מגיעות כמה מילים טובות להפקת המופע של פול סיימון. הם למדו מהטעויות (הרבות) של עצמם שנעשו בהופעה של בוב דילן. הוסיפו שירותים כימיים, הוסיפו סדרנים (בשביל להגיע לקרבת הבמה היית צריך להציג ארבע פעמים את הכרטיס), השקיעו במסכי ענק איכותיים יותר עם מצלמות מרובות ודינמיות - ובעיקר הסאונד היה חד ומדויק, בדיוק כפי שהוא אמור היה להישמע.
מן הראוי שמשטרת הרוקנ'רול תפתח בחקירה מיידית
מעבר לזה, מגיעות המון מחמאות למי שמצליח להביא בתוך חודש שניים מהאמנים הכי גדולים בהיסטוריה של המוזיקה, לא פחות. אז מרסל אברהם, בשם כל האנשים שעברה להם צמרמורת בגוף עם התווים הראשונים של "צלילי השקט", תודה.
אחרי המחמאות, אני חושב שמן הראוי שמשטרת הרוקנ'רול תפתח בחקירה מיידית כנגד האחראים לכך שמתקיימות בעולם עדיין הופעות במקומות כמו אצטדיון רמת גן. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אסור להשתמש באצטדיון הזה לשום דבר – לא לספורט ובטח שלא למוזיקה – מדובר בפיסת ארכיאולוגיה דוחה משנות החמישים שלא מתאימה לקבורת גופות מחבלים.
ובכל זאת, שוב פעם נדחסו בתור לא אנושי אלפי אנשים שקנו כרטיסים במיטב כספם, התיישבו בכיסאות לא נוחים מול השלטים הבוהקים של אזור התעשייה של מדינת בני ברק, ובין לבין, חיפשו איזו נקודה על במה רחוקה שאנשים טענו שעונה לשם פול סיימון.
בקרבת הבמה ישבו נשים שנענעו ביהלומים שעל סוליות הנעליים
בשום מקום בעולם לא לוקחים אלף שקל על כרטיסי כניסה להופעה, אבל במדינה בה קוטג' עולה כמו
קוויאר, וקורת גג זה עניין לעשירים בלבד - גם המוזיקה הופרטה. בזמן שאלפי אנשים רקדו ביציעים, בקרבת הבמה ישבו נשים שנענעו ביהלומים שעל סוליות הנעליים שלהן בקצב מסחרר.
התחושה היא שהיו שתי הופעות נפרדות אתמול. חצי מהקהל ראה בישיבה קונצרט מוזיקה מהודק שבוצע לעילא על ידי חבורת נגנים סופר מוכשרת, בעוד החצי השני של הקהל רקד לצלילי כמה מהשירים הקצביים ביותר שנכתבו אי פעם. לפחות כאן היה שיפור משמעותי מההופעה של דילן, אז ראו חצי מהאנשים קונצרט רוק משובח, והחצי האחר לא ראה או שמע כלום.
אגב, לא רק בישראל יש אנשים מבוגרים יותר ועשירים יותר שרוצים לראות בישיבה ובנוחות את ההופעה, אבל כן רק אצלנו משום מה האנשים האלה צריכים לתפוס את המקומות בקרבת הבמה. בכל רחבי אירופה בקרבת הבמה עומדים האנשים שקנו כרטיסים זולים ולא מסומנים, כאשר ביציעים המסומנים יושבים אנשים ששילמו יותר.
ושוב שלמה ארצי מציל את המצב
כדי להוסיף חטא על פשע, הסתובבו סדרנים במעברים שמנעו מהאנשים ב-40 השורות הראשונות לקום ולרקוד. ממתי זה נהיה לא חוקי לרקוד? איפה כל נאמני חופש הביטוי והתנועה כשצריך אותם?
רק בהדרן השני, 26 שירים בתוך המופע, גם הקהל במקומות היקרים נעמד על הרגליים. זה היה כאשר שלמה ארצי, שישב במרכז השורה הראשונה, החליט לקום ולרקוד לצלילי "you can call me al" (שאת קטע החצוצרה שלו הוא מצטט בגרסת ההופעה של "אהבתיה"). אף סדרן לא העז להגיד לשלמה מה לעשות, ואחריו פשוט התרוממו כל יושבי כסאות הפלסטיק בקרבת הבמה.
שעתיים אחרי שפול סיימון מסיים את ה"ליי ליי ליי" האחרונים של "המתאגרף" באצטדיון רמת גן אני כבר מתהלך בשדרת האוהלים ברחוב לו-הייתי-רוטשילד בתל אביב. מאות צעירים מזיעים מזייפים עם גיטרות שירים שאפילו ההיפים מוודסטוק היו חושבים שהם הזויים. המאבק שלהם צודק, אני חושב, אבל איך אפשר באמת אפשר לכעוס על מדינה שהביאה לנו בתוך חודש הופעות של שניים מכותבי השירים הכי גדולים בהיסטוריה של הרוקנ'רול?
ובנימה אישית, ראיתי אתמול את פול סיימון בהופעה חיה. היי, אין לי שום דבר לעשות היום חוץ מלחייך.