יש סקס אחר? ערן צור ורונה קינן יודעים שכן
דנה אינטרנשיונל על הבמה: "ביום שלישי - מהפך!"
1997, ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו, ערן צור מתחיל את העשור הרביעי לחייו, שר 440 מילים שהצטופפו תחת "אתה חברה שלי". 2015, ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו, ערן צור לקראת העשור השישי לחייו, שר 440 מילים שהצטופפו תחת "אתה חברה שלי". בביצוע ל"כשתבוא", האמנות פוגשת את תכליתה וכמעט אפשר לראות את אלוהים, או מי שזה לא יהיה. זה אינטנסיבי וקשה, קרוב למציאות שלא השתנתה במיל' ויורק לה בפרצוף. "כשתבוא לשכב איתי/תלבש מדים של שוטר/אני אהיה העבריין הקטן/אתה שוטר/תענה אותי/תוציא ממני סודות... תירק עליי/תבעט בבטני/תשבור את שיני/הוצא אותי באמבולנס/אל העתיד/אל המחר". על מי אנחנו מדברים פה בעצם?
מוזיקאים לא מתקרבים לפוליטיקה כי הם מתים מפחד, אבל בלילה החולף השמיים נפתחו. ברגע הכי קונקרטי, דנה אינטרנשיונל צעקה "ביום שלישי - מהפך!", הקהל יצא מדעתו למשמע הקול הנדיר וערן צור כיסח לבמה את הצורה. על כל זה מנצחת אחת, יונה וולך, שלרגעים נדמה שחזרה מן המתים כדי לעשות סדר בבלגן. או לכל הפחות לעשות בלגן. להפסיק להיות מנומסים, להפסיק לשיר יפה, להפסיק לעמוד בלי לזוז. הבמה עוצבה עם יצירות של האמן גיל יפמן, מצד ימין פטמות מטפטפות חלב, מצד שמאל שקי אשכים ובמרכז עיניים בוחנות. מישהו מסתכל עלינו. על מי אנחנו מדברים פה בעצם?
הרבה זמן לא נראה בארבי מפוצץ כל כך. ברגעים מסוימים כמעט היה הכרחי לעמוד על קצות האצבעות ולנשום עמוק, לפני השיבה לדוחק. שירי "אתה חברה שלי" רצו בזה אחר זה עם תחושה קולקטיבית שכולנו כאן חלק ממשהו גדול, כמעט כמו כל אלו שהיו במופע המקורי מ-1997. צור נראה אותו הדבר, בשום צורה לא כמו האבא בן ה-50 של מישהו – והחברה היקרה שלו רונה קינן, ההבטחה העצומה של שנות התשעים והלאה משם, שוב מועכת את הלב בלי רחמים. פחות עגמומית ושבירה, עדיין מלאכית וגם שולטת בגרון שהתרכך בקיצוניות, עומדת ענקית לצד החברים הוותיקים והמבוגרים יותר.
נעמי לבוב, יונה בסרט "יונה", מחליפה את הקול של וולך ב"בעיות זהות" אחרי שהעבירה שעות הבנה של התפקיד. המופע שכולו רוקנרול מזוקק לא נקטע ומקבל עוד דחיפה מאילן וירצברג, שעלה לעשות קטעים מ"בציר טוב" ועבודת הגיטרה שלו היא בין המשוגעות שנראו בעיר. העלייה של דנה אינטרנשיונל היא רגע מכונן בצורת כמוסת זמן. הדיווה שעשתה אירוויזיון כמעט בסמוך לזמן שעלה "אתה חברה שלי" לראשונה, מסנוורת עם "שיר קדמשנתי", והסקס האחר נמצא בכל הפינות של החדר. עם "קסיוס" המטריד מרלוונטיות נמרחים בצבע שריפות ומתכוננים ל"זה לא זה".
"וזה לא מה ש
ישביע את
רעבוני לא
זה לא
מה
שיניח את
דעתי
לא
זה לא זה"
השיר שכולו חזרות שנערמות זו על זו, קולות מתערבבים, פתאום דנה אינטרנשיונל, מעט מילים להקשיב להן, הרבה שאלות וידיעה אחת. לשעות בודדות השמיים נפתחו וקרקס "אתה חברה שלי" היה מרחב הזמן היחיד בו קהל סטרייטי, קווירי, לסבי, הומואי, א-מיני, טרנסקסואל, טרנסג'נדרי וכל אותן הגדרות שאיבדו את משמעותן, הפך לקהל מזדעק, לא מנומס, בוער, חסר מנוחה, חסר אוויר, זז קדימה ולא מקבל את הגזרה. "מ ה פ ך" הם צועקים לשמיים, ויונה מתעוררת מהרעש שבוקע מהמופע הכי טוב שהיה כאן מזה זמן רב.
