שיר הנושא באלבומה החדש של דניאלה ספקטור "כל הדברים היפים באמת" הוא שיר מאוד מאוד יפה. הוא גם נשמע כמו שיר הצדעה לקרן אן. את המשפט המוזיקלי הפותח את השיר אפשר ממש לחבר לשני שירים ספציפיים מתוך אלבומה האחרון של היוצרת הבינלאומית. העניין הוא שזה לא משנה. כי למרות שדניאלה ספקטור לא המציאה שום דבר חדש, היא מצליחה באלבומה השלישי למצוא לעצמה קול בטוח, שהוא רק שלה. עכשיו זה הרגע שלה.

תזכורת: דניאלה ספקטור התפרסמה עם להיט גלגלצי, "הכוכב הזה מת". השיר ההוא סימן אותה כמין כוכבת אינדי חדשה, מהזן המופנם. אחריו בא אלבום שני שכולו באנגלית, בשיתוף עם בן הזוג שלה, בן ספקטור, שגם מפיק את אלבומיה. עכשיו מגיע האלבום השלישי, ומבחינתי הוא קפיצת מדרגה גדולה. זה לא שהוא שונה ממה שעשתה ספקטור בעבר, אבל הזמן, הנסיון והביטחון העצמי המתגבר, אפשרו לה למצוא לעצמה מקום שהוא כבר רק שלה. הפעם היא יצרה אלבום שלם ויפה, שגם אם אינו מחדש הרבה, ועדין יש בו עצמה וייחוד.

מעטים הם היוצרים שמצליחים להביא איתם משהו חדש. האזנה מיקרית לגלגלצ בשבועות האחרונים, מדגישה את העובדה שרוב היוצרים החדשים שזוכים לחשיפה בתחנה, נשמעים כמו הדהוד של משהו שכבר שמענו, ויותר מפעם אחת. כך היה המקרה גם עם אלבום הבכורה של ספקטור. מעבר ללהיט "הכוכב הזה מת" לא היה שם במה להיאחז. אבל כמו תמיד, זמן וסבלנות, הם כלים חשובים.

גם אם הקול שלה מתכתב עם הרבה קולות אחרים, הוא נעים, מחבק, מענג. והאופי שלו נוצר עם הזמן וההיכרות. ומה שיותר חשוב, ספקטור כתבה תשעה שירים טובים, וביחד עם בן זוגה הפיקה אותם באופן מעורר הערכה. זה לא החפיף הישראלי הרגיל, של קצת מפה וקצת מפה, שממלא את המיינסטרים המקומי. ובסוף שירים טובים הם כל ההבדל.

כי כמו שנהוג להגיד על ספורטאים מצטיינים. בתחילת הדרך זה תשעים אחוזים כשרון ועשרה אחוזים אימונים. אבל כדי להגיע לפסגה האימונים צריכים להפוך לתשעים אחוזים. ולכן ברגע הזה בזמן דניאלה ספקטור הופכת לזמרת מקומית טובה וחשובה. אז נכון, סיוון שביט ואפרת בן צור הנפלאות, עשו את זה כבר לפני הרבה שנים. אבל שתיהן בחרו  בקריירות מופנמות, ואילו ספקטור נראית כמי שעובדת ברצינות כדי להיות בסוף בשורה אחת עם שלומי שבן ועברי לידר. יש לה עוד דרך ארוכה, אבל ההצהרה קיימת באלבום הזה לאורכו ולרוחבו.

לווייתן

אני מתקשה להחליט מה השיר האהוב עלי באלבום. כולם באמת יפים, וגם מעט שונים זה מזה. אם לוחצים אותי לקיר אצביע על "אגם קפוא", "פעמונים" וכמובן "לוויתן" ושיר הנושא. אבל כאמור אין באלבום רגע אחד מיותר. ספקטור וספקטור מצליחים לייצר גיוון, בין גיטרות, פסנתרים ואלקטרוניקה, שמאפשרים לאלבום הזה לנוע בין "בל אנד סבסטיאן" לקרדיגנז, לקצת ראיין אדמס, קונור אוברסט ואפילו לגעת מעט ברג'ינה ספקטור.

אם יש לי הערה קטנה זה שספקטור לא ניסתה לעלות ממש גבוה בעניין השמייח, ואין אף שיר באלבום שהוא upר. אני מקווה שהיא עוד תגיע לשם. ועד אז אולי איזה רמיקסר מקומי חכם ייקח אחד מהשירים באלבום ויעשה בהם מעשה טוד טרי ו"missing" של "אברית'ינג באט דה גירל". יש לפחות שני שירים מתאימים לזה. בינתיים נסתפק בזה שדניאלה ספקטור התעקשה והתמידה וזה משתלם. לצד האלבום המושלם של דיקלה, האלבום הזה הופך את חודש דצמבר לחודש חם באופן בלתי רגיל, ודי מפתיע.

דניאלה ספקטור. כל הדברים היפים באמת (**** ארבעה כוכבים)