בהן היה מלא אלבומם האחרון. השילוב היה מנצח. אחר כך הם נתנו יחד סדרת להיטים שהתחילה ב "שירת הסטיקר", המשיכה "שיר נחמה" והגיעה עד "הלילה לא", כשיחד הם מרקידים את כולם. היה טוב, וחבל שלא היה עוד. בסוף ההופעה טסה עלה להדרן בן שני שירים, וקינח עם "אני רץ" ו"מעליות". מעליות לגן-עדן. דודו טסה, שהאלבומים שלו מצויינים, ממקסם בהופעה את הכישרון והתכונות המיוחדות שלו כאמן, ומגיש יופי של רוק עם אלמנטים של מזרחיות אותנטית.
אחרי הפסקה בת חצי שעה בקעו מהבמה צלילים אלקטרוניים-צועניים והקהל נערך, יודע בדיוק מה מצפה לו. ה"בלקן ביט בוקס" כבר הוגדו מזמן כ"מסיבה הכי טובה בעיר", ומה נשתנה הלילה הזה? רק הלוקיישן, שהפך אותם ל"מסיבה הכי שווה בים המלח". תומר יוסף, תמיר מוסקט, אורי קפלן וחבריהם ל"בלקן ביט בוקס" עלו לבמה והרימו את הקהל לשמיים. הם פתחו עם "part of the glory", המשיכו עם "move it", "War Again", "My Baby ועוד שורה של להיטים.
רגעים של אושר אמיתי נרשמו כשמסביב כולם קופצים, רוקדים ומחייכים. פשוט אי אפשר להישאר אדישים לכמויות האנרגיה שהחבר'ה האלה מייצרים. הם שרו כמו שדים, ניגנו כמו אלופים, קפצו והקפיצו עם הגרובים הבלקניים, הצועניים, הרוקנ'רוליים. מדי פעם גם עם קצת רגאיי, וכמובן נגיעות אלקטרוניות מטריפות, בחפלה בינלאומית שהמתיקה את המלח בים. על הקרנבל ניצח תומר יוסף, חיית במה נדירה ואנרגטית, סולן ששר, מנגן, מבדר את הקהל ולא מאפשר לאף אחד לעמוד כמו בוק ולהביט. לזה קוראים שואו.
גם כאן חיכיתי לשילוב, שידעתי שיהיה קשה להתאכזב ממנו. קרולינה עלתה לבמה כשבינה לבין הבלקנים והסולן תומר יוסף יש כימיה מיידית, והחיבור היה פשוט משובח. הם שרו את "אל תאחר" ו-"Dancing with the moon", אבל הדובדבן שבקצפת היה דואט מדוייק של יוסף וקרולינה ל"צל עץ תמר" של זוהר ארגוב, שדיוות הגרוב חידשה. ראו על הפנים שלהם כמה שהם נהנים יחד. הכל כבר נכתב על ה-BBB, אבל זו באמת היתה הופעה מעולה - אנרגטית, סוחפת, מדויקת ומקפיצה, עם קרולינה כטאץ' נשי נהדר.
לסיום, ראוי לציין את הארגון של הפסטיבל, ששמר על סדר, למרות המקבץ הגדול של בני נוער חוגגים. ההסעות למצפה שלם מהחוף ובחזרה עבדו, הבר ודוכני האוכל תקתקו. כיף לבלות באירוע כזה.
