_c.jpg "אלאניס מוריסט בהופעה (צילום: אורית פניני)")
בלי מניירות, בלי פוזה
אז אלאניס הגיעה במלוא תפארתה. כלומר, אם תפארתה זה חולצה מנומרת סטייל שוק עלייה, מכנסי עור צמודים שעברו לא מעט כביסה מאז שהיו לגיטימיים בניינטיז וגיטרה מנצנצת שנגנבה מהארון של אלטון ג'ון. בדיעבד, ההופעה החיצונית הצנועה סימלה את כל מה שהיה טוב בהופעה הזאת. ניסו להדביק לה אג'נדה כלשהי בניינטיז. משהו עם נשים חזקות, דור ה-X ועוד כל מיני שטויות כאלה. למזלנו, היא לא הסכימה שידביקו לה תוויות ונשארה אמיתית לדבר היחיד שחשוב אצלה - המוזיקה. אין לאלאניס מניירות של כוכבת פופ, אין לה פוזה של פאנק-רוקרית ובטח שאין לה פסאדו-גלאם מזדקן ומביך סטייל מדונה.
_i.jpg "אלאניס מוריסט בהופעה (צילום: אורית פניני)")
“You’re from Tel-Aviv”
בשיר השמיני (וחצי) בהופעה, "So Pure", אלאניס התחילה את סיפור האהבה שלה עם הקהל המקומי, כששינתה את השורה “You’re from New York” ל-“You’re from Tel-Aviv” (כפי שהיא עשתה בכל עיר בה הופיעה). בימים של אחרי הכ"ט בנובמבר הפלסטיני ומבצע "עמוד ענן", זה הרגיש קצת כמו יום העצמאות. בהמשך אלאניס עוד תהגג על כך שהיא כל כך שמחה שהיא מסיימת את סיבוב ההופעות דווקא פה (מה שהיא הייתה אומרת בכל מקום בו היא הייתה מסיימת את סיבוב ההופעות) וקינחה בכך ש"אמריקה וקנדה תמיד יתמכו בכם". כי כן, היא נבחרה להיות הדוברת של מדינות צפון אמריקה. ובכל זאת, ליטוף האגו המענג היה קצר ותמציתי, ולא נמשך לנאום דרמטי ומביך כפי שעשתה מדונה ברמת גן לפני כחצי שנה.
חיוך המפוחית
שיא ההופעה הגיע בשני ההדרנים שלו. הראשון כלל שלושה שירים אקוסטיים חלקית, כאשר הלהקה מנגנת בישיבה, ואלאניס יושבת חמושה במיקרופון והרמוניקה על כיסא בר גבוה. "Empathy", שאלאניס ציינה שהיא מבצעת אותו בפעם הראשונה בהופעה כאן בישראל בהחלט הצליח לרגש, ואחריו הלהיט הענק “Hand in My Pocket” שהצליח לסחוף איתו את כל נוקיה. הנגינה על המפוחית של אלאניס בשיר הזה פשוט מהפנטת.
_i.jpg "אלאניס מוריסט בהופעה (צילום: אורית פניני)")
ואז הגיע “Your House” - שיא המופע כנראה. השיר שהיה רצועה נסתרת באלבום הגדול ההוא מ-1995, בוצע א-קפאלה על ידי אלאניס, כאשר כל הקהל מצטרף אליה. בשלב זה, ההתרגשות על הפנים שלה הייתה אמיתית לגמרי, היא באמת לא האמינה שהיא תגיע אחרי כל כך הרבה שנים למידל איסט ותראה כמה עדיין אוהבים אותה פה.
להדרן השני אלאניס חוזרת עם הלהיט “Thank You”, ואיתו חזר גם הסאונד המחורבן. ואז הבנתי שלאף אחד לא אכפת, כולל לי עצמי. אלאניס שיחקה את אלוהים בסרט "דוגמה" של קווין סמית', ואתמול, עם הבמה הצנועה שלה, והשיער הארוך-תמיד שלה, היא הצליחה לסחוף אלפי ישראלים לתוך מערבולת של רגשות, בלי להסתכל לצדדים ולהבין שמישהו גנב להם המון כסף על הכרטיסים והחזיר להם בסאונד של מתנ"ס אזורי. אלוהים עובדת בדרכים נסתרות.