הרבה אבות ואמהות יש להצלחה שלנו באירוויזיון, אבל בסוף חתומים עליה שלושה אנשים בלבד: נטע ברזילי, יואב צפיר ודורון מדלי. ובהזדמנות חגיגית זו, הגיע הרגע להכתיר את דורון מדלי כאיש הפופ החשוב ביותר של הזמן הזה, ואולי כיורש הרשמי שקם סוף סוף לאהוד מנור האהוב. לא ש"Toy" הוא שיר מתחרה ב"ימי בנימינה", ברור שלא. אבל מדלי הוא בדיוק מנור, גרסת 30 שנה אחרי, עם ההתאמות המתבקשות. הוא לא עוד אחד שכותב טקסטים לשירים (מדלי גם מלחין); הוא יותר מנוע שמפעיל את השטח כולו. סוג של שר תרבות מטעם עצמו של המוזיקה הישראלית. הוא מכיר את כולם, מחבר בין אנשים. לא במקרה מסיבות יום ההולדת שלו הפכו לאירוע הרשמי השנתי של תעשיית המוזיקה.
מה שחשוב עוד יותר, דורון מדלי רואה תמיד את התמונה הגדולה. הוא מבין את המציאות כפי שהיא ואז משדרג אותה. הוא סוציולוג של פופ, הוא ממציאן. והוא מבין שהעניין הוא לא לכתוב עוד שיר מצליח. מעטים יודעים, אבל מדלי כתב בשנים האחרונות לצד שירי נושא לסדרות כמו "גולסטאר" קרוב ל-30 שירי פסטיגלים. האחרון היה דואט בין עומר אדם ואליענה תדהר, "ככה זה מרגיש להתאהב". לשיר הזה יש מיליון וחצי צפיות ביוטיוב ודור שלם של ילדים גדל עליו ממש ברגעים אלה. שירי פסטיגלים נחשבים מעט "נחותים", אבל מדלי אוהב אותם. בדיוק כמו שמנור התעקש לכתוב שירי אירוויזיון כמו "אבניבי" ולדרוש שיתייחסו אליהם בכבוד כמו ל"ברית עולם". עבור מדלי זאת ההזדמנות לכתוב שירי פופ בסגנון אמריקאי שהוא אוהב, שירים שהם לפעמים קיטש מושלם, ובעזרתם הוא מחדיר לדורות הבאים את החיבה למוזיקה שמעבר לים. ככה, בלי שאף אחד שם לב.
אבל זה רק התחביב. שירים שכתב כמו "אם יש גן עדן" לאייל גולן, "אבא" לשלומי שבת ו"גולדן בוי" לנדב גדג', הם כל אחד כשלעצמו רגע מכונן במוזיקה המקומית. הם יותר מ"עוד שיר". מדלי עצמו אומר זאת כך: "אהוד מנור כבר כתב הכל. את כל השירים היפים והמושלמים. את כל הטקסטים. הוא נגע בכל הנושאים. אי אפשר לכתוב את מה שהוא כבר כתב. חייבים לכתוב את זה אחרת. צריך להמציא שפה אחרת, צריך לרענן. היה איזה רגע שהסתכלתי סביב, והיו באוויר חמישה שירים שנקראים "את". זה טיפשי. בעידן החדש צריך לבלוט. וכדי לבלוט ולהצליח, צריך לחשוב גדול יותר. אחרת אתה נשאר במרדף הזה של גלגלצ, פלייליסט, סינגלים, מדיה פורסט. מי צריך את זה? צריך בולטות".
וכדי להגיע לבולטות, מדלי מבין שצריך אסטרטגיה. "אני באתי מהעולם של אירועים עסקיים, שהוא עולם שמאוד מגיב לקהל. הוא חייב להגיב. אני באתי מהשטח והיום לשמחתי הכל מדיד. אתה יכול להגיד שאני אמן יוטיוב. אני עוד זוכר איך 'בניתי עלייך' של עומר אדם עבר בצפיות את כמות האזרחים בישראל, והיה רגע מצחיק כזה שאנשים שאלו 'איך זה יכול להיות?'. כשהייתי בתיכון הערצנו בטירוף את עברי לידר, ולמדתי ממנו את הדבר הכי חשוב: כשאתה כותב שיר, אתה בעצם קופירייטר. תפקידך לנסח משפטים שאנשים יכולים להשתמש בהם. לפני שהיו סטטוסים, היו המשפטים האלה של עברי. ועכשיו לשמחתי יש גם משפטים שלי".
>> "שבט אחים ואחיות" מילים לשיר החדש של דורון מדלי
כוכב נולד ומלחין יוצא מהארון
מדלי נולד ברמת השרון. הוא חצי אשכנזי אנגלוסקסי (דרום אפריקאי) וחצי ספרדי (חלבי מסוריה). כמו רבים מהישראלים החדשים, הוא מרגיש שייך גם למערב וגם למזרח, ולא יכול להבין למה זה לא מתחבר או למה צד אחד מביט בהתנשאות על הצד השני. בתיכון "אלון" הוא למד ביחד עם רועי בר נתן וניקי גולדשטיין, ביחד הם העריצו את להקת "כך עושות כולן" בכיכובו של לידר שהיה מבוגר מהם. במקביל התקבל לחוג תיאטרון לנוער ב"הבימה", שם הכיר את עדי אשכנזי ומוקי, והתאהב בבמה. בכיתה י"ב כבר היה עוזרו של הבמאי שבא להרים את טקס הסיום של התיכון, ומיד אחרי הצבא אותו במאי לקח אותו לעבוד לצידו באירועים עסקיים.
באירועים האלה הכיר את צביקה הדר. יום אחד, בזמן שטייל באירופה, הוא ראה בטלוויזיה תוכנית בידור ספרדית ענקית, תחרות זמר שהזוכה שלה מייצג את ספרד באירוויזיון. מדלי צלצל מיד להדר, שסיפר לו על הכוונה להפוך את "לא נפסיק לשיר" לתחרות "כוכב נולד". הוא הזמין את מדלי להצטרף, וכך הפכו הוא ויואב צפיר לצמד. השאר הוא היסטוריה.
בארבע העונות הראשונות היה מדלי אחראי על המתמודדים ובחירת השירים. "זה הכל עניין של דיוק", הוא מסביר, "להבין מה מתאים ולעוף עם זה". בעונה השנייה הוא היה אחראי בין היתר לבחירת השירים להראל סקעת. "הוא היה המועמד המושלם מבחינתי. הוא הביא את 'בתוך' לאודישן, אבל אני הייתי זה שאמר "בוא תשיר אותו מחדש, בביצוע מלא בתוך העונה". אני הבאתי את 'הנני כאן' ו'עודני ילד', הוא הביא את 'שלכת'. זה עוד היה בתקופה שמתמודדים שרו ארבעה-חמישה שירים בעונה. וזה היה הרפרטואר המושלם".
היחסים בין מדלי וסקעת הפכו כל כך צמודים עד שבטור הרכילות של "וואלה" נכתב כי "מפיק בכיר בהפקת כוכב נולד מנהל רומן לוהט עם אחד המתמודדים". האינפורמציה לא היתה נכונה, אבל מדלי ניצל את ההזדמנות ויצא מהארון. אחרי העונה הרביעית, כשמיתרי הקול שלו בגדו בו, הוא עזב את ההפקה, אבל תמיד נשאר שם בליבו. תחרות הזמר הבאה שבה לקח חלק הייתה "אייל גולן קורא לך". זה היה כבר אחרי שהבין שמהפכת הזמר המזרחי היא אירוע מכונן בתרבות הפופ המקומית. והחליט שגם הוא רוצה להיות חלק ממנה.
אחרי "כוכב נולד" התחיל מדלי לכתוב שירים. הוא הסתובב תקופה עם קובץ שירים אישיים מאוד, שבסוף הפכו לאלבום היחיד שלו כזמר, שנקרא "תהום" ויצא ב-2008. "אני לא זמר", הוא מסביר, "אבל מישהו היה צריך לשיר את השירים האלה". אלא שאז הוא הבין שהוא רוצה לכתוב לאחרים, ושהשירים שיכתוב צריכים להיות יותר משיר, שצריכה להיות לו אסטרטגיה. במקביל ובאופן טבעי הוא פיתח כישורים של מנהל אמנותי. במשך עשור עבד עם שלומי שבת, בחר עבורו את השירים והוביל אותו לתקופת הזוהר שלו. האמן הבא שאיתו התחבר היה עומר אדם. הוא זוכר עד היום את האודישן הראשון של אדם, ששר את שירו "אבא". "יצרתי קשר עם המשפחה", הוא נזכר, "ואמרתי להם את המשפט שהם לא שוכחים עד היום: הילד הזה יהיה זמר יותר גדול ממה שמישהו מאיתנו יכול להבין". אחרי שהוא אומר את זה הוא מצחקק: "ואם זה לא היה קורה? מה אכפת לי, מי יזכור?". אבל זה קרה. והשאר הוא, שוב, היסטוריה.
אני רוצה להתעכב על שלושה שירים שכתב מדלי ולטעמי מגדירים את העשור האחרון של ישראל כולה: "מהפכה של שמחה" של ליאור נרקיס ועומר אדם, "פה זה לא אירופה" של מרגול ו"תל אביב" של עומר אדם. את חלק מהשירים הוא כתב במיוחד לליין המסיבות הגאה "Arisa", שהוא ליין המסיבות שחיבר בין התרבות הגאה למוזיקה המזרחית. בתקופת המחאה החברתית, הייתה למדלי הארה. הוא הבין שצריך לעשות משהו, והחליט שיעשה את זה בעזרת המוזיקה. הוא קורא לשיריו "המחאה השמחה". כלומר שירים שיש בהם מחאה מסוימת, אבל היא נאמרת על דרך הקבלה ולא כהתרסה. "מהפכה של שמחה" הוא השיר שמסביר וממצב את הפיכת המוזיקה הים תיכונית לזרם המוביל במוזיקה הישראלית. על "פה זה לא אירופה" אין אפילו צורך להרחיב. השם אומר הכל. ו"תל אביב" הוא ההמנון הגאה הגדול של דורו. שיר שמחבר בין התרבות הלהט"בית, למוזיקה המזרחית ולתל אביב החדשה, ומתעד יותר טוב מכל את הניחוח העכשווי של העיר הזאת.
מדלי עבד במשך כמה שנים טובות עם עומר אדם, והוא אחראי ללהיטים כמו "נמס ממך", "הופה", "בניתי עלייך" ו"היא רק רוצה לרקוד" שאדם שר עם משה פרץ. אבל תוך כדי התחיל אצלו קשר עם האירוויזיון, ומדלי - אחד שאוהב לסמן מטרות - החליט שיום אחד הוא יכבוש את התחרות הזאת עבורנו. הוא היה הבמאי שנסע עם בועז מעודה, הראל סקעת ומורן מזור לאירופה. שם הוא הבין בדרך הקשה שכדי לזכות שוב באירוויזיון צריך קשרים, צריך הבנה עמוקה של התחרות, וצריך גם את הרגע הנכון. החוויה שלו עם נדב גדג' ואחר כך עם חובי סטאר, כבר הכינה אותו סופית למשימה. בשתי הפעמים הוא עבד כצמד עם יואב צפיר הבמאי, וכשהגיעה נטע הגיע הרגע הגדול שלו.
"צריך לשנות את החשיבה", הוא מסביר שוב, "צריך להתחיל להאמין שאמן ישראלי יכול להיות אמן בינלאומי. יכולה להיות גל גדות גם במוזיקה. ויכולים להיות גם להיטים ישראלים שיכבשו את העולם. אבל צריך מראש לכתוב אותם ככאלה. אני מאמין בשיטת הקבוצות. זאת השיטה היום בעולם. בארצות הברית, בשבדיה. כל מי שיושב בחדר, שותף ליצירה. ואני מחפש כבר הרבה זמן שותף וככה מצאתי את סתיו (בגר). זה הפוך ממה שישראלים רגילים. אין יותר טקסט ולחן. אין יותר ימי אהוד מנור. אהוד היה כותב טקסט ושם אותו למתי כספי על הפסנתר. או להיפך, מתי הביא מנגינה ואהוד כתב. וזה היה מאוד ישראלי. אבל היום הכל צריך להתחיל מביט. ביט ישראלי. ומחבורה שיושבת בחדר אחד. וכל אחד מביא משהו".
"השיר", ממשיך מדלי, "הוא יותר על הבילוי, על החוויה. אתה מייצר משהו שהוא גדול יותר מטקסט. ולכן ההתעסקות במשמעויות העמוקות של הטקסט, לא מתאימה פה. יש הרגשה ששירים עם משמעות כבר יש לנו מספיק. עכשיו צריך חוויות. ששיר יהיה חוויה. סטטיק ובן אל זאת הדוגמה מספר אחת. כל שיר שלהם הוא לא stand alone. יש חבילה. וזה מה שהבנתי שצריך לעשות אצל נטע".
לא שזה היה קל. נטע הביאה לוועדה גם שיר שכתבה בעצמה, והוועדה עודדה אותה להקליט סקיצה. אבל כשהיה ברור ש"Toy" הוא שיר יותר נכון, מדלי הסביר לנטע, שמעכשיו היא זמרת, והוא ויואב צפיר הם האנשים שמובילים את התהליך.
זה לא שיר, זה אירוע
צפיר ומדלי הגו ביחד את קיר החתולים, שאינו מונצח בקליפ מאחר שלא היה זמן. כשהתחילו את העבודה אמר צפיר למדלי: "בוא נחשוב פעם אחת, כאילו יש לנו את כל הכסף בעולם, כאילו אין לנו מגבלות". טמירה ירדני השתכנעה לתת להם את הגב הכלכלי והשקיעה באירוויזיון כמה מאות אלפי שקלים. "התאגיד משלם המון כסף על קניית זכויות השידור, ולא נשאר להם יותר. הלכנו לשרת התרבות והיא לא האמינה כשהסברנו לה שהשיר עצמו לא מתוקצב בשום מקום. היא לא יכלה לסדר את זה במיידי אבל הבטיחה שתסדר לפעם הבאה". אחר כך החלו הבעיות הטכניות. "לזמרת הקפריסאית", מסביר מדלי, "היו ארבע מלוות שבדיות ששרות ורוקדות. אצלנו רק אחת מהרקדניות יכלה לשיר, ולכן היינו צריכים גם זמרי ליווי מאחורי הקלעים".
אבל בשלב הזה הפרטים לא באמת משנים. מה שחשוב הוא ש"Toy" הוא עוד מהלך של מדלי, שהבין את היתרונות של נטע, את רוח התקופה, ויצר שיר שהוא לא סתם שיר. כמו שהגדירה זאת גלי בראון, העורכת של "ערב טוב עם גיא פינס": "Toy הוא לא שיר, הוא אירוע". "זה שיר מחאה", מוסיף מדלי, "אבל שיר מחאה שמח. אני חלק מציבור. אני לא מנותק. לא חי במגדל שן. ככותב מילים, אתה אוסף מידע. אתה ממציא. אבל אתה גם חי את רוח התקופה. ובשיר הזה איכשהו הכל נכנס. וגם נטע עצמה, היא לא כועסת. היא לא מחנכת. היא פשוט עומדת על שלה. ובגלל שזה באנגלית אז הרבה מהמשפטים שלה מתאימים גם לי".
בתחילת השבוע, בערב המשונה ההוא שבו חגגו בכיכר רבין אחרי שנהרגו עשרות פלסטינאים בעזה, עלה מדלי לבמה והסביר מדוע לטעמו אין בחגיגות האלה ניסיון להדחיק או להקטין את מה שקרה בדרום. שהצימוד הזה הוא חלק מהחיים כאן. אחר כך הוא ניהל על הבמה מסיבה שהוא במרכזה, מסיבה שהזכירה את חגיגות יום ההולדת הגרנדיוזיות שהוא מארגן לעצמו מדי שנה והפכו מזמן לאגדה. היה קל לראות שהוא באופוריה, ונהנה. והגיע לו. זה הרגע שלו. הוא באמת עבד קשה והצליח. בשביל כולנו.