מלבד העובדה המשמחת שמאור כהן חי, קיים וצורח לך באוזניים, זקני צפת של האלבום הראשון הם הדבר שהכי מזכיר את נירוונה של ימי "Bleach" ו"Nevermind", לפני שהדיכאון התחיל לאכול את קורט מבפנים והפרסום מבחוץ, וכל אותן אבני יסוד מהן בנויה גם זקני צפת - מרד הנעורים, רוח החופש, הרעב לכסאח וההומור הציני - עוד שיחקו תפקיד ראשי. אתה שומע קטעים כמו "החיים יפים (החיים בזבל)", "ברזיל" ו"Daddy"' של "הזקנים" ויודע שהם מתאימים למועדונים ההם של סיאטל שחלמת עליהם בגיל 12.
קפצו לתוך הקהל כבר בשיר הראשון
הלילה רקדו פוגו באוזן-בר בתל אביב. פוגו, אותו ריקוד שעשה עליה לארץ לפני שני עשורים יחד עם חולצות הפלאנל והפוסטרים של אדי ודר. כהן הפנומן בשירה, אורן לוטנברג בחשמלית טוחנת, רע מוכיח בתופים דורסניים ויוני בן טובים בבס (מהשיר השלישי הוא כבר זרם איתם חופשי) עלו לבמה הקטנה בארבעים דקות אחרי חצות. כבר בשיר הראשון, למרות שהם כבר לא בני 17 ויש מי שמחכה להם בבית, כהן ולוטנברג זינקו לתוך הקהל, יודעים באופן הכי מודע איזה אפקט הם ישיגו. תוך שניה הפכה קדמת הבמה לשדה קרב, כאילו מדובר בפסטיבל ערד 92' בחימום ל"מפלצות התהילה" של משינה או בליל אהבה בצמח. זה היה מסע במכונת זמן, בדיוק עשרים שנה אחורה. הקהל אחר, הם עצמם נראים כמעט אותו דבר, המוזיקה היא אותו מחורר אוזניים שהיתה אז והאנרגיות הכי רוקסן.
זקני צפת היתה להקה של תיכוניסטים מחורעים ומתחרעים ששרו על זונה עם תולעים ("ציפי"), על אחד שהלך לזונה בסן פרנסיסקו ולא חוזר ("יוסי"), על אחד שמקבל לא משנה איפה ("דוחף באלנבי"), על התאהבות נונסנסית בחיה אפריקנית נכחדת ("חזיר היבלות") ועל בחורה עם שם כמו ררריקי. בגלל הדיסטורשן והפראות וההשתוללות שייכו אותם לפאנק, והזקנים באמת היו פאנק, אבל כשמקשיבים קצת לעומק קולטים שכמו להקות הגראנג' גם הם שאבו השפעות מבלוז ורוקנ'רול מסורתי ("Boom Boom"), מרוק כבד ("איפה דוד"), ויצרו למעשה סוג של נויז שתחת המעטה שלו אתה יכול לנגן כל מה שבא לך, לעשות פרודיות שלמות על ראפ ("Shit Rap"), ספיד, מטאל, דיסקו ("אלנבי"), סמבה ורגאיי, וכן גם על מוזיקת חתונות ישראלית ("אולמי שושן").
הגרסה הפאנקיסטית ל"לול" ו"כוורת"
קטעי ההומור שבתוך וליד השירים, והחיבור שלהם עם להקת רוק היו ונשארו בקריצה ומתוך השפעה מחבורות כמו "כוורת" ו"לול", גם אם לא במודע. מה שכן מודע הוא הקאברים המענגים של זקני צפת ל"גלשן" של דני סנדרסון, "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" של אריק איינשטיין ושלום חנוך וכמובן הפרודיה על "ציירי לך שפם" של נוער שוליים (שהיה בזמנו הלהיט הכי גדול בארץ) ואלה רק מחזקים את התחושה שלא מדובר בפנקיסטים שהמטרה שלהם היא לנתץ ולהחריב הכל, אלא במוזיקאים צעירים (אז) שמקשיבים למה שקורה סביבם וכן מחוברים לשורשים כלשהם.
זקני צפת בהרכב המקורי נתנו בלילה החד פעמי הזה, שנמשך שעה ועשרים, את כל הרפרטואר. מהאלבום, כמובן, כולל הבונוסים, ושירי הופעות כמו "כדורגל", שהיה אמור להופיע באלבום השני שלהם (בהרכב הזה). הם עפו על ועם הקהל, ניגנו עם המון תשוקה והנאה (מתי לאחרונה ראיתם את רע מוכיח מחייך כל כך הרבה פעמים בשעה נתונה?) ולימדו שהם היו ונשארו אחד מהרכבי הרוק הכי מוכשרים, בועטים ורעננים שהיו כאן.