רמי פורטיס אירח את ענבל ביבי בבארבי

רמי פורטיס בבארבי (צילום: ענבל צח) — חזר הביתה. רמי פורטיס בבארבי | צילום: ענבל צח

רמי פורטיס יהיה בן 60 ב-7 ביולי הקרוב (ואל תתפלאו אם שלושה שבועות לפני כן הוא יחמם את ה"פיקסיז" בפסטיבל ששוקי וייס מכין בבלומפילד, כי את "סאונדגארדן" יחממו כנראה "קווינז אוף דה סטון אייג'"). פורטיס הוא הנציג המובהק ביותר של "דור הטלוויזיה" ברוק הישראלי. את הלהיט הגדול הראשון שלו הוא שר על טלוויזיה - "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי"כבר בשנת 77'. את האלבום הכי חשוב שלו הוא כתב על דברים שראה בטלוויזיה - "סיפורים מהקופסא", 88'. פורטיס היה האמן שפתח פעמיים את שידורי ערוץ 24 - ב-2003, עם "רד מעל מסך הטלוויזיה", וב-2009 עם "(24 שעות) אצבעות דביקות". נדמה שהוא הרוקר הישראלי שהטלוויזיה כמדיום השפיעה יותר מכל על היצירה שלו, וההבנה שלו אותה קודם כל כמדיום המשפיע ביותר במאה ה-20, היתה העמוקה ביותר.

בהקשר הזה, פרשת פורטיס ב"אקס פקטור" מרתקת במיוחד. נדמה שכבר שמענו את כל הנימוקים האפשריים בעד ונגד שפורטיס, אייקון האלטרנטיבה והמחאה ברוק הישראלי, יישב בתוכנית ריאליטי נוצצת - ז'אנר לו הוא בז עמוקות בעבר, לצד ארבעה פרצופים שהם ההפך ממנו - שלושה אמנים שמייצגים כל אחד בדרכו את כל מה שהוא לא אוהב במוזיקה, ודוגמנית-על, וכל זה רק בשביל בוכטה יפה של כסף - את כל הטיעונים האלה כבר שמענו, כולל מישהו שאמש, אחרי ההופעה המצוינת שנתן פורטיס מול בארבי מפוצץ בקהל ששר איתו "חלום כחול", "ניצוצות", ו"דבש", אמר שהוא מרגיש כלפי פורטיס כמו כלפי חבר טוב שנפל לסמים קשים ואין לך מה לעשות בעניין חוץ מלהתבאס ולחכות שהוא ייצא מהם.

רמי פורטיס, ענבל ביבי (צילום: ענבל צח) — שועל במבוכה | צילום: ענבל צח

מנגד, יש לי המון נימוקים בעד זה שפורטיס יעשה עם הקריירה שלו מה שהוא רוצה, ושהקהל ישפוט. ואם המדד הוא איך שהקהל שפט אותו אמש בבארבי - כראש ממשלה גולה שחוזר הביתה אחרי שנים ומתקבל בזרועות פתוחות בחיק עמו - נדמה שהריאליטי פגע בפורטיס הרבה פחות ממה שהוא עצמו דמיין בחלומותיו הגרועים ביותר. נדמה שהטלוויזיה, אותו דמון שפורטיס כתב עליו כל כך הרבה וספג ממנו כל כך הרבה השראה - עשתה לו טוב. קודם כל הטלוויזיה הוציאה מפורטיס צדדים נסתרים של רגש אנושי אמיתי, שכל השנים התחבאו מאחורי מסכות של חתולים ומפלצות. שנית, היא גרמה לקהל שבחיים לא היה מכיר אותו - להכיר אותו כאדם מפורסם וכאמן.

שלישית, הטלוויזיה גרמה לפורטיס לחזור ולהתגעגע למה שהוא באמת, במבנה הליבה. ובליבה שלו רמי פורטיס היה ונשאר אמן גדול, כותב בחסד, מתבונן מושחז (במשך שנים על אחרים, ובעשור האחרון על עצמו), מלחין עם אינסטינקטים מלודיים נהדרים, זמר מרתק, פרפורמר אלוף, והכי חשוב - רוקר עם אינטגריטי שגם עשר עונות של ריאליטי לא יצליחו לטשטש.

"באתם הנה בגלל המסך, או באתם בגלל שבאתם?", הוא שאל אמש את הקהל בבארבי, ומעטים הודו בהרמת יד שבאו בגלל המסך. "אתם מתביישים להגיד שבאתם בגלל המסך? אל תתביישו", הוא אמר, "תנו לי לגלות לכם משהו על טלוויזיה - המציאות היא פיקציה ולכן גם הטלוויזיה היא פיקציה. ומי עובד בפיקציה? אנשים עובדים בפיקציה בשביל שהם יעשו פיקציה. אז החיים הם פיקציה, וטלוויזיה היא אמפליפייר גדול של פיקציות. לכן גם החדשות הם פיקציה. באמת שלא תחשבו שאני עובד עליכם. אנחנו כולנו משתתפים באותו משחק, וחושבים שיש מישהו אחר שמשחק את המשחק, אבל זה אנחנו בעצמנו משחקים את אותו משחק ללא הרף - כועסים על עצמנו ואוהבים את עצמנו, כועסים על עצמנו ואוהבים את עצמנו, כועסים על עצמנו ואוהבים את עצמנו, וטה טה טה טה טה טה טה! עד אין קץ! במקום להבין שאין כלום חוץ מכעת! עכשיו!".

הנאום הזה אמש, באמצע ההופעה בבארבי, על הקשרי הריאליטי שלו, הוא דוגמה מצוינת לאמירה הלכאורה דפניטיבית של ניסים קלדרון, שהיה קשה לקבל אותה בהתחלה, שפורטיס הוא לא (ולא היה) זמר מחאה ששורשיו בגישה פאנקיסטית, מרדנית ואנרכיסטית, אלא בסופו של יום ליצן-חצר נצחי, שתמיד יצביע על העוולות של העולם תוך כדי סוג של שעשוע בידורי, על גבול הטירוף המענג. אבל גם כליצן חצר נדמה שפורטיס, גם רגע לפני 60, הוא הליצן החד, הקולני, הפרוע, הצודק, החכם, הרגיש והנדיב מכולם.

נדיב כי האירוח של ענבל ביבי (וכנראה בהופעה הבאה שלו - של מתמודדת אחרת, אולי אפילו עדן בן זקן), ממש לא היה מחויב המציאות אמש. הנגנים של פורטיס, הקהל שלו וההופעה כולה, היו נשמעים לא פחות טוב (וכנראה שיותר טוב) גם בלעדי הגברת ביבי. אבל פורטיס הוא נשמה טהורה. הוא יארח אותה כי היא ביקשה, כי לא נעים לו להגיד לה "לא". מעריצים אדוקים של הרוקר הותיק אולי יעקמו את האף ויצפו ממנו לעשות הפרדה בין הקריירה הטלוויזיונית שלו לזו הבימתית. אבל פורטיס הוא מהנחמדים, אלה שלפעמים פשוט לא יודעים לסרב. וכך מצאה את עצמה ענבל ביבי, אחת שלא ממש מצטיינת בעניין הזה של לשיר, מבצעת עימו אמש את "ניצוצות", "שועל במנוסה" ו"אין קץ לילדות". כי במקרה של פורטיס באמת באמת שאין לה קץ.