Florence + The Machine - How Big, How Blue, How Beautiful
הקריסה של עולם המוזיקה יכולה להימדד בין השאר בכמות המידלדלת של מגה-סטארים חדשים. בעוד שבעבר נולדו בכל שנה לפחות עשרה אמנים שנראו כמי שעומדים להיות כוכבי על, היום אם נולד אחד בשנה זה נחשב להרבה. בתוך המציאות הזו, פלורנס וולש היא כוכבת העל האחרונה של עולם הרוק (היחידה שמתקרבת לצידה לתואר זה היא לורד בת ה-18). האלבום הקודם של פלורנס ושל המאשין, "Ceremonials", שזכה להצלחה ענקית משני צידי האוקיינוס, הוא כנראה אלבום הרוק הנשי החשוב של השנים האחרונות.
מה שאומר שלקראת האלבום השלישי של פלורנס והמכונה, היה הרבה לחץ באוויר. מנכ"ל חברת התקליטים שלה צוטט בהרחבה כמי שאיים: "אם הדיסק הזה לא יטוס בשבוע הראשון ליציאתו לראש מצעד המכירות, יהיה רע מאוד". לא ברור למי שוגר האיום, אבל בכל מקרה הצלחה עולמית, כפי שחזינו בעבר, היא משהו שיכול גם לשתק. בעיתוני הרוק הובהר כבר שפלורנס לקחה שנת חופש ועברה התמוטטות עצבים קלה לפני שחזרה לאולפן להקליט את האלבום שיוצא לאור בימים אלו.
במהלך העבודה על האלבום פלורנס החליפה את המפיק המוזיקלי איתו עבדה, אולם בליגה שלה, לא ברור אם ההחלפה הזאת תורמת או מוסיפה ללחץ. הפעם האחראי הוא מרכוס דראווס מתהילת ארקייד פייר וקולדפליי. באחד הראיונות וולש סיפרה שבמסגרת העבודה המשותפת, דראווס הכריח אותה שלא לכתוב יותר שירים על מים. ובכל זאת, שיר הנושא המדהים של האלבום החדש "How Big, How Blue, How Beautiful" אמנם אינו מכיל את המילה מים, אך השם בהחלט עשוי להתפרש ככזה שמתייחס לאיזה אוקיינוס.
אם אתם צריכים הוכחה טובה ליכולותיה שגם תדגים עד כמה פלורנס וולש מהממת, כדאי להקשיב לשיר הזה. טקסט נפלא על אהבה, התאבדות וסמים שמלווה במנגינה מעולה עם פזמון מצוין, והפקה מוזיקלית שגדלה כל הזמן עד שלבסוף היא נפתחת לתזמורת פילהרמונית שלמה, כולל חטיבת כלי נשיפה מדהימה לקראת הסיום. זה שיר ששווה אלבום, ושווה את כל הרעש סביב פלורנס. יש בו את המיקס המיוחד שלה, שמערבב גרנדיוזיות של פרוג משנות השבעים עם קייט בוש, כריסי היינד, סטיבי ניקס, ועם גישה עכשווית ממחוזות אדל ואיימי ויינהאוס. בזכות זה פלורנס הצליחה באלבום הקודם להביא לצד להיטי רוק גם להיט EDM ברמיקס שארגן עבורה קלווין האריס. הגיוון והשפע המוזיקלי של פלורנס וולש הביא אותה עד לכאן, והיא ממשיכה ללכת איתו גם באלבום החדש.
בבחירה בין פשוט למורכב, פלורנס בחרה באופן מובהק בפשטות. הדיסק החדש קליל ואוורירי יותר מהקודם. השיר הפותח הוא "Ship to Wreck" – עוד טקסט מצוין, שנפתח במשפט המבטיח "אל תיגע בכדורי השינה, הם משגעים אותי". נשמע כמו הצדעה לחברה החדשה טיילור סוויפט, שפלורנס ציטטה כמי שאמרה לה "תכתבי שירים יותר אישיים", אבל ההשפעה העיקרית של טיילור על פלורנס היא כנראה הקלילות הבלתי מחייבת.
השיר השני באלבום הוא השיר "What Kind of Man", והוא גם זה שיצא כסינגל הראשון מתוכו. בחירה מעניינת כי הוא לא מחדש כלום מהדיסק הקודם, ונשמע ממש כמו שיר שהיה יכול להיות חלק ממנו. הוא מתחיל עגמומי ואז הופך למין רוק שנשמע כמשהו שמכוון לשוק האמריקאי, ומתכתב עם הפזמון של הלהיט של פלורנס מאלבומה הראשון, "Dog Days Are Over". לפחות השיר הזה הוא השיר המיוזע היחידי בכל הדיסק. אחר כך מגיע שיר הנושא המושלם ומשם האלבום תופס תאוצה.
באלבום השלישי שלה, פלורנס אינה מחדשת הרבה ביחס לאלבומה הקודם. מי שציפה לאיזו בשורה יתאכזב, ואני מניח שהרבה מהמבקרים יתנו לדיסק הזה שלושה כוכבים עם גישת "יאללה, בסדר". אבל האמת היא שאם אוהבים את פלורנס ומקשיבים לדיסק מספיק פעמים, מבינים שהוא טוב כמעט כמו קודמו.
קחו למשל את השיר הסוגר "Mother" (בגרסת הדלוקס יש עוד כמה שירים ודמואים). זה שיר גדול וקטן בעונה אחת, דרמטי ומינימליסטי. כמעט שש דקות שעוברות דרך המון מצבי רוח, פסיכדליה ומה לא, ועדיין מצליחות להיות שיר מרגש על אמא. אתה מקשיב לשיר הזה, וכשהוא נגמר אתה מבין שאתה חייב לנוח. רק שאחרי חמש דקות אתה מת לשמוע את האלבום מההתחלה.
בסופו של דבר, פלורנס והצוות שלה כותבים שירים מצוינים. השיטה שלה לקחת כל שיר ולשנות לו כיוון באמצע הדרך, כולל שינוי טון השירה, בדרך כלל לצרחות נעימות, הוא מה שעושה אותה למי שהיא. זאת כנראה אחת הסיבות לכך שהיא האמנית היחידה שמצליחה גם באנגליה וגם בארצות הברית עם רוק מורכב ומתוחכם, שכמעט בכל קונסטלציה אחרת היה נחשב מיושן ומעיק. אני מת על פלורנס, ואם נבחן את השנה הנוכחית שחצי ממנה עבר כמעט מבלי ששמנו לב, האלבום החדש שלה הוא בקלות אחד מחמשת האלבומים הכי טובים שיצאו ב-2015 עד כה. אז אם חיבבתם את "Ceremonials" ואת הלהיטים מתוכו, ביניהם "Shake it Out" ו-"(Spectrum (Say My Name", אין לכם מה לחשוב פעמיים. ואם אתם עדיין לא מכירים את הקסם של פלורנס, פשוט תקשיבו לשיר הנושא של האלבום החדש, "How big, How blue, How beautiful", ותזרמו איתו. ההנאה מובטחת.
ארבעה כוכבים
