הראל סקעת ויואב יצחק בפסטיבל הפסנתר

הראל סקעת פסטיבל הפסנתר (צילום: אביחי לוי) — הראל סקעת בפסטיבל הפסנתר | צילום: אביחי לוי

הראל סקעת, יואב יצחק, פסטיבל הפסנתר (צילום: אביחי לוי) — הראל סקעת ויואב יצחק בפסטיבל הפסנתר | צילום: אביחי לוי

ההופעה הראשונה שלו בקריירה בפסטיבל הפסנתר, היתה הזדמנות מצוינת עבור הראל סקעת לחזור ולהזכיר לעצמו ולקהל שלו את היסודות מהם הוא בנוי כאמן. כשהוא מלווה באלון פרימן בפסנתר, גיטריסט אקוסטי ונגנית אקורדיון (שהתחלף באמצע לחליל), ביצע סקעת את מרבית שיריו הגדולים בגרסאות אקוסטיות, חלקן מינימליסטיות, הכי קרובות למצב הסקיצה בו היו השירים כאשר הקליט אותם במקור. הפורמט הזה הוציא החוצה את הטקסטים, שכמו שציין סקעת, עוסקים רובם באהבה, יחסים, זוגיות, כמיהה, געגועים ופרידות, כאשר סקעת שר את רובם על מישהי או עבור מישהי. לזכותו יאמר שהוא ניחן בטעם טוב, ובחר לעצמו שירים יפים, חלקם מורכבים, איכותיים.

עוד פסטיבל הפסנתר ב-mako:
>> אברהם טל נעל את הפסטיבל במופע חדש ומרהיב
>> דרכים עקלקלות: מחווה חצויה לשירי שלמה ארצי
>> קלף חלש: מופע מחווה בינוני לאלבום של דיוויד ברוזה
>> הבילויים איכזבו, המחווה ל"קול השלום" היה קריוקי
>> אפרת גוש בקברט של ברכט עם ירון ברובינסקי וגל תורן
>> קרולינה אירחה את אסתר רדא והביאה את הבלוז
>> קובי אפללו, הנשמה של המיינסטרים, אירח את שם טוב לוי
>> עידן עמדי אירח את מארינה מקסימיליאן מסביב למדורה
>> אריאל זילבר אירח את מתי כספי ושלומי שבן

מרשימים עוד יותר היו הביצועים הקוליים של סקעת, שהשירה שלו בלטה בגאון מעל הכלים המלווים. הוא שוב הראה כמה שהוא זמר מצויין, מבצע מעולה, שמשתפר ככל שהזמן עובר, וכאשר הוא נמצא במקום של ביטחון עצמי עפים ממנו ניצוצות שמדליקים אש בקהל. במופע הזה הגיע סקעת למדרגה עליונה יותר, של זמר-מבצע טוטאלי, כזה שהשיר הוא בשבילו להיות או לחדול. הקול שלו חזק, מלא, נחוש, מוצק, מלא בהמון תשוקה, גם כשהוא שר בשקט, ובמיוחד כשהוא פותח אותו. למרות שלא כתב את רוב שיריו סקעת מרגיש מחובר אליהם והחיבור הזה מחזק את יכולות ההבעה שלו כזמר.

יחד עם החיבור הרגשי היתה בסקעת במופע הזה תאווה אדירה לביצועים עצמם, לעוצמות של הווקאל, ליכולות הגבוהות שלו, ובמיוחד למה שהשיר עושה לו כשהוא שר. אפשר היה לראות שהשירים האלה ממש זורמים לו בגוף, מרטיטים אותו, הוא שר אותם כאילו שהוא עושה אהבה, ופניו וגופו הגיבו בהתאם, עם חשמל שזורם לו מהרגליים, דרך השרירים, עולה מהבטן דרך הגב עד לפה, הידיים נפרשות, העיניים נעצמות והפנים אומרות סיפוק, כוח, תחושת ניצחון, גאווה. השיאים שלו הגיעו ב"כל הציפורים", שהעיף אותו לשמיים כמו סופרמן, ומיד אחריו "שלכת", בו אפשר היה לראות את הדם זורם לו מהלב לבמה.

החיבור של סקעת עם יואב יצחק היה מרתק. בכל מה שנוגע לשירה רומנטית, סקעת הוא מעין ממשיך דרכו של יצחק, שמתחבר לבלדות קיטש-ים תיכוניות גדולות שלו, כמו "אפילו ששריפות" והדואט המנצח "עד סוף העולם". דרך יצחק התחבר כאן סקעת לשורש התימני שלו עם ביצוע לתפילת יום הכיפורים "לכה אלי" בהגייה תימנית, שהיווה את אחד משיאיו של המופע. ההבדל ביניהם ניכר בשיר "מאוהב בך", שיר חדש של יצחק מתוך אלבומו הבא, עם טקסט פשוט, שסקעת לא היה מקליט בחיים.

לפני השיר החדש "עכשיו", שבימים אלה מוביל את ההשמעות בתחנות הרדיו, סיפר סקעת שאנשים צעירים פונים אליו להתייעצות על החיים שלהם, לא קשה לנחש על מה. השיר הזה, על מילותיו, שמרמזות בגלוי על סקס עם יותר מאדם אחד, מהווה עוד נדבך בדרך של סקעת לפתוח את חייו לציבור, ועל האומץ הזה הוא ראוי לכבוד. יחד עם "המאה ה-21" סקעת מראה שהוא לא רק זמר של שירי אהבה דביקים, או על אנשים שנזרקים.

בהדרן הוא ביצע, איך לא, את "ואת", שהקהל נהנה לשיר איתו, והגיע לעוד שיא עם "הנני כאן", בביצוע שהרעיד את הקירות ובסיומו הוא נשכב על הבמה בהפגנתיות. היכולת שלו לקחת שיר שכתב חיים חפר ז"ל לעיר ירושלים לפני 40 שנה ולהפוך אותו ל"Love Of My Life" שלו, מעידה שסקעת יודע לעשות את העבודה, שהוא זמר פופ חזק, שבדוגמה הזו (ובאחרות) יודע לרקום את הלהיט, להביא אותו מהמקום הלא צפוי, ולהנחית אותו כמו שצריך. יפה לו.

קטעים מהמופע

כמה עוד דרכים

בתוך

משהו ממני

אם הוא ילך
[

כל הציפורים

שלכת

אפילו ששריפות, עם יואב יצחק

מאוהב בך, עם יואב יצחק

לך אלי, עם יואב יצחק

עד סוף העולם עם יואב יצחק

עכשיו

המאה ה-21

ואת

הנני כאן

מצאתם טעות לשון?