השיר שמגדיר הכי טוב את "זוהר" האלבום החדש של קרולינה הוא "משגע אותי". השיר הזה נשמע כאילו הוא אחיו האבוד של "אלינור" של זוהר ארגוב, והוא השיר שמדגים בדרך הטובה ביותר את הז'אנר החדש שאותו ממציאים קרולינה והשותף שלה אורי כנרות ממש ברגע הזה. אפשר גם לקרוא לזה הפוסט מזרחיות החדשה. כי קרולינה לקחה את הצליל של מה שאפשר היום לקרוא המוזיקה המזרחית הקלאסית, ועדכנה אותה ל 2012 כשהיא מדלגת כמעט על כל המהפכה של העשור האחרון.
"זוהר" אולי על שם אותו ארגוב, הוא אלבום שכל הסאונד שלו כאילו נלקח מהקסטות המזרחיות של לפני שלושים שנה. גיטרות רבע, או איך שלא קוראים לזה, שרשומות בטאבו על שמו של יהודה קיסר. הפסיכדליה הרכה, הגרוב האיטלקי הרומנטי, ובתוך כל זה השירה המזרחית המתונה, שהיא מעט רוקית ומעט מזרחית, ואינה מענטזת. אבנר גדסי, שימי תבורי, מרגלית צנעני וכמובן המלך זוהר הם הרפרנסים לדיסק הזה. נדמה שמבקרי הפופ המזרחי החדש, מיהורם גאון ועד יוסי גיספן, כולם חלמו בעצם על משהו כמו הדיסק שרקחה קרולינה.
יצירה עברית משמעותית, שמכניסה את קרולינה לרשימת החשובים
בואו נגיד את זה באופן חגיגי. "זוהר" הוא הדיסק העברי המושלם הראשון של השנה הנוכחית. אנחנו תיכף בפסח, ועדיין לא זכינו לשמוע דיסק ישראלי שבאמת שווה לקום בשבילו בבוקר, והנה סוף סוף יצירה עברית משמעותית, מהסוג שבגללה אנחנו כל כך אוהבים לאהוב את המוזיקה שלנו.
ומה שנחמד זה ש"זוהר" הוא דיסק מפתיע. לא היו סימנים לכך שקרולינה תפליג דווקא לעבר הכיוון הזה. זה נכון שהסביבה ממנה היא הגיעה עם סאבו, קותימן וכל היתר, היא סביבה יצירתית ואיכותית מאוד. אבל החזרה שלה לשורשייה המזרחיים היא מקסימה וקסומה. קרולינה מתחברת לבית אבא, אבל כדרכה עושה את זה באלגנטיות, ובממזריות. אחרי האלבום המוצלח הקודם שלה, הדיסק הנפלא של הבנות נחמה, ודיסק הבכורה המעט בוסרי שלה, אפשר להתחיל ולסמן את קרולינה כשחקנית משמעותית המגרש. הגיעה הזמן להכניס אותה לרשימות החשובים.
כל שיר פה הוא פגז
הטריק האמיתי של "זוהר", כמו בכל אלבום מופת, הוא שזה דיסק שכל שיר בו הוא פגז. לא שיש הרבה. סך הכל שמונה שירים, 35 דקות בקושי, קמצנות קלה. אבל שווה. השיר הראשון הפותח "חופש" הוא מתעתע, לוקח רגע להבין מה רוצה קרולינה. אבל ב"מול הים" שבא אחריו, בסגנון מזרחי יותר עממי-יוונ- חפלאי, אתה כבר מבין את הכל. "אל תאחר" הוא המנון מזרחי שכאילו נלקח מקסטה ישנה של אבנר גדסי או מרגול. יש גם שתי בלדות שהן יותר מה שקוראים היום הצעירים מוזיקה ישראלית. שאנסון ללבנון" באווירת מנדולינות ו"אל תאחר" הסוגר שהוא השיר היחיד בדיסק שנשמע כמו בלדה ישראלית ישנה מימי מרדכי זעירא. "Save Me From My Self" הלועזי הוא המקום שבו קרולינה וכנורות מחברים את המוזיקה המזרחית אל הפסיכודליה והרגאיי, כאילו היו רוצים להראות את הקשר בין זוהר ארגוב לבוב מארלי.
השיר הנוסף בדיסק הוא ביצוע מחודש לאחד השירים הישראלים היפים של כל הזמנים "ולא היה בינינו אלא זוהר" של לאה גולדברג ודני ליטני. קרולינה עושה מעשה, ושרה את השיר כולו, על כל מילותיו, ולא כמו בגרסאות קודמות, הבולטת בהן של צילה דגן, שבהן השתמשו רק בחלק מהמילים. היא מערבבת כאן רגאיי ופסיכדליה בסגנון הביטלס ב"סרג'נט פפר", ולא לוחצת להפוך את השיר למזרחי. זה ביצוע יפהפה שמדגיש את כל האיכויות הכל כך מיוחדות של קרולינה. וצריך בהחלט להחמיא לה על הבחירה בשיר הנהדר הזה. זהו. אין בעצם מה להגיד יותר. צריך רק להקשיב ולהנות. ולהתענג על הדיסק העברי הטוב ביותר שיצא בינתיים השנה. כבוד.
קרולינה, "זוהר", "הליקון", ***** חמישה כוכבים
>> פרסי אקו"ם: יהודה פוליקר, אייל גולן, נתן גושן, מוניקה סקס