הבעיה של אגילרה היא שבתור זמרת לא היה לה כבר הרבה מאוד זמן להיט אמיתי. הרבה מאוד מאוד זמן. ויותר מזה, היא הפסיקה לעניין. רק לשם השוואה, לפני עשר שנים נמכר האלבום "Stripped" שכלל את השיר "Beautiful" ב 12 מיליון. לפני שנתיים יצא "Bionic" שנמכר בפחות ממליון עותקים בעולם.
רק לשם השוואה, האלבום האחרון של בריטני ספירס, נתן תחושה של אלבום שיוצריו מבינים מה הם עושים. "Lotus" הוא יותר סופרמרקט של נסיונות, שהשאלה אם יצליחו, תלוי הרבה במחלקת השיווק וכמות הכסף שהיא תשקיע. למשל "Let There Be Love" המנון בסגנון דיוויד גואטה, אם כי באווירה מעט מיושנת, של לפני חמש שנים. זה יכול להיות להיט אם חברת התקליטים תחליט ככה. בניתוח הכשלון של האלבום הקודם, בלטה גם העובדה שחברת התקליטים החליטה בשלב מאוד מוקדם, שהוא לא אוכל, וסגרה את הברזים.
הסינגל הראשון שיצא מתוך הדיסק הוא דווקא "Your Body" שכתב מקס מרטין השבדי. שיר לא מוצלח במיוחד ולא שפיצי, שגם כשל במצעד האמריקאי. אם כבר יש באלבום שירים הרבה יותר טובים. אבל הצרה היא שעל האלבום הזה אפשר לדבר רק במונחים של שיווק. אין מה לדבר על איזו בשורה או כיוון. ובהתאם השירה של אגילרה הרבה פחות מרשימה ממה שהיא הייתה אמורה להיות בשלב הזה של הקריירה שלה.
יותר מזה, אם מאזינים לשירים בדיסק בנפרד, ובהפסקות, מתקבל הרושם שהם טובים בהרבה מהמכלול. שלא כמו מארון 5 וסי לו גרין (שגם בא כאן לדואט) האנשים של אגילרה לא פענחו את השיטה הנכונה עבורה לנצל את "דה ווייס" בכדי לייצר עבורה להיטים.
אולי כדאי לעבור לשיטת ריהאנה ולהתרכז רק בסינגלים? ואולי צריך חשיבה מחודשת בשאלה איזה מין אמן היא כריסטינה אגילרה ומה עליה לעשות כדי לא להפוך בקרוב מאוד לכוכבת עבר.
Christina Aguilera. Lotus (אן.אם.סי) *** שלושה כוכבים