_g.jpg "אלישיה קיז בהופעה (צילום: Kevork Djansezian, GettyImages IL)")
כשהיא יושבת מול פסנתר כנף כסוף ומעליה זרקור בודד, מספרת אלישיה קיז לאלפי הצופים במופע שלה בפרנקפורט, במסגרת סיבוב ההופעות העולמי "Set the world on fire" על בנה בן השנתיים, איג'פט (בתרגום חופשי: מצרים). השיר האהוב עליו הוא "Not even the king", המכונה "קינג" בלשונו של הפעוט בכל פעם שהוא מבקש מאמא לשיר לו אותו. הביצוע לשיר הזה מרטיט את כל הפינות הנכונות ומגשים בשלוש דקות את כל מה שהמופע, שיגיע ב-4 ביולי להיכל נוקיה בתל אביב (כל הכרטיסים אזלו), מכוון אליו: לעצום את העיניים ופשוט לתת למלחינה, לשחקנית, לזוכת ה"גראמי" ולזמרת האר אנד בי הנהדרת הזו להיכנס לך לנשמה.
במופע של שעתיים מצליחה קיז לארוז כמעט את כל כשרונותיה - לחנים משלה, ביצועים ווקאליים אדירים, נגינה בפסנתר, משחק ואפילו אימהות. גם מי שהיה מוכן לשים כסף על הופעה אינטימית שלה בפאב כשראה בפעם הראשונה את הקליפ של "Fallin‘" באמ.טי.וי וגם הטינאייג'ריות שעפו על "Girl on fire" ביוטיוב ורצו לראות אותה מפציצה על הבמה, לא יתחרטו שהקדימו לרכוש כרטיס כדי לתפוס את סיבוב ההופעות שלה בישראל.
אלישיה קיז בפרנקפורט: Girl on fire
אלישיה קיז בפרנקפורט: Tears always win
קיז פותחת את המופע בלוק שחור קומפלט ודרמטיות מתבקשת עם "Karma", כשסביבה חבורת גברברים בחליפות. זה יהיה כמעט השיר היחיד שבו לא ייקח חלק הצמוד של קיז - הפסנתר. בכסף, בשחור או באדום, קיז לא שוכחת מי הביא אותה עד הלום ונותנת כבוד לקו-סטאר שלה. בניגוד למצופה מהופעות של כוכבות בז'אנר שלה, היא לא מחליפה כמעט תלבושות או תפאורות לאורך כל המופע, אלא רק קלידים, שצצים בכל פעם מנקודה אחרת על הבמה. כראוי למופע בסדר גודל כזה, עבודת הוידאו-ארט, הסאונד, הבמות והכוריאוגרפיה מופקים בדיוק רב ובמקצוענות חו"לית מתוקתקת.
קיז מצליחה לתת נופך אישי לשירים גם כשהיא יושבת מול אלפי האנשים (כלומר, נשים, האימהות שלהן וכמה ביזנס-מן שתעו לתוך ההיכל) בקהל, ולהפוך את החוויה ההמונית לאינטימית משהו. הבלדות הסוחפות שלה לא עובדו לקצב מופע מהיר שיעיף את הקהל מהכיסאות - ובצדק. היא נשארת על הקרקע, יודעת שהיא, פסנתר וקולות רקע זה כל מה שהמעריצים מצפים לו. הקלוזאפים במסכים הן על הידיים שלה, שמנגנות במקצועיות בפסנתר את המלודיות שלה.
_i.jpg "אלישיה קיז בהופעה (צילום: Kevork Djansezian, GettyImages IL)")
לאורך כל המופע ברור שהיא הייתה ונשארה ווקאליסטית מעולה, במיוחד כשהזעקה שפותחת את "Fallin‘" המהולל מרעידה את האולם. גם בשירים הבלוזיים כמו "A woman’s worth" וגם במרגשים, שבראשם עומד כמובן "Brand new me" החדש, היא לא מוותרת על אף טון, אינפוף ועלייה. היא מדויקת ונקייה, לפעמים נראית אפילו קצת יותר מדי בשליטה. בכל שיר היא קמה מהפנסתר לבצע כוריאוגרפיה מינימליסטית לצד הגברברים וחוזרת למקום הטבעי שלה. התקשורת שלה עם הקהל מעטה והיא גם לא דורשת ממנו הרבה. זה ממש לא מסוג המופעים של "תרימו ת'ידיים", "תנו לי בכפיים" ו"זוזו עם הקצב".
קיז גם לא מרגישה צורך לחשוף יותר מדי על הבמה. היא לבושה צמוד צמוד מכף רגל ועד ראש, כמו גם הרקדנים המסוקסים שלה, וגם בסיפורים האישיים שבין השירים אין הרבה מעבר לוידוי אודות אהבתה לשיר ולמסרי חיזוק ניו-אייג' סטייל, לטובת המתבגרות שבקהל. החלק בו היא משתפת על הקשר עם בנה (בהקלטה של השיר באלבום נשמעת גם שיחה בין השניים) וטוענת שהוא הגיע לגיל שהוא חושב שהוא יודע הכל - הוא כאמור המרגש ביותר, אך על הדרך גם מקדם את הפרויקטים הוולונטריים שקיז תומכת בהם.
אלישיה קיז בפרנקפורט - Diary
אלישיה קיז בפרנקפורט עם הפסנתר
להיטי הענק שלה מהשנים האחרונות נשמרים להדרן. למרות שהבטחה ל"Empire state of mind" נרשמת כבר בפתח המופע, קיז שומרת את הקהל מתוח ממש עד הסוף. כשכולם מניפים בתזמור מושלם לפי הוראה ממנה את הטלפונים הניידים לאוויר, היא מרימה את האולם עם "No one" ומחכה עוד טיפה לפני שתפאורה בהשראת שמו של הצאצא מאירה את האולם וקול תופים מקפיץ את האווירה ל"New day" וממנו במעבר קצבי ל-"Girl on fire", שנפתח בתיפוף חזק על צמד תופים, בדיוק כמו שעשתה בטקס ה"גראמי" האחרון.
החזרה לניו יורק בסוף, כשהיא מחליפה תלבושת לראשונה לשמלת ערב סגולה מנצנצת, חותמת את ההופעה. קיז מצליחה אפילו להשחיל לשיר כמה פעמים "פרנקפורט" במקום שם העיר המקורי ועושה לקהל חם על הלב. מעניין איך היא תצליח לשלב בשיר את תל אביב.
_g.jpg "אלישיה קיז בהופעה (צילום: Ronald Martinez, GettyImages IL)")
_g.jpg "אלישיה קיז בהופעה (צילום: Kevork Djansezian, GettyImages IL)")
_g.jpg "אלישיה קיז בהופעה (צילום: Scott Halleran, GettyImages IL)")