רוני דלומי של המופע בפסטיבל הפסנתר היא זמרת טובה יותר מזו שהשיקה לפני כשנה את אלבום הבכורה שלה "קצת אחרת". אין ספק שהשפשוף שלה על במות במסגרת האזרחית וכזמרת בלהקה צבאית גרם לה להשתפר. היא שרה נכון יותר, מדויק יותר, עמוק ויפה יותר, יודעת לשחק עם הקול בתוך השירים וביניהם, משתמשת בו כדי לשלוט באווירה של השיר ובמסר שהיא משדרת כלפי חוץ. הופעה כזו בפסטיבל הפסנתר, בהרכב שכולל רק פסנתר, תופים וגיטרה קלאסית או אקוסטית לסירוגין, היא בדיוק הבמה הנכונה עבור דלומי להפגין את היכולות הווקאליות המיוחדות שלה, את הצליל הצלול, הפעמוני, שלפעמים נשמע בוהק מרוב אושר ולפעמים נואש וצמא לחום. היו כמה רגעים במופע הזה שבהם הקול של דלומי לבדו, די היה בו כדי לסמר את השערות.
באים ממקומות שונים, אבל החיבור ביניהם היה מוצלח
אל ההתקדמות הזו של דלומי כזמרת הצטרף דוד לביא. הם באים ממקומות שונים, מעולמות מוזיקליים אחרים, אבל החיבור ביניהם היה מוצלח, אפילו מוצלח מאוד. הקול של לביא שנע בין רוך לעומק, בין ליטוף לדרמטיות, השתלב נהדר עם הקול הזך של דלומי. כשהם שרו יחד, ממש ביחד, נוצר ניצוץ שהביא איתו להבה קטנה של עונג. לזכותה של דלומי יאמר שאף השאירה ללביא את הבמה לשיר אחד משלו, סולו.
רוני דלומי פתחה את המופע לבדה עם "Cada Dia", שהתחיל שקט, המשיך קצבי, ומיד הכניס את הקהל לאווירה סוחפת. אחריו הגיע "זמן לחייך", בלדה דיוותית שבה הטקסט יצא החוצה ודלומי הגבירה את מטען הרגש ככל שהשיר התקדם. השלישי היה כבר הלהיט "תן", אליו הקדימה את סיפור הנסיעה לברזיל לצילומי הקליפ. עם שלושת הנגנים שאיתה על הבמה אופיר קנר בפסנתר, עיבודים והפקה מוזיקלית, ברק קרם בתופים והקשה ודורון מזרחי בגיטרה, התקבל עיבוד שונה כמובן מהמקור, מינימליסטי אך פרשי יותר, שגדל עד כדי מסיבת סלסה.
את "כך או כך" מתחילה דלומי עצמה על הפסנתר, שרה בית ופזמון ומלווה את עצמה. יש לה עוד דרך ארוכה על הכלי הזה אבל הכיוון הראשוני נכון. כשהיא עוברת לקדמת הבמה השירה שלה הופכת ייאושית, מתחננת, שובת לב. סולו גיטרה קצר וסולו פסנתר סוגרים את הנאמבר.
המעריצות של דוד לביא צורחות ברגע הכי לא נכון
דלומי מזמינה לבמה את דוד לביא לשיר איתה את "די לה ("שיר של בוקר נולד")". היא פותחת, הוא נכנס וכשהם שרים יחד יש מג'יק באויר. בהמשך דלומי פותחת את הקול ועוברת לשיר בספרדית, לביא עושה לה קול שני. שוב הם שרים יחד ושוב היא פורצת קדימה עם העוצמה הספרדית והוא משתלב איתה בקולות רקע שמשלימים נאמבר יפה. בשיר הבא לביא מרים גיטרה אקוסטית ושר באנגלית שיר מקורי, את "Straight Away", שיר אישי ומרגש על חוויות גיל ההתבגרות. דלומי מצטרפת בקולות רקע ובהמשך גם שרה איתו בדואט.
דלומי יורדת ולביא נשאר לביצוע סולו של "היא חזרה בתשובה", אחד הביצועים היותר דרמטיים שלו מהעונה האחרונה של כוכב נולד, בתחילתו הוא מתמכר בקולו לתיאור האירוטי של גוף האישה הנעטף כולו בבגדים. לביא מגביר את העוצמה והדרמה ככל שהשיר מתקדם ומגיע לשיר בקטע הא-קפלה, שבו המעריצות הרבות שלו בקהל משום מה מחליטות לצרוח. כנראה שהן לא מקשיבות למילים שהוא שר. לביא נכנס כאן חזק בשיר, מחבר כוח עם יופי, שר כמו אגרוף שעטוף בכפפה.
הרמוניה קולית נהדרת
רוני דלומי חוזרת לבמה ושרה עם דוד לביא את "הכל עובר", שיר שהוא הכי ארצישראלי במהותו. הוא מתחיל, היא מצטרפת, וההרמוניה הקולית שנוצרת נהדרת, הם נשמעים מעולה יחד, בקטע שהוא מיינסטרים ישראלי במיטבו.
לביא נפרד ודלומי נשארת ל"אחרי האור", שיר שמחזיר את האנרגיה למופע אחרי הקליימקס עם לביא.משלב אהבה, אכזבה ותקווה, עם מלודיה קסומה שמתגלגלת מהפה המתוק שלה כמו מפל נוצץ. דלומי שרה כאן קיטש אבל הביצוע שלה מזכיר שגם קיטש צריך לדעת איך לעשות היטב. השיר הכי משמח במופע הזה היה הביצוע ל"אם בא לך" שמשיר ג'ניר לופזי באלבום הפך כאן לבלוז, בלוז שהוציא מדלומי לרגע קצר זיק של סקסיות, של זמרת ברים, שמיד אחריו חזרה להיות הטינאייג'רית התמימה והמתחנחנת. אין לדלומי את העומק האמיתי לשיר בלוז - לא ווקאלית ולא מבחינת הגיל והניסיון, אבל יחסית לדבש הכחול-לבן שנוטף ממנה בדרך כלל מדובר בהתפתחות יפה.
את "שלחי אותו", השיר מפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר", מצליחה דלומי לחץ מהאבל, הקדרות והעצבות שיש בו מעצם הווייתו ומעניקה לו קינה דרמטית, זועקת, בקול דק ומדויק היא מקוננת עד קצה הלב. בתחילת "יום רודף יום", שיר האודישנים של "כוכב נולד" אותו הקליטה לקראת העונה השמינית ושסוגר את המופע, דלומי מגיעה עד לצעקה היכן שמסמן לה הטקסט ("עכשיו אצעק"). בהמשכו היא עושה את הבלתי יאמן ומצליחה לרגש איתו, כי ה"עכשיו תורי" הזה יוצא אצלה ממקום מאוד אמיתי. במונחים המיינסטרימיים בהם היא פועלת דלומי הולכת בנאמבר הזה כמעט עד הקצה מבחינת הביצוע. היא לא מתאבדת על השיר אבל מותחת אותו כמה שהיא יכולה.
מופע שמביא את הפסטיבל לקהלים חדשים
בתחילת ההדרן דלומי מזמינה שוב את דוד לביא ויחד הם שירים, בליווי פסנתר בלבד, את "ככלות הקול והתמונה", השיר איתו זכתה בגמר העונה השביעית. כל אחד מהם שר חלק, עושים אחד לשני קולות ואז משלבים אותם ושרים שורה היא ושורה הוא, בביצוע יפה לשיר שהכי מזוהה עם כוכב נולד בשנים האחרונות. דלומי נשארת בלי לביא כדי לסיים סופית את המופע עם הלהיט "קצת אחרת", שמתחיל רק עם פסנתר ועולה בקצב עם הנגנים. דלומי משתחררת ומרשה לעצמה לחייך ולרקוד, חוגגת את נעוריה, רגע לפני שתתחיל לאסוף חומרים לאלבום הבא.
יהיו כאלה שיאמרו שהמופע הזה של רוני דלומי ודוד לביא, מנצחת "כוכב נולד" ופינליסט התוכנית, אינו מתאים לפסטיבל הפסנתר האליטיסטי והכל כך תל אביבי. מספיק, הם יגידו, להאזין לצרחות המעריצות של לביא במהלך ההופעה, שהפריעו במיוחד כשהוא שר את קטע הא-קפלה ב"היא חזרה בתשובה" הקאבר שלו למתי כספי. מה לשיר הקשה והכאב הזה ולצווחות מחרישות אוזניים של גרופיות צעירות, כך הם יאמרו. אולי הם צודקים, אבל דווקא מופע כזה, שמדבר לקהל שהוא לא הקהל הטבעי של פסטיבל הפסנתר, ומעורר הדים מסוג אחר, יכול להביא את המותג "פסטיבל הפסנתר" לקהלים שעד כה לא היו מודעים לקיומו, גם אם מישהו מוותר על הקהלים האלה מראש. בין שלל 40 המופעים של הפסטיבל יש מקום גם לאירוע כזה.
>> מיקי גבריאלוב ואמנים אורחים ב"בדשא אצל אביגדור" בפסטיבל הפסנתר
>> כנסיית השכל בפסטיבל הפסנתר עם שמעון אדף, יובל מסנר ומאיה בלזיצמן