אחד הלהיטים הבולטים של החודש ברדיו הישראלי אינו מופיע כלל ברשימות של מדיה פורסט או אקו"ם. במצעדי סוף השנה איש לא יזכיר אותו, ובכל זאת, "דיסקונט, מתאימים לך יותר", הוא אחד השירים הכי מזומזמים כרגע בישראל. הוא אמנם משודר במסגרת מקבצי הפרסומות, אבל זה שיר שאורכו דקה וחצי, ולא צריך להיות שזאם כדי להבין שזה נשמע כמו להיט חדש ומוצלח של ההרכב האהוב ג'יין בורדו.

להיטי פרסומות הם לא דבר חדש. הקלאסי שבהם הוא "I'd Like to Teach the World to Sing", שהוביל את הפרסומת הכי מפורסמת של קוקה קולה בתחילת הסבנטיז. הכל התחיל כשאחד המנהלים של משרד הפרסום מקאן אריקסון נתקע בשדה תעופה באירלנד וקלט שכל הנוסעים שותים קוקה קולה. הג'ינגל שנכתב לטובת הפרסומת היה כל כך מוצלח, שאנשים התחילו להתקשר לתחנות הרדיו באמריקה ולבקש שישמיעו את כל ה"שיר".

תוך חודש הוקלטה גרסה של זמרי אולפן, שהופצה בחנויות התקליטים בעולם, ומיד אחריה גרסה רשמית של דה ניו סיקרס, שהפכה ללהיט ענק בכל העולם. בגרסה החדשה הושמט האזכור של קוקה קולה, והחברה מצידה תרמה בשעתו את כל התמלוגים שקיבלה מהשיר לטובת יוניצף, קרן החירום של האו"ם לילדים. אם כל זה נשמע לכם מוכר, זה מכיוון שצילומי הפרסומת שוחזרו באופן מופתי בסצנת הסיום הבלתי נשכחת של הסדרה "מד מן".

המקבילה הישראלית, גם היא מאותה תקופה (72-71) היא הפרסומת של יורם ארבל לשוקולד עלית, שהפך לשיר בשם "נערה ושמה שוקולי". את השיר ארבל ביצע יחד עם גלי עטרי הצעירה. במקרה הזה אפילו לא היה צריך להשמיט את שם המוצר, כי הג'ינגל המקורי נמשך בסך הכל 10 שניות והמילה "עלית" כלל לא הופיעה בו. מצד שני, שלא כמו בפרסומת של קוקה קולה, במקרה של ארבל היה במקור רק פזמון קצרצר שסביבו נכתב אחר כך שיר שלם.

מאז העולם השתנה, ואמנים מפורסמים כבר מזמן לא מסכימים לכתוב סתם ככה למפרסם. בשנת 1986 הוציא הרכב ההיפ הופ, ראן די אם סי, את השיר "My Adidas", שהפך בהמשך לפרסומת של החברה, והיה הראשון למסד את היחסים בין ראפרים למותגים שהם אוהבים. אבל האמת היא שבעולם החדש, החברות הן שבדרך כלל בוחרות לעצמן אמן, והוא מציע שיר שלו שמתאים מתוך האלבום שבדרך. אחר כך השיר מולבש על קמפיין. כך היה למשל עם פפסי ו-"Let's Go" של קלווין האריס ועם "Let's Get It Started" של הבלאק אייד פיז, שהוביל קמפיין של ה-NBA.

יוצא דופן הוא הפרויקט של מארק רונסון מ-2012 לקוקה קולה. שם השיר שביצעה קייטי בי נכתב במיוחד עבור החברה, אבל עובדה שאתם לא ממש מכירים אותו. כיום שירים שנכתבים במיוחד לפרסומות הם עניין נדיר, ולכן השיר החדש של דיסקונט הוא בהחלט יוצא דופן. את השיר הלחינה דורון טלמון, על פי מילים שכתבו הפרסומאים של דיסקונט. לא ברור מי קיבל רגליים קרות, אולי זה היה עניין של תקציב, אבל בהקלטה שומעים את קולה של הזמרת הצעירה מיכל גבע (שהיא בעצמה שם עולה בעולם האינדי המקומי), כך שבאופן רשמי זה בכלל לא שיר חדש של ג'יין בורדו. הבעיה (וזאת לא בעיה) היא שההפקה המוזיקלית היא חיקוי מדויק של הצליל והגרוב של הלהקה.

אנשי בנק דיסקונט, שהבינו שיש להם ביד קלף מנצח, עשו מעשה חריג והחליטו לשדר את השיר בכל אורכו, דקה וחצי, בתוך מקבצי הפרסומות. זה גורם למאזינים א' - ליהנות, כי לרוב פרסומות ברדיו זה די זוועה, ו-ב' - להבין שמדובר ממש שיר. מאזיני רדיו ואנשי מקצוע יתקשו בשמיעה ראשונה (או שנייה, או בכלל) להבחין בכך שגבע היא המבצעת, ולא טלמון. לכן "דיסקונט, מתאימים לך יותר" נשמע עמוס הרוב המוחלט של הישראלים כמו שיר חדש ומתוק של ג'יין בורדו. בואו נגיד שהשיר הזה הוא להיט בסדר הגודל של "עינב". שזה דווקא נחמד. כי בסוף שיר הוא שיר.

עכשיו נשאלת השאלה: מה עושים? אפשר כמובן להשאיר את הדברים כמו שהם. להתעקש שזה בכלל לא ג'יין בורדו, לתת לפרסומת לסיים את חייה ולהישכח וללכת הלאה כאילו כלום לא קרה. אלא שאם יהיה לחברי ג'יין בורדו אומץ, ושכל ישר, הם יבינו שעד שמגיע שיר כזה חמוד, מאוד טיפשי יהיה לוותר עליו. אנשי בנק דיסקונט בוודאי יאפשרו להם להשמיט את האזכור של הבנק, לכתוב לכל העסק פזמון חדש ובכלל להפוך את השיר הזה לתקני. אז למה לא בעצם?

בישראל עדין נוטים לעשות חשבון לכל הנושא של פרסומות, כאילו שהחיים אינם מפוצצים בתוכן שיווקי מסריח. דווקא במקרה הזה, שבו התוכן השיווקי הוא מקסים, כדאי לא להיכנע לשמרנות וצדקנות. השיר "תרקוד, זה מתאים לך יותר", יכול להיות להיט מתוק בקיץ הקרוב. כמובן שזאת הצעה שלי, שאני נותן במתנה. אין צורך לשלם לי תמלוגים. אפשר בקלות למצוא פתרונות טקסטואליים אחרים. ואם כבר בענייני כסף, את התמלוגים העתידיים שלהם יכולים בדיסקונט לתרום לאיגי, ארגון הנוער הגאה, בדיוק כמו שקוקה קולה תרמו בשעתו ליוניצ"ף. תודה.