אז מה קורה שם אצל מיילי סיירוס? היא בסדר? היא בשליטה? היא יודעת מה היא עושה או שזה הכל סמים, אלכוהול וג'ננה? האמת, תלוי את מי שואלים. הניו יורק טיימס למשל, בטוח שהבחורה בת ה-22, שסיימה רק לפני שנתיים קריירה ענקית בתור ילדת דיסני האהובה האנה מונטנה, התחפפה לגמרי. העיתון פרסם איתה ראיון ארכני לרגל יציאת הדיסק, שכל מטרתו היתה להדגיש שהיא מבולבלת מאוד. למעשה הדבר היחיד הרציני שנאמר שם הוא שמבחינת הזהות המינית שלה היא מרגישה שזה "נזיל".
אחר כך באה הביקורת של העיתון שקבעה שהדיסק החדש "Miley Cyrus and Her Dead Petz" הוא קשקוש מקושקש ולא ברור מה היא רוצה. למה אורכו 93 דקות? למה יש בו מלא שירים פסיכדליים חסרי פשר, שנשמעים כמו עבודות של צעירה מסטולית שנורא רוצה להגניב? הלוס אנג'לס טיימס הצטרף לקטילה גם הוא. אבל יש גם גרסה אחרת, שבה נקט ה-NME האנגלי, שאומרת שהדיסק החדש של מיילי סיירוס הוא יצירה מעניינת של בחורה צעירה שלא רוצה להיות כבולה לשום מוסכמות. והיא מחפשת, חוקרת, מעניינת.
רוב הדיסק נכתב ונוצר ביחד עם וויין קוין מהפליימינג ליפס ונשמע קצת כמו דיסק של ההרכב ההוא, בגרסה עדכנית. סיירוס פגשה את קוין כשהוא הזמין אותה לקחת חלק בפרויקט קאברים ל"סרג'נט פפר", ומאז הוא הפך למעין מנטור. חלק אחר נוצר ביחד עם המפיק הקולי מייק ויל, והוא באמת נשמע עדכני יותר, וכך גם השירים שנוצרו עם המפיק בעל השם הישראלי אורן יואל. אבל הדיסק כולו, אולי פרט לקטע הפתיחה "Dooo It" הוא כולו טריפ אחד איטי וארוך.
וכמובן אתם שואלים, מי צודק? התשובה היא כרגיל באמצע, נוטה לכיוון השלילי. כי למי באמת יש כח לשעה וחצי של שירים מסטוליים של מיילי סיירוס? גם אם שיר כמו "Fweaky" שהיא יצרה עם מייק ויל הוא באמת מדליק. וגם השיר "Karen Don't Be Sad" בתחילת הדיסק הוא ממש יפה. על כל הרגעים היפים, ויש כאלה, יש המון רגעים ממש משעממים, שאתה אומר לעצמך: מי זאת בכלל המיילי סיירוס הזאת ולמה היא דורשת כל כך הרבה מהזמן שלי? קחו למשל קטע בשם "I Forgive Yiew" עם השגיאה המכוונת באיות. זה די יפה, באמת, חלומי כזה וסקסי, אבל באותה מידה מיותר לגמרי. כאילו משהו שמנגנים ברקע של משהו. אבל ככה זה עם נסיכות פופ, הן חושבות שמגיע להן הכל. תשאלו, מה אין שם יועצים בסביבה? מומחים? מנהלים? התשובה היא שכשאת מיילי סיירוס, מליונרית בת 22, שגם אבא שלה היה זמר מצליח לרגע, אף אחד לא באמת מנהל אותך. כולם עובדים אצלך.
מבחינה טכנית יש לה חוזה הקלטות עם אר.סי.אי, אבל את הדיסק הזה היא הוציאה בחינם, על חשבון עצמה, בתור פרויקט ביניים. ואיש לא באמת יכול לעצור אותה. היית מצפה שאחרי "Wrecking Ball" יבוא דיסק עם עוד שני להיטים פורצי דרך, או לפחות כאלה שכובשים את העולם. וסיירוס שכל הזמן מקצינה באינסטגרם ובטורי הרכילות את הדימוי של עצמה כבחורה שאין לה שום כבלים ולא נכנעת לשום מוסכמה, תמצא דרך לתרגם את זה ללהיטים. כן, כן, היו כאלה שעדין מאמינים שהיא תירש את מדונה. אז סיירוס החליטה לתרגם את זה לנון-להיטים. וככה יצרה דיסק שבמקרה הטוב יכנס להיסטוריה כמשהו מקושקש שהיא עשתה על הדרך, או במקרה הרע לרשימת הכישלונות המפוארים בהיסטוריה. בואו נקווה שהיא לא בכיוון של איימי ווינהאוס.
קצת אופטימיות. בסוף הדיסק יש שיר שנקרא "Twinkle Song" זה שיר סיום חמוד, בלדה כזאת שמתחילה ענוג וגדלה עד לזעקה נהדרת "היה לי חלום, אבל מה המשמעות של כל זה?". בשיר הזה מיילי סיירוס שרה נפלא, ובקלילות מייצרת שיר שממיס אותך לחתיכות. מה שאומר שכדי להחזיר אותה לדרך הישר לא צריך הרבה מידי. היא צעירונת, כישרונית ומדליקה. היא בסך הכל צריכה לשתות מיץ תפוזים ולצאת מההנגאובר. אם היא תבחר בקרוב לחזור למרוץ הלהיטים וכיבוש העולם, אני בטוח שהיא תוכל בשניה לחזור למקום הטבעי שלה.