יהודית רביץ באה מאהבה, בידיים מלאות

במוזיקה הישראלית יש כמה קונצנזוסים, ויהודית רביץ היא אחד מהם. השילוב המדהים הזה, בין זמרת נפלאה, מלחינה מוכשרת, אמנית איכותית, רוקרית בדם, פרפורמרית מצויינת ואדם שפוי שלא נכנע לתכתיבי הזמן, מסמן את רביץ כבר 35 שנה כאחת האמניות היותר טובות בישראל. רביץ, בהוויתה, באמנותה, היא אחת החוליות החזקות במוזיקה המקומית, המקשרות בין מה שנהוג לכנות שירי ארץ ישראל היפה ושירת משוררים לבין רוקנ'רול. היא היתה שותפה להבאת המוזיקה הדרום אמריקנית לארץ. רביץ עשתה רוק ורוק כבד כמו שאף זמרת אחרת בארץ לא עשתה לפניה. היא נגעה בג'אז, בfאנקי, ברית'ם נ' בלוז, אפילו בדיסקו. ולצד כל אלה תמיד היו לה להיטים שהרדיו והקהל אהבו ונכנסו לקלאסיקה הפרטית שלה ולספר השירים הגדול של הזמר העברי. היא שימחה את רגעי האושר והעציבה ברגעי התוגה. כבר שנים שהיא נמצאת שם, לא הלכה לשום מקום, רק נהייתה טובה יותר.

ברי סחרוף נפש תאומה

יהודית רביץ הוציאה לאחרונה את האלבום החדש "סופות של חול", ואמש (חמישי) אירחה את ברי סחרוף, המפיק המוזיקלי של האלבום, במועדון התאטרון, במופע ההשקה. זה אותו מופע אותו הספיקו השניים להריץ בסוכות האחרון בפסטיבל התמר, במצדה, ולפחות רביץ הגיעה איתו להופעה הנוכחית מלוטשת. באשר לחיבור עם סחרוף - הוא מתבקש, הוא טבעי, השניים מדברים על עצמם במונחים של "נפשות תאומות", הם אפילו דומים במראה, אבל מוזיקלית משהו שם לא מתחבר עד הסוף. הקולות שלהם לא מתאימים לשיר יחד, מה שהוביל ללא מעט זיופים בדואטים, ובביצועים המשותפים היה חסר איזשהו דבק אמיתי. יאמר מיד - שניהם גדולים, והחוויה של לראות אותם מופיעים יחד על אותה במה היתה מהנה ומעשירה, אבל חסר להם איזה רע מוכיח או רן שם טוב שממש יפיק מוזיקלית את השילוב הזה בצורה מוצלחת יותר.

מועדון התאטרון מלא. לא מפוצץ ומחניק, אבל גדוש. הקהל של רביץ הוא כנראה הקהל הכי יפה בארץ. המון בחורות שאוהבות אותה ומזדהות עם השירים (ולא מדובר בבנות הקהילה) לא מעט זוגות שבאו לבילוי רומנטי שבאו לרקוד ולשיר בציבור, רוב גדול לצעירים, גיל ממוצע 25-30, חצי ממנה, שבסוף השנה תחגוג 56. במקרה של רביץ הקלישאה נכונה, הגיל שלה הוא רק מספר, היא נראית צעירה ב-15-20 שנה לפחות, ומופיעה בהתאם. אנרגטית מאוד, כובשת את הבמה פעם אחר פעם, כריזמתית, עוצמתית, זזה, רוקדת, פורשת ידיים, עושה תנועות, מחייכת, נותנת שואו עם הגיטרה, מנצחת על הקהל והרכב הנגנים היעיל, שבבסיסו אלון פרימן בקלידים, רן שמעוני בתופים ועמית יצחק בחשמלית. לשלישיית כלי הנשיפה, עם הסקסופון של ספי ציזלינג והטרומבון של יאיר סלוצקי תפקיד חשוב בשדרוג העיבודים במופע הזה. איתם המוזיקה של רביץ מקבלת מימד רחב ומענג יותר.

רביץ פותחת בשני שירים מהאלבום החדש, שיר הנושא "סופות של חול", ו"לכי אל הים" הרוקיסטי. מכאן ואילך היא מפנקת את הקהל במה שנקרא מיטב הלהיטים, ולרביץ יש כאלה בערימות. היא רוקית-מיינסטרימית ב"הירוק היום ירוק מאוד" ו"באהבתנו", היא עושה דיסקו מדליק ב"געגוע", היא מתמסרת לגאונות של מתי כספי ב"לקחת את ידי בידך", חוזרת לרוקנ'רול ב"עיר קטנה" לפני שסחרוף עולה.

עידו אגמון מצטרף בשיר יפה שיצר

הפרק של סחרוף כאורח במופע נפתח עם "האיש ההוא" ("חלף הזמן, אישה יפה"), שמתחבר היטב לליינים המזרחיים שסחרוף מתמחה בהם. הוא מצטרף בחשמלית שלישית לרביץ ויצחק וגם שר את הבית השני. רביץ מניפה ידיים ושרה "אש בוערת בך!" - שלוש מילים שממצות את המהות שלה כאמנית בערב הזה. אחר כך הם מתחברים ל"גלים גלים", מתוך האלבום החדש, בו רביץ שרה ישירות: "בא לי לשיר, בא לי לשיר, אף אחד לא ישתיק אותי". העיבוד המורכב יוצר רגע מוזיקלי איכותי, וסחרוף דופק צעקה ומוביל לפתיחה של "עבדים", שהבראס מתלבשים עליו נהדר. הביצוע המשותף לא מבריק, אבל עדיין הנאמבר עובד.

בשלב הבא מצטרף עידו אגמון עם גיטרה אקוסטית לבצע את "האור שמאיר עלי", אותו יצר לאלבום של רביץ. השיר יפה, האווירה מעט ג'אזית עם הפסנתר ברקע, האקוסטית וכלי הנשיפה שמלווים בשקט. רביץ שרה יפה כמו שרק היא יודעת, החצוצרה של ציזלינג מיבבת והתוצאה היא שיר מקסים, יצירת אמנות לשמה. את הפרק שלו חותם סחאוף עם "כמה יוסי", להיטו הגדול ביותר. עידו אגמון, גיטריסט אלוף בחשמלית נתקע פתאום עם אקוסטית, אבל התופים חזקים, תרועות הבראס קצובות ורביץ סוף סוף מתחברת לסחרוף בשירה. העיבוד מודך מעט אחורה אבל בסיום הם מגבירים קצב וגרוב ומגיעים לשיא.

הקהל הנאמן שר לה "הילדה הכי יפה בגן"

אחרי שסחרוף יורד רביץ מפגיזה את הבטן עם הכאב החודר של "שבתות וחגים". אבל מכאן המסיבה רק מתחילה. "4 לפנות בוקר" הוא כיף אדיר של Fאנקי ו-Rnb עם רוקנ'רול, "עכשיו הכל בסדר" ממשיך את הקו ומוסיף שוב אלמנט של דיסקו לחגיגה. רביץ מדלגת לרוקנ'רול עם "רחבת הריקודים" שחסר בו מחץ, סולו גיטרה למשל, וב"באה מאהבה", הלהיט הכי גדול שלה, הקלידים של פרימן יוצרים ליין שמזכיר את "אין מקום אחר" של משינה בגרסת המועדונים והסך הכל הוא שעטנז של רוק אייטיז עם דאנס ניינטיז שמולבש עליו בגסות - אבל זה מה שהקהל אוהב, מסתבר. מ"סוף לסיפור" רביץ עושה בלוז כבד ועמוק שמסתיים בתרועת אשכבה רקוויאמית של כלי הנשיפה.

כשרביץ חוזרת להדרנים הקהל שר לה במקהלה את "הילדה הכי יפה בגן". היא מתרגשת ומחזירה להם ב"באתי בידיים ריקות", הסינגל הראשון מהאלבום, שמחבר ליריקה אישית עם געגוע נוסטלגי. ובסיום היא שוב מרימה את האנרגיות לשיא עם "ארץ טרופית יפה" ו"בוא לריו". בשנים האחרונות יהודית רביץ התרחקה קצת מאור הזרקורים, לא ראיתם אותה הרבה בטלוויזיה (פרט לכתבות בחדשות וגמרים של "כוכב נולד"), אבל אל תחמיצו את המופע שלה. הוא יזכיר לכם למה אתם אוהבים מוזיקה ישראלית.

• אלון פרימן
• ברי סחרוף
• יאיר סלוצקי
• יהודית רביץ
• מועדון התאטרון
• ספי ציזלינג
• עידו אגמון
• עמית יצחק
• רן שמעוני