אומרים שהקריירה של ליידי גאגא בצרות. אז הנה ניסיון לעקוף הכל מימין. פחות משנה אחרי האלבום הלא במיוחד מצליח וסיבוב ההופעות הגבולי, מוציאה גאגא לקראת החגים אלבום סטנדרטים קלאסי עם טוני בנט הקשיש. שני החברים מהמוצא האיטלקי מבצעים קלאסיקות ג'אז ישנות, שירים שבוצעו בעבר עשרות פעמים, ולא בטוח שהעולם חייב עוד גרסאות שלהם.
גאגא עושה כאן צעד חמוד ונבון. היא רוצה להסביר באופן שאינו משתמע לשני פנים, שהיא לפני הכל ז-מרת. אם אתם זכורים, גם למדונה היה רגע כזה, אלא שהרגע שלה היה חלק מפסקול הסרט "דיק טרייסי" שבו גם השתתפה והפך לאלבום שלה "I'm Breathless". אז כמו שהאלבום ההוא הוכיח סופית שמדונה היא קולית, אבל לא זמרת ענקית, "Cheek To Cheek" מוכיח למי שעוד לא הבין משום מה, שגאגא היא זמרת מצוינת עם יכולות.
Nature Boy
ועדיין, קשה להגיד שהאלבום הזה נחוץ למישהו. הביצועים סבירים, חלקם אפילו סבירים מאוד. כמו למשל הביצוע היפה ל"Nature Boy", אבל קשה להגיד שהמפגש בין טוני בנט לליידי גאגא הוא עוצר נשימה. בנט היה תמיד מהליגה השנייה של הזמרים מסוגו. אחד שעושה שמח בהופעות ויודע להחזיק קהל, אבל לא מישהו בליגה של פרנק סינטרה או דין מרטין, שהאזנה להקלטות שלו ממיסה את הלב.
גאגא מצידה נותנת עבודה, אבל קשה להגיד שהיא מביאה איזו בשורה חדשה לשירים האלה. יותר מזה, היא מתחפשת לזמרת ג'אז באופן כה מוצלח שלא נשאר כלום מהגאגא. בכדי שהאלבום הזה יהיה עוצר נשימה, היה צריך לקרות משהו הרבה יותר מעניין. אפילו בשיר שהוא הרמה להנחתה "The Lady Is A Tramp" שיכול היה להיות קיצוני, זה לא יותר מאשר קטע נחמד, "יציאה" לטקס פרסי הגראמי.
כזכור ביצעו השניים את שיר הנושא בפארק הירקון לפני פחות מחודש. הקהל לא באמת הבין מה רוצים ממנו, ואני מניח שהקהל הישראלי גם לא יבין. אלבום של סטנדרטים מהסוג הזה הוא מסוג מתנות הכריסטמס שאמריקאים מבוגרים מעניקים זה לזה. מיד עם יציאת האלבום הודיעו בנט וגאגא שהם יוציאו עוד אחד כזה בקרוב. מה שאומר שאם ההופעות הגדולות של ליידי גאגא יהיו בצרות, היא תמיד תוכל לצאת בסיבוב רגוע עם טוני בנט. אולי זה מה שהיא צריכה בחיים.
Tonny Bennet and Lady Gaga. Cheek to cheek *** שלושה כוכבים.
Anything Goes
Anything Goes בהופעה השבוע בבריסל
I Can't Give You Anything But Love
I Can't Give You Anything But Love בפארק הירקון
The Lady is a Tramp