"היד החמה", אלבומו השישי של עידן רייכל, הראשון שעליו הוא חתום ללא "הפרויקט", נפתח בקטע פסנתר יפה. הקטע הזה הוא לא רק פתיח. הוא גם קטע שמבקש למקם. במקרה, או סביר להניח שלא, הקטע הזה מזכיר מאוד באווירה שלו את הפסנתר של האלבום הקלאסי של מתי כספי ושלמה גרוניך, "מאחורי הצלילים", למשל בשיר "אל נא תלך". אבל הרפרור אינו ספציפי לשיר אלא לעולם תוכן. מתברר שכאשר הוא נשאר לבד, ללא הרסטות, בלי להקה גדולה וזמרים ששרים איתו, עידן רייכל רוצה לחזור לגרוב הישראלי של תחילת שנות השבעים, לתור הזהב של "קצת אחרת".

 

קשה לא להבחין בהשפעה העצומה שיש לכספי המוקדם וגרוניך על האלבום הזה. זה בולט מאוד בשירים הקיצביים. בשיר "בחמש שניות" אתה ממש שומע את כספי של אלבומו "סוף היום" ושל האלבום הנפלא שרקח בשעתו עבור גלי עטרי "ממריאה ברוח". כך גם ב"דלת מסתובבת". בסינגל "מעגלים" זה מעט פחות ספציפי, בגלל הבס האייטזאי, ועדין הרוח הזו מרחפת. גם השירים השקטים מרפררים לעידן ההוא. יש אוירה ישראלית מפעם, ששרויה על הדיסק כולו. אבל באופן עדכני, שאינו מרגיש מיושן.

"היד החמה" הוא מה שקראו פעם "תקליט קטן". 10 שירים ונעימה אחת. 32 דקות. רוב השירים קצרים משלוש דקות. ברובם מעט מאוד כלי נגינה, וגם המרבדים האלקטרוניים, אם הם קיימים, רכים ומינימליסטיים. קולו של רייכל רגוע, לא מתאמץ. הוא שר "קטן", לא מנסה להגיע לגבהים, או לשאוג. חלק מהשירים, שנכתבו בהשראת הבייתיות החדשה שלו, הםו שירי ערש שאפשר לשיר לילדים לפני השינה. "ילדה שלי קטנה", שתי דקות ו 14 שניות, שמובילה גיטרה אקוסטית נעימה, הוא כנראה הבולט שבהם.

 

עוד במאקו מוזיקה:

הצרה עם אלבומים קטנים, הוא שקל יותר להגיד עליהם מילים כמו "חמוד" ו"נעים" מאשר "מרשים", "משמעותי" ו"חשוב". וצריך להיות עידן רייכל, אחד האמנים הכי מצליחים בארץ, כדי שאלבום כזה לא יעלם וישכח. נדמה לי שכדי שיהיה משקל אמיתי להתכתבות עם כספי וגרוניך, היה צריך לייצר כמה רגעים דרמטיים, ואולי גם ללכת יותר לעומק עם הטקסטים. "מעגלים מעגלים, איך שאנחנו נשארים" היא מסוג השורות שאדם מסדר הגודל של רייכל, היה יכול לשכלל מעט יותר. השירים "היד החמה" ו"בישימון" שהם הפוטנציאל לשירים בעלי משמעות, לא הולכים רחוק מספיק. רייכל בעל האוזן המצוינת לטעם הקהל, נזהר שלא לאתגר את הקהל שלו. לטעמי, הוא זהיר מידי. היה אפשר טיפה פחות סוכר בשירים האלה. אני משוכנע שהקהל שלו היה מתחבר לזה בשמחה.

מה שמקפיץ את כל הדיסק הוא השיר הסוגר אותו, שהוא גם השיר הטוב באלבום ולהיט קלאסי, "לפני שייגמר". פזמון יפיפה, שורות שנכנסות בקלילות לכל לב, ועיבוד מוצלח. זה מסוג השירים שאתה כבר מדמיין חבורת אבות צעירים עולים לבמה בטקס הסיום של י"ב ושרים אותו לבנות שלהם שמתגייסות לצבא. עין יבשה לא תישאר במתנ"ס במודיעין. זה גם הדבר הזה שרייכל כה מצטיין בו. להיטים כל ישראליים, שהם כאילו לא ספציפיים, ומייצרים תחושה אוניברסלית.

כמהלך בקריירה, לא ברור מה מטרת הדיסק הזה. אולי הכי נכון לראות בו אתנחתא. הוא אינו מקדם את הקריירה הבינלאומית של רייכל בפסטיבלי מוזיקת עולם ולא מקדם אותו אצל הקהל הישראלי. הוא אולי מנגיש את רייכל יותר מבעבר. עכשיו הוא כבר לא האיש עם הבגדים הדרמטיים והזמרות האתיופיות, אלא בחור נחמד משלנו, נשוי פלוס שתיים, ששר כמו ששרו פעם. ואולי רייכל לא צריך "מהלכי קריירה". ברגע הזה בזמן שבו הוא ושיריו כל כך פופולאריים, זה לטוב ולרע, עוד דיסק של עידן רייכל, שיגיע למכירות פלטינה ושיר מתוכו יהפוך ללהיט ענק. וזה לא מעט.