אחד הדברים הכי יפים במועדון הבארבי הוא שבכל ערב הוא לובש צורה שונה לגמרי. הוא יכול לארח מאות טינאייג'רים בכובעי מצחיה וסווטשירטים להופעת היפ הופ מפוצצת אנרגיות, ולמחרת לפתוח את שעריו למאות בני 30 לבושי סוודרים וארשת מכובדת וכבדה שיבואו לראות את להקת האלטרנטיב האיטית בעולם שעושה את הדרך ללבבות הקהל בקצב שהיה קובר את הילדים מליל אמש. כל זה קורה בין לילה בהיכל הוותיק כמעט בלי שינויי תפאורה, כשהמועדון נראה היום פחות או יותר כפי שנראה לפני עשור. אבל אמש, בהופעה של Purity Ring, הוא נראה כפי שלא נראה מעולם. הבארבי היה יפה יותר מאי פעם.
באופן שגרתי לא היה ראוי לפתוח ביקורת מוזיקלית בתיאור ויזואלי נטו, לפחות לדעתי, אבל במקרה של פיוריטי רינג מדובר בהכרח. צמד האלקטרו-פופ הקנדי מסתובב מתחילת השנה בעולם עם האלבום השני שלו, "Another Eternity", שיצא במרץ, ולכל במה מביא איתו תפאורה פוערת פיות. שרשראות אורות שמשתלשלות מהתקרה, תופים אלקטרוניים שלבשו צורת גבישים זוהרים וגונג ענק שעמד מאחור כמו ירח זכוכית – הכל קורן וזורח עם המוזיקה בצבעים אדירים. פתאום אתה בתוך קליפ עתידני, נזרקת מהמציאות לעולם חדש של צלילים ומראות. אי אפשר שלא להשתאות אל מול החזיון הזה.
צילום: דינה פליט
אבל הבמה שטופת האורות לא היתה שם כדי לפצות על משהו שחסר במוזיקה, שמתהלכת על חבל דק שמפריד בין פופ טהור לאינדי מתוחכם. התפאורה הזו בעצם בוראת את העולם האוטופי המקביל בו המיינסטרים נשמע בדיוק ככה. בעולם המקביל הזה לשירים של פיוריטי רינג היו לפחות עשירית מהצפיות של טיילור סוויפט. בפועל, ל-"Blank Space" יש פי 500 יותר צפיות ביוטיוב מאשר ל"Begin Again", שנשאר הלהיט הרדום והסודי של קהל האלטרנטיב שמעולם לא יהפוך לגילטי פלז'ר. אבל גם במציאות הזו אין ספק שטיילור סוויפט שואבת השראה מהפופ האוטופי של מייגן ג'יימס וקורין רודיק.
"Another Eternity" מתחרה על מקום גבוה באלבומים הטובים ביותר של השנה, מבחינתי לפחות. הוא מתחרה, בין השאר, באלבום האחרון של Unknown Mortal Orchestra – שהופיעו בצידה השני של העיר באותו הזמן בדיוק. היה משהו מאוד מתסכל בדילמה שנוצרה בין שתי ההופעות האלו, בבחירה בלראות תופעה בינלאומית מתחזקת אחת בזמן אמת כשבמקביל אליה תפספס תופעה בינלאומית זהה וחזקה לא פחות. אבל אחרי שהבחירה נעשתה והתקבלה גם בסיפוק, אפשר לצאת מרוצים מעצם הרעיון המדהים ששתי להקות כאלו, שנראה שעלייתם תיחרט על דפי ההיסטוריה של המוזיקה ב-2015, הגיעו בערב אחד לתל אביב, כאילו היתה לונדון.
המופע נמשך רק שעה – קצר מאוד במונחים של בארבי או כמעט כל מופע מוזיקלי אחר, אבל במקרה של פיוריטי רינג לא מרגיש שנחסך מאיתנו משהו. מעבר לעובדה שהשעה הזו כללה כמעט את כל האלבום החדש והמבריק כמו גם כמה מהשירים הבולטים בקודמו – בשעה הזו לא נפער ולו פתח רגעי אחד למציאות. הבועה המרהיבה של פיוריטי רינג נותרה בשלמותה אפילו כשמהקהל נזרקו הערות על חומוס תל אביב, או אפילו כשהקלידן פספס את הביט לרגע בודד. המופע נשמר הדוק ומדויק, הוא לא נע בין רגעי שיא לשפל, אלא אחיד ברמת איכות גבוהה לכל אורכו. הכל מתוסרט ומתוכנן, הרבה יותר כמו סרט מאשר מופע רוק, שלא הותיר ולו פרצה קטנה למציאות אליה חזרנו בתום 60 הדקות שלנו בעולם שלהם.
במקרים אחרים יהיו אלה האילתורים שישאירו פתח להתלהבות, הידיעה שהכל על הבמה אותנטי, הכל קורה עכשיו, מה שאומר שהכל יכול לקרות. זה לא כך אצל פיוריטי רינג. האותנטיות של הביצועים עמדה בסימן שאלה לאורך הערב, בחיפוש אחר פספוס קל או תנועה לא נכונה שיחשפו חלקיק מאחורי הקלעים, אך לשווא. המופע אמנם עמוס באפקטים והשירה מדויקת, כמעט זהה לביצועי האלבום, אבל הבועה שלהם נבראת לא רק בזכות התאורה המסנוורת, אלא גם בכוחות המוזיקה והשירים שנבראים מחדש בדיוק כמעט מכונתי על הבמה. במקרה הזה זה גם לא משנה, כי האמינות של העולם המקביל שפיוריטי רינג יצרו בבארבי אמש לא נפגעה. הוא היה שם במלואו, בלי טיפת מציאות שתפגום בו.
הנסיכה שמולכת בעולם הזה היא פיה חייזרית בשם מייגן ג'יימס, שהתום והמתיקות שלה הם מקור אור נוסף על הבמה הזורחת. היא הילכה קסם על האורחים בעולמה מהרגע בו עלתה לבמה, בקול מטאלי ברור וחד אך גם מתקתק, ריקודים מתרבות עתידנית זרה ואפילו קלידים שפולטים קרני אור למגע הזכוכית שלה. הערב נחתם עם ההמנון של הנצח המקביל, אותו "Begin Again", כשלסופו מייגן נחתה אל כפות ידיהם של האורחים החדשים ונסחפה אל מה שהיה הקראודסרף הכי מתוק שנצפה בבארבי. היה ברור שהיא חיה בחלום באותו רגע, אותו חלום אליו היא הזמינה את תל אביב להצטרף אליו בתחילתו של הערב. העולם הזה יישאר בחלומות הפופ של כל הנוכחים, עד לביקור הבא.
