פרצמאניה

משה פרץ הרים אתמול באולם המלא בכפר מנחם את החזרה הגנרלית לסיבוב ההופעות החדש שלו, שייצא לדרך עוד השבוע בהיכל התרבות. מדובר בקונצרט פופ ים-תיכוני מהוקצע, שעד מהרה הפך ל"פרצמאניה". הקהל, רובו ככולו זוגות צעירים ויפים, עמד על הרגליים רוב הזמן, והמעריצות בנות ה-14 צרחו עד לב שמיים למראה אלילן, כשהמאבטחים נאבקים בהן שוב ושוב, למנוע מהן לפרוץ לבמה של פרץ. אני עדיין מחפש את המעריצה דנה שקרעה לי את עור התוף באוזן ימין.

כמות להיטים שלא הייתה מביישת עשור של אמן אחר

פרץ עלה לבמה במראה חתיכי, כאלוף היצירה המקורית של הז'אנר, מצויד בכמות להיטים שלא הייתה מביישת קריירת אמן בת עשור שנים. הכל בחיים זה טיימינג ופרץ הגיע לכוכבות בתזמון הכי נכון, אחרי עשור שבו אמנים כמו אייל גולן ושרית חדד פילסו עבורו ועבור שאר בני הדור שלו את הדרך. פרץ נראה כזוכה האמיתי של נקודת השיא הזו, ונראה שהוא שרק התחיל לחגוג את העשור הבא.

פרץ החל את דרכו כזמר פיוטים בבית הכנסת, דרך שירות בלהקה צבאית, עד להיכרות עם המתופף של איל גולן דאז, אמנון זנדני, שלימים הפך למנהלו האישי. האלבום הראשון לא הצליח, אבל פרץ לא ויתר וחדר לתודעת הקהל עם הלהיט "אש". כיום, ארבע שנים אחרי, הוא עם שלושה אלבומים, כמות גדולה של להיטים, כוכב ילדים ונוער, אליל בנות, רקדן ב"רוקדים עם כוכבים" ובדרך אל לב המיינסטרים עם ארבע הופעות סגורות בהיכל התרבות, מה עוד אפשר לבקש.

מיקס של קונצרט פופ ים-תיכוני

המופע של פרץ, בניהולו המוזיקלי של יעקב למאי, לצד יעוץ אומנותי של צדי צרפתי, חיבר יחד 21 שירים, 15 נגנים, 3 זמרות ליווי, רקדנים של קלוד דדיה ואת להקת העבריים מדימונה למעין מיקס של קונצרט פופ ים-תיכוני, עם נשפנים, נגני כלי קשת, מסכי ענק מרהיבים ותאורה חזקה.

התחושה היא שפרץ לא רק כותב ומלחין לעצמו, אלא גם מעורב בעיבודים ובתפקידים של הכלים, אמן דעתן. לצד שירי חפלות ים-תיכוניים, צבועים בפופיות של שנות האלפיים, עם תוספת נפח של כלי הנשיפה והקשת, הגיעו גם בלדות רומנטיות שקטות בגוון MTV, נוגעות בדיוק כמו שירים של להקת בנים ממוצעת.

כמעט כל שיר שפרץ מבצע בערב הזה היה להיט, וזאת מבלי לשיר את אלה שכתב לאחרים. "ואולי", "רציתי רק", "יותר מידי", מהשמיים", "כל בוקר", "ורק איתך", "אני שלך", "כל העולם", "זה הזמן", "את כמו השקט". את "אש" הוא ניגן על תופי טמטם, את "שתיים בלילה" על פסנתר, ובהדרן את "אלייך" שהתחיל בשקט ואחר כך התרומם.

בחלק השני פרץ הרגיש יותר נוח והתחיל לרקוד

בחצי הראשון של המופע פרץ התרגש מאוד ונשאר מאופק, לא הרבה לזוז, צמוד לצמד המוניטורים שלרגליו. בחצי השני הוא כבר הרגיש יותר נוח והתחיל להיפתח, לרקוד ולהשתולל, כשהקהל יחד איתו, שר מילה במילה. הקהל שבוי שלו ופרץ משתף אותו, מגיש לו מיקרופון. תחושה של אקסטזה מרחפת באוויר.

מאז היסטריית "היי פייב" לא היה אמן ישראלי שכל כך הרבה ילדות רצו לגעת בו. אני לא רוצה לחשוב מה קורה היום מתחת לביתו של פרץ. ועם ארבע הופעות מכורות בהיכל התרבות אני הייתי הולך בקיץ ישר על קיסריה.

• חתיך
• כפר מנחם
• מוזיקה ים תיכונית
• מופע
• מעריצות
• משה פרץ