שירי מימון – "שלג בשרב"
לטעמי השאלה הכי מעניינת באלבום החדש של מימון היא מה עשה לה המפגש עם גלעד. התשובה הראשונה והחשובה היא שמימון שרה באלבום החדש טוב מאי פעם, ונדמה שהיא הגיעה למקום הרגוע והנכון, שמאפשר לה להשתמש בקול הגדול שלה בעצמה המתאימה. שיר הנושא "שלג בשרב" הוא הדוגמא המוצלחת ביותר באלבום, למה שהריסון יכול להוסיף.
על משבצת "הקול הגדול"
השאלה הבאה בתור היא האם הצליח יעקב גלעד למצוא עבור מימון כיוון חדש, שיפתח קצת את הרפרטואר שלה או לפחות להבהיר סופית מי היא בדיוק. מימון יושבת במוזיקה הישראלית על משבצת "הקול הגדול". היא חולקת את המשבצת עם ריטה ומירי מסיקה, אלא שבניגוד לשתיהן, היא זו שהכי התקרבה לגזרה של סלין דיון. "השקט שנשאר" הוא הבלדה הסלין דיונית הטובה ביותר שהוקלטה אי פעם בישראל. בניגוד לריטה ומסיקה, שהביאו כבר מהתחלה את האלמנט האתני הסוער, מימון עבדה דווקא על האיפוק האלגנטי, זה שמשאיר את כל כובד המשקל על הקול ויכולת הטיפוס באוקטבות.
בשלב מסוים ניסתה מימון להתקדם לעבר פופ-סול אמריקאי, אבל הכיוון הזה לא באמת הצליח, וכנראה לא מתאים לה. משבצת הזמרת הכאילו-שחורה הראשונה של ישראל עדין ריקה. דווקא במופע המשותף והמצליח עם שמעון בוסקילה התחברה מימון לשורשיה האתניים, אבל גם שם היא שמרה על ההגשה המאופקת. בואו נגיד שלהניף זה לא היא.
יעקב גלעד לא ניסה לדחוף את מימון למקומות חדשים. הוא הסתפק בכך שבחר שירים מוצלחים ודאג שמימון תבצע אותם באופן אלגנטי יותר, ובו בזמן תשמע יותר קרובה לעצמה ולא כמי שרק משוויצה ביכולות קוליות. הוא גם לא התאמץ למצוא עבורה שירים שהם להיטי ענק בומבסטיים, אלא יותר שירים שיגדלו עם הזמן, ויש להם סיכוי להפוך לחלק מרפרטואר בריא וארוך שנים.
תלויה ברדיו ובמעריצים
הבעיה היא שבשביל מהלך כזה צריך סבלנות ופתיחות של הקהל, ועל זה קשה מאוד לשלוט. התחושה הראשונה כשמאזינים לאלבום הזה היא שהוא מעט חיוור. לוקח זמן עד שכל שיר מקבל את המשקל שלו, ומתברר שהאלבום הזה דווקא מוצלח. במושגי מבקרים הייתי אומר שזה אלבום שלושה כוכבים שעם הזמן יהפוך לאלבום ארבעה כוכבים.
עכשיו מימון תלויה ברדיו ובמעריצים שלה. האם למשל יהפוך "לזרוק זהב" ללהיט חתונות והמנון מועדונים, אחרי שיקבל גם רמיקס מתאים, או שמימון תשאר באזור היותר סולידי של סינגלים כמו "בסוף היום" שכתב לה עידן רייכל. בכל מקרה נדמה שמימון עובדת נכון, בשמירה על הנישה שלה, כזמרת המיינסטרים המרכזית של דורה. האלבום החדש הוא נדבך מוצלח בדרך הזו.
שירי מימון - "שלג בשרב" (הליקון), **** ארבעה כוכבים
ריף כהן - "A paris"
ריף כהן ודאי מכירה את רובם, מסואד מאסי ועד לה נגרס וורט, ממנו צ'או ועד שב חאלד. ונזכיר גם את טרמק (tarmac) וזבדה ומיוסק (Miossec). ההחלטה הנבונה שלה היתה לשיר את זה בצרפתית, כאילו היא פריזאית ולא תל אביבית. מעניין יהיה לראות אם בצרפת יאהבו אותה ויקבלו את זה. בינתיים היא כאן בישראל, והיא כאמור הסנסציה של הזמן הזה.
להסיר את הכובע בפניה
האלבום מבהיר מיד שהלהיט "A paris" הוא לא גימיק, וכהן מצליחה להחזיק יפה לפחות שני שליש אלבום. בחלק השלישי היא קצת מתקשקשת עם שירים בעברית, שהם משום מה דתיים-מסורתיים ונטולים את החן והקלילות של השירים בצרפתית. זה קצת מחבל בהקשבה לאלבום כי אין קשר אמיתי בין הזמרת ששרה כל כך יפה את "Jaime" שסוגר את הפרק הרשמי של האלבום, לבין השירים שבאים אחר כך.
אבל כאלבום בכורה אפשר בהחלט להסיר את הכובע בפניה של כהן, שלא במקרה נבחרה לחמם השבוע את ההופעה של הרד הוט צ'ילי פפרס בישראל. רק אחת לאיזה זמן, אתה שומע בישראל יוצר צעיר שמייצר הבטחה אמיתית. כהן נשמעת כמו הבטחה כזאת, נקווה שהצרפתים לא יחטפו אותה אליהם.
ריף כהן - "A paris", **** ארבעה כוכבים.
גידי גוב - "תקליט ראשון" הוצאה מחודשת (אן.אם.סי), ***** חמישה כוכבים
המפיק של האלבום היה דודו אלהרר, שהיה בעצם אחראי שהדבר יקרה. על הצד המוזיקאלי הופקד יוני רכטר. השירים נאספו. היה שם "שלוש בלילה" אותו שר גוב בפסטיבל הזמר 1978, שבו נשלח יזהר כהן לאירויזיון. גוב אגב הגיע למקום האחרון המאוד מכובד. היו שם "סורו מני" ו"שקיעה נוגה" שגוב ביצע בפרויקטים מוקדמים והחליט להקליט מחדש. היה שם גם "בבוקר", שיר יפהפה שהלחינה יהודית רביץ, למילים של יהודה עמיחי, עוד כשהיתה בת 16, בכוונה להביא אותו יום אחד לגוב. כשהיא פגשה אותו, בסופו של דבר היא נתנה לו אותו והוא הגיע לתקליט.
>> גל אוחובסקי משוחח עם גידי גוב על אלבומו הראשון
במרחק של כמעט 35 שנה הפרטים האלה מאבדים כל משמעות. כי בזמן שעבר הפך "תקליט ראשון" לאחד מאותם אלבומים שמגדירים את המוזיקה הישראלית של תקופתו. זו יצירה שמזככת רגע בזמן שבו הרוק הישראלי האיכותי, שאותו ייצג כאן יוני רכטר, החליט להיות מעט יותר קליל, משוחרר ופופי.
התקליט של גוב הוא הגרסה העירונית הקלילה יותר של אווירת "קצת אחרת" ששלטה אז במוזיקה הישראלית האיכותית. גוב גדל על הביטלס וכטיפוס הוא לא האמין שזמר צריך להיות דרמטי וטוטאלי מידי. כוחו הגדול הוא בכך שאיכותו כזמר, מאפשרת להמון סגנונות להתערבב זה בזה בלי לפגוע אחד בשני.
הבעיה עם תקליטים ישנים הוא שלא כולם שורדים את הזמן. ההפקה, הסאונד, אלה דברים שלעיתים מתישנים, ועשויים להפוך פחות כיפיים. זה לא המקרה כאן. אותי האלבום הזה מרגש גם כי הוא מחזיר אותי אחורה בזמן, ויש לו מבחינתי ערך נוסטלגי. אבל נדמה לי שגם אדם צעיר יכול להקשיב לתקליט החדש ולהנות ממנו מאוד. כי הוא באמת תקליט מופת, וכשמאזינים לו מתאהבים בגידי גוב באופן הכי מלא. ההוצאה החדשה של אן.אם.סי. מכילה לא מעט שירי בונוס מעניינים ושווים, וגם חוברת משוכללת. אבל אלה רק הקישוטים.
האמת היא ש"תקליט ראשון" של גידי גוב הוא קלסיקה ישראלית משובחת, מסוג היצירות שכל ארון ספרים ישראלי אינו שלם בלעדיהם. אין באלבום הזה אף אחד מלהיטיו הגדולים של גוב כמו "שלל שרב", רוב השירים הם כאילו מהליגה השנייה שלו. אבל רק כאילו. יש כאן את היווצרותו של גוב כאיקון ישראלי.
התזמון של ההוצאה המחודשת קשור כנראה להופעה של גוב הקיץ ב"כוכב נולד", אבל זה לא משנה. להפך. דווקא אחרי שהיה כה שובה לב בטלויזיה, כדאי לחזור ולהבין איך הכל התחיל. מה גם שאת רוב השירים האלה לא משמיעים היום בשום מקום וזאת הזדמנות נפלאה להזכר בהם. כן, כן, מתנה מושלמת לחג. אבל ממש.
גידי גוב - "תקליט ראשון" הוצאה מחודשת (אן.אם.סי), ***** חמישה כוכבים.