לפני כשנתיים זכה נעם רותם בפרס אקו"ם על המילים שכתב לאלבום הסולו השני שלו, "עזרה בדרך". רותם הוא יקיר המבקרים בכל מה שנוגע לטקסטים שלו. החל מהחדשנות שהייתה בזמנו עם "קרח 9" ו"איתו לנצח", דרך שיא הפרגון לו זכה על "עזרה בדרך", שכתב בהשראת מחלת הסרטן של אשתו (והפך להיות אחד מחמשת אלבומי העשור של גל"צ). אין ספק שהטקסטים של רותם חודרים למי שמקשיב להם ומעוררים רגשות שאי אפשר להתעלם מהם, שאלות שלפעמים קשה לשאול בקול רם. רק כמה חבל שבהופעות, הטקסט הוא לא מי שתופס את מרכז הבמה.
זמר שמגיש את שיריו בדרך אחת ומאוד מסוימת
מה שנותר בהופעה מהטקסטים המקסימים של נעם רותם הוא זמר שמגיש את שיריו בדרך אחת ומאוד מסוימת, שכמעט ולא משתנה במהלך ההופעה, ומרגישה לעיתים קצת מייגעת. רותם נראה מקסים, נשמע טוב עם הרכב הנגנים, אבל הוא לא בדיוק הפרפומר הכי כריזמטי שידעה בימת הבארבי. אם באלבום אפשר להתאהב בו כבר באמצע השיר הראשון, בהופעה הרבה יותר קשה לעשות את זה.
"ברזל ואבנים", השיר שפותח את האלבום החדש, היווה מכת פתיחה נהדרת הודות למקצב השלמה-ארצי-ברוס-ספרינגסטין שבתחילתו. "קראת לי קין" שמר על אנרגיה טובה (למרות שהיה יכול להתאים הרבה יותר בחלק ההדרן של ההופעה, אליו עוד נגיע). אבל "לפעמים קשה" ו"בשורות רעות" מהאלבום הקודם וגם "נטלי", אחד השירים היפים ביותר באלבום החדש, התפספסו לחלוטין. שירים שקטים, מקסימים ומדכאים עד אין קץ שפשוט נעלמו בתוך המופע.
מקדיש את "עיר שלא נרדמת" להפועל תל אביב
התעוררות המחודשת הורגשה ב"לא מדברים", שהתקבל באהבה ומחיאות כפיים יוצאות דופן יחסית לשיר חדש שעוד לא יצא אפילו כסינגל. "סרטים" מתקופת "קרח 9" שהגיע אחריו היה פשוט כיפי והפיח אווירה של מסיבת כיתה בניינטיז. "עולה ויורד" , אחד השירים המרגשים ביותר שכתב רותם, שזכה גם לחיבוק מתחנות הרדיו, היה אחד משיאי הערב. רק אחריו, לראשונה במהלך המופע פנה רותם לקהל והתייחס לניצחון של הפועל תל אביב בגמר הגביע בכדורגל והקדיש לה את "עיר שלא נרדמת" הנפלא.
"איתו לנצח" ו"אסף אמדורסקי" שהגיעו בהדרן רשמו שיאים נוספים בערב, עם קהל שרוקד ולהקה שיצאה ממצב הרוח העגמומי שמאפיין את רוב קריירת הסולו של רותם. "איתו לנצח" זכה לעיבוד עם מקצב סקא בפזמון והותיר חדר שלם של אנשים מחויכים.
מתוך אווירת הכיף והחיוכים, הגיע עוד חלק שהתפספס
ואז, מתוך אווירת הכיף והחיוכים, הגיע עוד חלק שהתפספס בהופעה. הבחירה לסיים בחומרים אישיים היא ברורה, אבל הבחירה ב"גיבור גיטרה" ו"חום אנושי" הייתה מאכזבת. שני שירים שאם היו מתחברים לחלק השקט יותר שהיה באמצע ההופעה, היו זוכים אולי למקום של כבוד שמתאים להם. אבל אם כבר יצאנו רגע מהמצב רוח המלנכולי, למה לא ליהנות ממנו עד הסוף? למה לא לעשות איזה ביצוע מכסח ל"קראת לי קין", שיר עם צליל רוק מעורר, ולסיים את ההופעה עם טעם של עוד?
נעם רותם הוא יוצר מוכשר, בעל יכולת לבטא במילים דברים שכולנו חושבים או עוברים בחיים. הוא מישהו ששווה להקשיב למה שהוא יוצר, לדברים שהוא אומר, לכאב שהוא שר בו לפעמים, לקונפליקטים שמעסיקים אותו ואת כולנו.
_c.jpg "נעם רותם השקה (צילום: דרור נחום)")
