אנשי מקצוע שהגיעו להופעה המשותפת של קרן פלס ורמי קלינשטיין, הופתעו לגלות כי רק שניים משירי האלבום המשותף בוצעו בהופעה. זה מעלה שאלות על היחס שלהם לדיסק הזה. כאילו, האם הם לא מספיק גאים בתוצאה? האם הם מפחדים שהקהל לא מסוגל לעכל חומר חדש? האם הם החליטו לשיר רק שירים שכבר נחשפו ברדיו?

הדיון על מותו על האלבום בגרסה המוכרת לנו, הוא רק בתחילת דרכו. רבים מהדיסקים היוצאים בשנים האחרונות, מתגלים כאסופות שירים, לא יותר. הפאסון בנסיגה. בשוק הים תיכוני, אפילו לא מסתתרים מאחורי מסכות. שם די ברור שכל דיסק הוא מקבץ שירים שאולי יהפכו לסינגלים, כלומר ללהיטים. היומרה שהיתה בעבר, להציג אלבום חדש כסוג של אמירה, הופכת יותר ויותר נדירה.

מעטים קונים את הדיסק עצמו, רוב האנשים מורידים אותו ברשת הישר לטלפון או למחשב, בלי חוברת מילים, ובלי כלום. רבים מורידים שירים באופן אקראי. הסינגלים יוצאים לרדיו לאורך תקופה, וגם להפוך יציאת אלבום לאירוע נהיה עניין יותר קשה. יוצא שלאמן יש פחות ופחות צורך להביא אלבום משמעותי. האלבום של אברהם טל הוא עוד הוכחה למגמה הזאת.

אברהם טל הוא אחד הזמרים הכי אהובים בישראל. הוא אחד שהתקדם באיטיות, בלי ללחוץ, בלי לעשות הרבה רעש. השילוב של הקול היחודי שלו ושירים טובים, עם קצת אוירת שאנטי, הפך אותו לזמר שכולם אוהבים לאהוב, כולל זמרים. האלבום "אורות" שיצא ב-2010 מיצב אותו ככותב להיטים. האלבום "שושנה" שבא אחריו לא הבריק אבל הוסיף שירים עם ביט אלקטרוני שהתאימו מאוד להופעות. ועכשיו הוא מאוד רגוע, גר בפרדס חנה ומשחרר אלבום באווירת "יאללה כיף להיות זמר מצליח שיכול לקחת את הילדים לגן בראש שקט".

"עכשיו החיים" הוא השם המתאים לאלבום הזה, שהוא נטול שפיץ, ויש בו אסופת שירים שחלקם כבר הפכו ללהיטים, וממילא סגרו לטל את הפינה. גם הסבוב הזה שלו, יחשב להצלחה. "הימים עוברים" שפותח את האלבום, מתחיל בפריטת גיטרה אקוסטית. זאת ההצהרה של טל לעידן הזה. אין לו כח לרעש, ואת מה שיש לו לומר, אפשר בליווי גיטרה בלבד. כשהשיר טוב, והמצב רוח מהורהר, אפילו לא צריך לשלוף את הפלצט. "בוקר פרדס חנה", נפתח בארבעים שניות בומבסטיות, אבל גם הוא שיר אווירה עם פזמון שאפשר לזמזם משמיעה ראשונה. שאר השירים אינם מגיעים לרמה של שני אלה, ובאופן כללי, קשה להגיד שהדיסק הזה הוא משמעותי או חשוב. הוא בסדר, והוא פחות מעניין מהלהיטים שבתוכו.

השיר הסוגר את האלבום "תן לי מנגינה" הוא הלהיט השלישי של אברהם טל בעידן הזה, אבל אותו אפשר למצוא גם בדיסק החדש של הדג נחש שנקרא "שותפים בעם" וכולו שירים שהם שיתופי פעולה של ההרכב עם זמרים שהם אוהבים. מבחינת אברהם טל, זה עוד להיט שנמצא באויר ברגע יציאת הדיסק וישמש אותו. האם הוא מתאים לדיסק? האם הוא נשמע חלק אינטגרלי ממנו? שאלה שלא נראה שלמישהו איכפת ממנה.

גם הפרויקט של הדג נחש, הוא דיסק שאינו דיסק. כל שיר עומד בפני עצמו, ורובם ירשמו בתודעה לטובת משתפי הפעולה עם הלהקה, מה גם ששאנן סטריט ממעט לשיר ברובם, אם בכלל. וכך יש שיר נהדר של שי צברי, שיר חמוד של יהודית רביץ שנשמע מתקופת "בוא לריו", שיר מתוחכם עם אהוד בנאי ועוד ועוד. כמעט כל אחד מהם עשוי לקבל חיים משל עצמו.

ובכל זאת ההפתעה הגדולה מבחינתי היא שדווקא כשהם כאילו מוותרים על האגו, ומשמשים יותר כפלטפורמה, הצליחו הדג נחש לייצר את אחד הדיסקים הכי טובים שלהם. אולי ההליכה אחורה, כביכול, לעמדת היוצרים והמפיקים, שחררה אותם מנטל. לא ברור. התוצאה היא ש"שותפים בעם" הוא הדיסק הכי משוכלל מבחינה מוזיקאלית שהם הוציאו אי פעם. כל שיר באלבום מביא איזה פן אחר של עולמות הגרוב החדשים ונשמע עדכני ועשיר. אם זה הגרוב השחור העתיק המהמם ב"לא מה שיפיל אותי" עם פלד, או התקיפות העכשווית הנעימה ב"הכל חוזר" עם אקו. 

אחד השיאים של הדיסק הוא השיר עם אינפקטד מאשרום. הנה לכם גאווה ישראלית. "ליגל אייז" בעד לגליזציה של סמים קלים באווירה סופר בינלאומית. תענוג. שיר הסיום "מרבדים" חוזר לגרוב הסבנטיז המעולה, וסוגר ברגוע את מפגן הכח המשובח הזה. הנה עוד הוכחה שכל הדיסקים הישראלים העבשים שיוצאים במיינסטרים, וסובלים מהפקה מוזיקאלית דהויה ומשועממת מעצמה, הם באמת לא הכרח המציאות. הדג נחש מוכחים שיש בישראל את כל מה שצריך כדי לייצר מוזיקה עכשווית, מתאגרת ולוהטת. כבוד!

אברהם טל ***

הדג נחש *****