ריהאנה עלתה לבמה בשעה עשר בדיוק. עטופה בבד שחור שקוף, עם מראה של קליאופטרה שחורה, היא החלה להניע את הישבן שלה, במה שהפך תוך שניות לטווירקינג סקסי. הקהל שאג. אבל הקהל תמיד שואג ברגע הזה. ריהאנה באה לעבוד. היא הזיעה ולא נחה לרגע. ובכל זאת, גם אחרי המפגש הזה איתה ברור שריהאנה היא אחת שמתגרים ממנה, לא אחת שמתאהבים בה.
>> סיקור המופע של ריהאנה, וידיאו וגלריית תמונות
אפילו הדיג'יים שחיממו אותה היו מליגה של תקליטני חתונות
על הנייר המופע של ריהאנה אמור היה להיות היסטריה. היא הזמרת הכי לוהטת בעולם, עם הכי הרבה להיטים עכשוויים. היא היקרה ביותר, הנחשקת ביותר. אבל המופע של ריהאנה רחוק מלהיות גרנדיוזי. להקה קטנה יחסית, ארבעה נגנים ושתי זמרות ליווי, שמונה רקדניות לא מרשימות, ווידאו ארט בינוני למדי. כל אלה הם לא המתכון להופעה בלתי נשכחת. אפילו הדיג'יים שחיממו אותה היו מליגה כזאת שמזכירה קצת תקליטני חתונות. כשאת זמרת פופ מצטיינת ככל שתהיי ולא זמרת נשמה, את צריכה להתאמץ יותר עם המסביב, עם העטיפה. ריהאנה כנראה לא חושבת ככה.
החדשות הטובות הן שריהאנה למדה לשיר. אני זוכר אותה בהופעה חיה בטלוויזיה הצרפתית, לפני שבע שנים, מזייפת את עצמה למוות. גם בבלומיפילד בשעתו השירה שלה לא הייתה מי יודע מה. בפארק הירקון, כשהיא שרה בהדרן את "stay" אי אפשר היה שלא להתרגש לרגע. כשהיא רוצה היא באמת יכולה. הבעיה שהיא כנראה לא כל כך יכולה לעשות את זה משך הרבה זמן.
אפילו הומואים מתחרמנים ממנה וחושבים מחשבות זימה
ריהאנה שרה לאורך הערב די מעט. יש הרבה פלייבק, הרבה זמרות ליווי, בדקות הראשונות היה ממש נדמה שהיא באה לרקוד לצלילי ריהאנה. אבל כשהיא כבר שרה, זה כיף. חוץ מזה היא באמת רוקדת. יותר נכון מניעה את המפשעה בתנועות אירוטיות עד שאפילו הומואים מתחרמנים ממנה וחושבים מחשבות זימה. אני לא בטוח שזה מתאים לנערות הצעירות שהיו חלק גדול מהקהל, אבל למזלי זה לא באחריות שלי.
היא גם יפה מאוד. מי שעמד בקרבת הבמה וגם מי שראה אותה דרך המסכים (שהיו אגב כמו ההפקה המקומית כולה, באיכות ורמה גבוהה ביותר) לא יכול היה שלא להתפעל מהאישה המרשימה הזאת. עם רגליים הכי ארוכות, יופי חסר תקדים, ואלגנטיות. וזה למרות שריהאנה היא קצת פרחה, בואו נודה בזה. היא אמרה 30 פעם במשך הערב "תל אביב", אבל שום דבר חוץ מזה. היא עלתה לבמה באיחור של שעה. היא אמרה בסוף שזה "ערב שהיא לא תשכח" ברגע שנשמע לגמרי שקר כלשהו.
להיטי פופ, חלקם במשקל נוצה
ובכלל מי שרצה להתאכזב יכול היה בהחלט למצוא סיבות. היא איחרה בלי סיבה הגיונית. הייתה על הבמה שעה ו-22 דקות בלבד. היא לא החליפה בגדים. מידי רבע שעה ירדה לנוח ונתנה ללהקה לנג'ס עם קטעי סולו רוקיים מיושנים. גם ככה השירים שלה הם להיטי פופ, חלקם במשקל נוצה, והערב עצמו לא בנוי לקראת שיא כלשהו. "Umbrella" בביצוע טוב בא די באמצע. הלהיטים מסודרים במחרוזות, כאילו גם ריהאנה יודעת שלקהל מספיקות שתי דקות מרוב שיריה. הערב מתרומם ממש רק כשהיא שרה את המחרוזת עם "s&M" ו-"only girl in the world" שכל הקהל יודע לשיר בעל פה. אבל תחילת המופע היתה מקושקשת ביותר. עם עשר דקות גבוליות של שירים בינוניים, כולל כמה רגעי רגאיי מיותרים.
אז באמת היו פה ושם רגעים די חמודים ומרגשים והיא יודעת לייצר תחושה כללית סקסית, אבל קשה לתאר את המופע הזה כיוצא דופן, חד פעמי או מצטיין במיוחד. אפשר להודות שמי שהלך לראות את ריהאנה הרי יודע שהיא זמרת פופ מצליחה שנמצאת בשיא ולא יותר. היא לא מדונה. היא גם לא ביונסה. אבל היא כן האישה הזאת שהצליחה להביא לפארק הירקון יותר מחמישים אלף איש. שאומנם לא מחאו כפיים כשהיא ירדה והודיעה שההופעה תמה, אבל באותה מידה לא זזו ממקומם, עד שלא עלתה שוב לבמה ונתנה את ההדרן, כולל השיר הכה אהוב "Diamonds".
בסוף השבוע כתב מישהו שריהאנה היא בעצם בובה של תעשיית המוזיקה. שמנהלים מושכים בחוטיה. גם אם היא היתה כזאת לרגע, ברור שכיום היא מפלצת שמושכת למנהלים בחוטים. וכשבא לה להישאר עוד שעה בים המלח היא שמה זין על העולם. ולכן הרפרטואר שלה, ומה שהיא מביאה לערב כזה, הוא המשקל הסגולי האמיתי שלה. של זמרת שברגעים האלה היא בפסגת הקריירה, אבל לא ברור מה הערך האמיתי של הקריירה הזאת, והאם מישהו בכלל יזכור אותה בעוד עשרים שנה.
