אחרי שבמשך כל היום הקרינו בערוץ 24 ספיישל על להקת "כוורת" ולקראת מופעי האיחוד של הלהקה שעוררו היסטריה, היה מעניין לסיים את סוף השבוע עם המופע של דני סנדרסון, שנעל את פסטיבל "ימי זמר" בתאטרון חולון. מי ששואל את עצמו לגבי הכושר המוזיקלי של להקת "כוורת" יכול להיות רגוע - סנדרסון, הלב של הלהקה, פועם נפלא וסדיר ונשמע מעולה.
סנדרסון סיפק מופע מרשים ומכובד באורך שעתיים, בו אירח שני אורחי כבוד - מזי כהן שהיתה איתו ב"גזוז" וברי סחרוף, שלדבריו סנדרסון היה "אליל נעוריו" וזכה ממנו בחזרה לסופרלטיבים. הארוח של סחרוף סיפק מפגש בין שני גיבורי גיטרה. סחרוף התמזג בקלות לגיטרות המזרחיות של "התמנון האיטר" וסנדרסון מרביץ סולו גיטרה מרשים ב"חלליות". סחרוף נותן ביצוע מרגש ל"ילד מזדקן" וגם ביצוע מפתיע ומוצלח ל"בדיעבד", שכתב סנדרסון לאריאל זילבר באלבום "תולדות המים" - בחירה מעט מפתיעה לאור העובדה שבאותו אלבום מופיע השיר המקסים "לעולם לא תוכל לחזור" שכתב סנדרסון עבור סחרוף עצמו.
מזי כהן היא מהזמרות המוכשרות בישראל. קשה לצפות בה ולא להתמלא בתחושת פיספוס על כך שהיא לא מוציאה אלבום חדש משלה, או לפחות מנסה להרים מופע עם מיטב משיריה ("חופשת מולדת", "תחנה בזמן", "אם זו אהבה", "מעברים" ועוד). היא נראית מצויין ונשמעת מצויין ולשמחת הקהל נמצאת על הבמה בחלקים נכבדים של הערב עם שירי "גזוז" שפוזרו בנדיבות לאורך כל המופע: "חללית", "תשע בכיכר", "אמא ודני", "היא לא תדע", "שיר עבודה", "רוני" ו"מילים יפות". וכמובן שכהן שרה עם סנדרסון את הדואט "זה הכל בשבילך" (דון קישוט).
המופע כלל לא פחות מ-30 שירים מתוך הרפרטואר הרחב של סנדרסון, מימי "כוורת" ועד היום, תמהיל מוצלח של ישן וחדש, שירי הלהקות אותן הוביל ולהיטים מקריירת הסולו. דוגמאות נבחרות: "מדינה קטנה", "ביום ובלילה", "גוליית", "אלף כבאים", "ערב אבוד", "גלשן", "הלא נודע", "בשדה ירוק", "זאת שמעל למצופה", "בוכה וגם צוחק", "אתה לבד" ו"לא יפריד דבר".
סנדרסון התאים את העיבודים של הקלאסיקות להרכב שמנגן איתו כבר כמה שנים בהתמדה. מדובר בלהקה טובה, עם כימיה והרמוניות נפלאות, תמר אייזנמן נהדרת ב"רולטה" מהאלבום האחרון והמוצלח "לא יפריד דבר", וגם יותם בן חורין, כפיר בן ליש ורוית הראל שרים היטב את הסטנדרטים הסנדרסוניים.
הקהל שמילא את האולם נראה מבוגר ברובו, כאלה שראו את "כוורת" בזמן אמת, אבל סנדרסון כבש אותם בלי הרבה בעיות וגרם להם להגיב יפה, לעמוד על הרגליים ולהריע בחום לאורך כל ההדרן. מתברר שההומור הסנדרסוני עדיין חד ועובד, כשבין השירים הוא יורה בצרורות הברקות שרק הוא יכול להמציא, ולמרות שזה אותו הומור מוכר מ-40 שנות קריירה, הוא עדיין פועל עליך כמו קסם.
כשסנדרסון חותם את המופע עם ביצועים מחשמלים ל"נתתי לה חיי" ו"יו-יה" אפשר להיות שקטים. כל עוד סנדרסון יוצר, פעיל ומלא מרץ, אין סיבה שהוא לא יסחוף את חבריו ל"כוורת" למופע מוצלח.