כשדיוויד גואטה יצא לדרך לפני יותר מעשור ארצות הברית נשלטה כמעט לחלוטין על ידי ראפרים שחורים. גואטה הוא אחד המובילים במהפכת ה-EDM ששינתה את אמריקה ואת העולם כולו. "Listen" שיוצא עכשיו, הוא האלבום השישי שלו במספר, ורמת הציפיות היא אינסופית. יותר משהוא אלבום, זאת בעצם מיני מעבדה למוזיקת הפופ של הרגע. גואטה גם יוצר טרנדים, אבל גם יודע להקשיב ולשלב אצלו את כל הטרנדים הנכונים הקיימים בשוק. כך שהאזנה לאלבום משלו, היא גם שיחה אילמת עם כל מנהלי חברות התקליטים בעולם.

כשהאהבה משתלטת

אבל נתחיל בהתחלה: דיוויד גואטה הוא לא הדי ג'יי הצרפתי שהמציא את השיטה של תקליטנים שהופכים למפיקי פופ. אבל הוא האיש ששיכלל אותה לכדי שלמות והפך איתה את העולם. היסטוריה בקטנה: הרעיון של לכתוב ולהפיק שירי דאנס שאותם שרים זמרים בינלאומיים, באנגלית, צמח בפריז בסוף שנות התשעים, כהתפתחות טבעית של סצנת ההאוס הקולית. בוב סינקלר, היה הראשון שזכה להצלחה מסחרית בז'אנר, שהגיע לשיא ב-2005 עם הלהיט כובש העולם "Love Generation".

בשלב ההוא דיוויד גואטה כבר התחמם על הקווים. בניגוד לסינקלר, הוא כיוון הרבה יותר גבוה. מטרתו היתה לעבוד עם כוכבי הפופ הגדולים של העולם. הוא החל להוציא אלבומים ובהם שירים שכל אחד מהם מושר על ידי זמר אחר. הלהיטים מאלבומיו הראשונים אמנם לא כבשו את מצעדי המכירות, אבל כל מי שצריך שמע אותם. גואטה ניסח מחדש אספקטים מסוימים של צליל הפופ, באופן ששדרג להיטים קליטים ונחותים, ונתן להם טיפונת תחכום.

אבל כרגיל, הדבר הכי חשוב שקרה לו זה שהכסף הגדול של תעשיית המוזיקה סימן אותו. ומאותו רגע המכונה התחילה לקדם אותו. 2009 היא השנה שבה הפך גואטה לאייקון. הלהיט המוביל מתוך אלבומו הרביעי "When Love Takes Over", עם קלי רולנד האהובה, שבר את השוק. במקביל הוא הוזמן לעבוד עם ה"בלאק אייד פיז" על מה שהפך לקלסיקה שלהם "I Gotta A Feeling". איך דרך להקטין מעוצמת הלהיטים האלה. גואטה הפך למגה סטאר. שלוש שנים אחר כך, הוא יצר את "Titanium", הלהיט שכתבה וביצעה איתו סיה פורלר, כדי להראות שהוא כאן כדי להישאר.

בעל הבית

גואטה תרם לא מזמן שיר לאלבום האחרון של ליידי גאגא. לפני זה לריהאנה וג'סי ג'יי. אלא שמהפכת ה-EDM היא מוזיקלית-כלכלית. במשחק הכוחות בין גואטה לכוכבי-העל של הפופ, יש כל הזמן כיפופי ידיים כדי לראות מי שולט. באלבום שלו, שם הוא בעל הבית, הוא אינו מסכים לחלק את התהילה. ניקי מינאז', הכוכב העולה ג'ון לנג'ד, הסולן של וואן ריפבליק ראיין תדר, והכוכבת שהיא היסטרית רק באנגליה אמילי סנדה הם השמות המוכרים באלבום החדש, כל השאר מוכרים הרבה פחות. רק לסיה פורלר, שהפכה בשנה האחרונה מכותבת נערצת לכוכבת בעצמה, הוא מפרגן שני שירים, שניהם לא להיטים מובילים. אולי גם היא התקמצנה הפעם ושמרה את השירים הטובים שלה לעצמה.

במילים אחרות: זה ברור לגמרי שגואטה משתמש בזמרים טובים אבל לא ממש בליגת-העל. נדמה שהוא מנסה לייצר איזה מיקס שאומר: 1 אני בעל הבית. 2. כולם רוצים לעבוד איתי, אני יכול להביא את מי שבא לי 3. אבל בא לי רק מי שבא לי ובתנאי שלא יהיה יותר בולט ממני. שיר כמו זה של פארל ויליאמס ומיילי סיירוס, כנראה לא היה נכנס כאן.

העסק של דיוויד גואטה הוא אימפריה מסחרית. הוא מנגן בקיץ כל שבוע באיביזה תמורת סכומי עתק. התעשיה שלו מגלגלת יותר ממיליונים. ולכן הוא גם ערני למתחרים. למשל לאביצ'י, הקוסם הצעיר והחדש משבדיה. גואטה הוא בן 47. אביצ'י בן 25. הוא היה יכול להיות הבן שלו. גואטה שומר על קשרים טובים עם אביצ'י, ואף הביא אותו לעזור כאן בהפקה. אם לא יעזור, זה בטוח לא יפריע.

אין פה להיט. אופס

ואחרי כל הנאום הארוך הזה, אנחנו בבעיה. כי עם כל הכבוד לשיטה המרתקת ולתעשייה המגלגלת, השורה התחתונה אצל אנשים כמו גואטה זה האם יש באלבום החדש "Listen" להיט. והתשובה האיומה היא לא. אופס. אין. אימאל'ה. המון רעש וצילצולים, אבל שיר השנה 2014 (או 2015) לא מתחבא באלבום הזה, אפילו לא אחד מעשרת הגדולים. נניח הלהיט הראשון ממנו "Lovers On The Sun" עם גיטרות מערבונים, שאביצ'י השתתף בהפקה שלו, הוא שיר סבבה, אבל עם כל הכבוד, "טיטניום" זה לא. הלהיט הנוכחי של גואטה מתוך האלבום הוא הסינגל "Dangerous", שאומנם הגיע למקום ראשון בעשר מדינות והוא השיר הלועזי הכי מושמע ברדיו בישראל בחודש האחרון, אבל היכן שזה קובע באמת - בבילבורד האמריקני, הוא הגיע רק למקום ה-71 ולמקום ה-8 במצעד הדאנס שם.

הצצה ל-Hey Mama עם ניקי מינאז' ואפרוג'ק


הצצה ל-Bang My Head עם סיה

הזמר ששר את שני השירים האלה, אחד סם מרטין, לא מחזיק את כובד המשקל. מרטין הוא זמר אמריקאי בן 30 שמה שקוראים "מסתובב בתעשיה". הוא כתב את הבסיס לשיר. אבל מה לעשות שהשיר הזה ממש לא מחזיק אלבום, בדיוק כמו רוב השירים האחרים. אז שלא תבינו לא נכון. "Goodbye Friend" ששר דה סקריפט, יהיה בקיץ 2015 להיט מועדוני חוף בכל רחבי הים התיכון, הקאריביים וכו'. אבל מבחינת סאונד, פריצת דרך, הכוונה וכו', דרך גואטה לא מספק את הסחורה. אחרי להיטים כמו "Chandelier" של סיה ו"Wrecking Ball" של מיילי סיירוס, ובטח מול המפעל החדש של פארל וויליאמס, נראה שגואטה מביא מוצר שזוהרו מעט מעומעם. אפילו קלווין האריס האנגלי שהוציא החודש אלבום חדש, עוקף אותו בסיבוב.

השיר שמסמל את האלבום יותר מכל הוא הלהיט "Lift Me Up" ששרים וכתבו עם גואטה הצמד ניקו ווינז. השניים האלה הם צמד נורבגי, מליגה ב' של הפופ העולמי, שהצליחו השנה להנפיק את אחד מלהיטי הפופ הבולטים "Am I Wrong" הבעיה שהזוג הזה, מחזיר אותנו קצת לימי בוב סינקלייר. הם חסרי ייחוד, נשמעים כמו צמד שמופיע בקלאס מד, והצליל שלהם הוא מה שקוראים צ'יזי. אין להם שום אופי או שפיץ. זו האפרוריות הפרברית הגרועה בתבל.

דיוויד גואטה נתקע עם ניקו ווינז, ופתאום כשהם בתמונה הוא נראה כמוהם. צרפתי עם שיער קצת מדובלבל, שלא ברור איך הוא כבש את העולם. לא, לא צריך להיות אכזרי. הבעייה היא שתעשיית הלהיטים היא דבר מאוד אכזרי. הסבלנות שלה היא אפס. אורך החיים בספירה הזאת הוא של פרפרים. את זה יגלה עכשיו גם האשף הצרפתי. אז "Listen" יצליח מסחרית, לפחות חלקית. רק שקשה לעקוף את הכותרת האמיתית של הביקורת הזאת: אכזבה.

David Guetta. Listen (*** שלושה כוכבים)