זה אמור היה להיות ערב רגוע בהיכל התרבות בתל אביב. כשלושת אלפים אוהבי פינק פלויד התכנסו כדי לשמוע את להקת המחווה הוותיקה "פינק פלויד UK אקספיריאנס" מבצעת את מיטב להיטיה. מה שהם לא ידעו זה שמאחורי הקלעים מתחוללת מלחמת עולם קטנה. כשרוג'ר ווטרס הבין שההרכב הזה עומד להופיע שוב בישראל, הוא הפעיל את כל כובד משקלו כדי שלא יעזו לבצע את שיריו במקום הכה שנוא עליו.
בפוסטים שפרסם הוא טען: "אתם הולכים להופיע בפני אנשים שירו לשחקני כדורגל ברגליים". והסביר: "אני יודע שהישראלים איימו על מנהיג הלהקה כי אם יבטל את ההופעה הם יתבעו אותו עד שיפסיד את ביתו... אתם לא תנגנו שם שירים שלי". והוסיף בלעג: "זה יהיה קונצרט נהדר. קטעים ישנים של סיד בארט ושירים מהתקופה שאחרי 1985 (כשעזבתי את הלהקה)". לסיום דרש: "אני מאוד מקווה שההרכב הישראלי יסכים להגיד בזמן ההופעה שהם מתנגדים למדיניות האפרטהייד של ממשלתם".
כתוצאה מכך הלהקה האנגלית הגיעה לכאן בהרכב חסר שלא כלל את הסולן הקבוע שלהם, את נגן הסקסופון ואת המתופף (שאגב, מופיעים כולם בקליפ שמוצג באתר מכירות הכרטיסים בישראל). באתר שלהם הם התנצלו באריכות על כך שהם מופיעים בישראל, הסבירו כי לא יכלו לבטל את החוזה החתום, והודיעו כי כל ההכנסות ממנו יתרמו ליוניצף. כל זה הוצנע אצלנו. במודעות לקראת הופעה רק נכתב שההרכב יארח במופע את הרכב המחווה הישראלי "Echoes".
חדי עין הבחינו בתכונה רבה בכניסה לאולם. האירוע צולם מכל כיוון, ואנשי צוות אנגליים התרוצצו הלוך ושוב, בפנים מודאגים. יתכן שחששו מאיזו פרובוקציה. אבל החששות שלהם התבדו. כל הדרמה חלפה מעל לראשו של הקהל הישראלי, שבא לשמוע קצת סולו גיטרות, קלידים שמימיים, ולשיר מלוא גרון "We don't need no education".
הערב החל ברכות עם שני קטעים מתוך האלבום הראשון של פינק פלויד ו"Learning to Fly" מהאלבום שיצא אחרי עזיבתו של ווטרס. בשיר השלישי, "Arnold Layne" הייתה כבר תחושה שיש בעיה. הקלידן המבוגר קריסטופר וורינג והסולן המחליף בובי הריסון, גיטריסט טוב אבל זמר קטן, לא ממש סחבו את השיר הנהדר הזה.
אלא שאז הודיע מנהיג הלהקה דייב פאוארס כי הוא ראה ביו טיוב הרכב ישראלי נהדר שעושה מחווה לפינק פלויד, וחשב שיהיה כיף לשלב אותם בערב הזה. כך בפשטות. ואז כשדגל ישראל מתנופף בגאון מעל מסכי הוידאו, (תאכל ת'לב רוג'ר) עלה לבמה ההרכב הישראלי "Echoes". מה שפאוארס לא אמר זה שמאותו רגע "Echoes" בעצם יהיו כוכבי הערב. הם ישירו 10 מתוך 19 השירים שיושמעו. וכתוצאה מכך כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של פינק פלויד, לדוגמא כל שירי האלבום "Wish You Were Here", ישארו בחוץ.
זה היה יכול להיות ערב קטסטרופלי. שכן האורחים המקומיים "Echoes" הם אלה שהתבקשו לבצע את התותחים הכבדים. ואכן מיד כשעלו לבמה הם החלו לבצע את השירים הקלאסיים מתוך "הצד האפל של הירח". למזלו הטוב של הקהל, אקוז עם הסולן קובי אליאס, עושים פינק פלויד נהדר. הם נאמנים למקור, אבל גם טריים. זה לא פינק פלויד, אבל זאת מחווה סופר מכובדת. כל זה הוציא את הקהל קצת פרובינציאלי. איזה סיבה יש לקנות כרטיסים להרכב בריטי בינוני כשבישראל יש הרכב צעיר, דינמי וסקסי שמבצע פינק פלויד הרבה יותר טוב?
אבל הקהל כאמור לא התעניין בפרטים. הוא נהנה מ"Echoes" וכלל לא הבחין שההרכב הזה מוביל את הערב בזמן שהכאילו מארחים מבצעים רק שירים זניחים, פרט ל "The great gig in the sky" האיקוני שאותו כתבו ריצ'ארד רייט וקלייר טורי, וזמרת הליווי שבאה איתם זואי גרין ביצעה מושלם. ברגעי השיא, לקראת סיום שרו אליאס, הגיטריסט יוסי שטרית וחבריהם את "Another brick in the wall" ו"Comfortably numb" וההרכב הבריטי סגר עם שני קטעים משעממים מתוך האלבום "The division bell".
"Echoes" עלו להדרן ובירכו את האנגלים על "האומץ שלהם" והקהל כיבד אותם במחיאות כפיים. רוכשי הכרטיסים יצאו מהאולם מסופקים לגמרי. כך שפיאסקו נמנע כאן. מה שלא ברור הוא למה התעקשו להכריח את ההרכב הבריטי להגיע לארץ? האם הופעה עקומה שכזאת היא אכן ניצחון על רוג'ר ווטרס וה BDS, כשהקהל כלל לא מודע למה שקורה? והאם זה בכלל הגון לקיים מופע כזה שבו מסתירים מהקהל את העובדה שבגלל לחציו של ווטרס, האורחים מאנגליה לא יבצעו את שיריו?
הערב, ראשון, תתקיים הופעה אחרונה במתכונת הזאת בחיפה. כאמור, מבחינתם של קוני הכרטיסים כדאי לציין כי למרות כל הדרמה, מי שרוצה לשמוע ערב מחווה לפינק פלויד, לא ירגיש מרומה. הלקח היחיד הוא שלפעמים כדאי להיות פחות נובורישים. ההרכב "Echoes" הוא ישראלי ומעולה. ואין סיבה שלא ימלא את היכל התרבות לבדו. מה עם גאווה ישראלית אמיתית?