אייל גולן הוא ללא ספק הדמות המרכזית במוזיקה הישראלית של השנים האחרונות. הוא האיש שהוביל את מהפכת הפופ הים תכוני, שבר את מחסום המיינסטרים האשכנזי, והפך את הזמר המזרחי החדש לצליל הרשמי של ישראל. לכן כל מעשיו של גולן הם בעלי משמעות. והתעסקות בדרך שבה הוא מתנהל, וחשוב מזה מקליט מוזיקה, תשפוך אור על התעשייה המקומית כולה.
בשנים האחרונות, שבהן הפך לכוכב קיסריה, הוא שכלל שיטת עבודה חדשה. גולן אוסף כל הזמן שירים חדשים ומקליט אותם. באופן טבעי כמות השירים שזורמת אליו היא אינסופית, וגולן גם לא חייב דין וחשבון לאיש. מי שנותן לו שיר מקווה שבבוא היום, הוא יגיע לדיסק הבא. גולן עצמו בוחר על סמך השירים בלבד. בדיסק החדש למשל אין אף לחן של עדי ליאון. גם מילותיו של יוסי גיספן מככבות כאן רק שלוש פעמים (שני טקסטים כתב גולן בעצמו). הפרמטרים המנחים את גולן בבחירת שירים הם פשוטים. הוא רוצה שיהיה משהו חדש. כלומר איזה כיוון, ניחוח, משהו שיתן לקהל שלו תחושה שהוא מפתיע אותם קצת. מעבר לזה חייבים להיות באלבום שירים מכל הז'אנרים שגולן מתמחה בהם. בלדות, שירי חפלה לארועים, ובשנים האחרונות גם שירים אמוניים, שהם התשובה של גולן לשירי קונצנזוס ויום הזיכרון האשכנזיים.
בעקבות "מי שמאמין"
כדאי להתעכב לרגע על הז'אנר האמוני. "מי שמאמין לא מפחד" הוא השיר הישראלי החשוב של העשור האחרון. הוא לא השיר המוצלח ביותר, ודאי לא המתוחכם או היפה ביותר, אבל זה השיר שהצליח לתפוס בדיוק המרבי את המצב רוח הישראלי החדש שכולל הישענות על האמונה, ככח המאחד את עם ישראל. "מי שמאמין" מילא את הבור שנוצר בתרבות המקומית אחרי ששירי המלחמות פשטו את הרגל, ואחרי שהדיון על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני עיקר את היכולת של יוצרים מקומיים לייצר שירי קונצנזוס אמיתיים. זה אינו שיר ימי זיכרון, בשביל זה יש לגולן את הבלדות בסגנון "אם יש גן עדן". אבל המילים הפשוטות אך הקולעות שכתב יוסי גיספן והלחן הסמי פיוטי שכתב עדי ליאון, יצרו את ההמנון העממי של שנות ה 2000 שהמבצע שלו הוא כמובן, קול העם החדש.
באלבום החדש יש שני שירים אמוניים. "מלכי המלכים" שכשמו כן הוא, שיר אהבה לקדוש ברוך הוא. ו"מנגינה" שהלחין רביב רם בן מנחם, שהוא הכוכב הגדול החדש במוזיקה של אייל גולן. הוא הלחין והפיק מוזיקלית שישה משירי האלבום (לצד תמיר צור שהפיק שמונה שירים, שרק את חלקם הוא הלחין). "מנגינה" הוא שיר אמוני לייט באווירה אתנית, עם השורה "רק ביחד יעלם הפחד והמנגינה תחזק ת'אמונה", שכאילו כדי לרמוז על עתידו של השיר מבוצעת בשילוב מקהלת ילדים. אבל תרומתו העיקרית של בן מנחם היא דווקא בכיוון המזרחי.
בהשפעת "אייל גולן קורא לך"
איזו השפעה יש לתכנית "אייל גולן קורא לך" על עולמו הפנימי של גולן? ובכן, נדמה שגולן מעולם לא ישב שעות ארוכות כל כך ברצף, מאזין לשירים מזרחיים מכל הסוגים ודן בהם. "אייל גולן קורא לך" היא תכנית ארוכה מאוד, שבה מדברים כל הזמן על מוזיקה מזרחית. וההשפעה המיידית שלה על גולן, היא שהוא נשמע באלבום החדש מחובר יותר מאי פעם לכל הסגנונות האפשריים של הזמר המזרחי. ב"פרפר", אחד משירי החפלה המובילים בדיסק, בחר בן מנחם ללכת לכיוון היווני. "אושר אמיתי" ו"ממריא" הם מהגזרה הבולגרית. "לבדי" שהלחין גולן עצמו, נשמע כמו שיר ישן של זוהר ארגוב. פה ושם יש גם נגיעות ערביות יותר כבדות, מהסוג של עופר לוי. אם כי שיר עופר לוי אמיתי, עדין אין באלבום.
עם כל הכבוד לשירים השמחים, גולן יודע שהמלחמה האמיתית לו היא בגזרת הבלדות. שם מחכים אוהביו הרבים, לאספקה חדשה של רגש. ולכן יותר מחצי משירי הדיסק הזה הם נסיונות לרגש את הנשמה. "כשאת איתו" שפותח את הדיסק ומרפרר לחייו הפרטיים של גולן ו"נגעת לי בלב" הם בשלב הזה השניים הבולטים. אבל כמו שקורה הרבה פעמים אצל גולן, לקהל יש כח להחליט מה השיר האהוב עליו. התקליטנים יקבעו מה הוא שיר השמחה הטוב ביותר, ומחיאות הכפיים בקיסריה יבהירו איזה מהשירים המרגשים, באמת נוגעים לאנשים בלב.
הפסקול של ישראל בקיץ הקרוב
"נגעת לי בלב" הוא לא אלבום מצוין. גם בגלל שגולן אינו מרגיש צורך להצטיין בתחום הזה של אלבומים. אין בו איזה קונספט, או הגיון פנימי. הוא לטוב ולרע, עוד מקבץ של שירים חדשים שאסף אייל גולן. יש בו מספיק שירים טובים ויפים, שיתחזקו את הפופולריות של גולן ויכנסו למחזור הדם הישראלי. כמה מהם יגיעו לאוסף "המיטב של אייל גולן" שיצא בעוד עשור, היא שאלה פתוחה.
לפני כמה שבועות נשאלה כאן ב-mako השאלה האם אייל גולן חשוב יותר משלמה ארצי. התשובה אז הייתה באופן גורף שלא. אבל התשובה הזו הייתה לא מדויקת. כי לגולן חשיבות עצומה. גולן מצליח בעידן הזה לפחות כמו ארצי. אם לא יותר. הדיסק החדש הזה יהיה, לצד הדיסק של ארצי, הפסקול של ישראל בקיץ הקרוב. נראה כי בעת הזאת קיסריה מחולקת בינהם כמעט שווה בשווה.
אייל גולן, "נגעת לי בלב". "ליאם הפקות", *** שלושה כוכבים.