שיחק אותה ג'סטין ביבר. אבל ממש שיחק אותה. כבר שנתיים שהוא רץ מסביב לעולם ועושה פדיחות. פה הוא מצטלם עם זונה ברזילאית, שם הוא מקיא על הבמה. וכמעט שלא תמצאו תמונה שבה הוא לא נראה כמי שדחף כמות סמים שתספיק לגדוד. הרעיון שהוא יהיה הבא בתור אחרי איימי ויינהאוס לא נשמע לי ממש מופרך. ולכן הדיסק החדש הזה "Purpose" שבו הוא נשמע כל כך מפוקס, יודע מה הוא עושה ורוצה, ובעיקר מוזיקאי, כל כך הפתיע אותי.
אז כן, ריק רובין האגדי הוא מנהל הפרויקט. סקרילקס הפיק חמישה שירים, דיפלו, בלאד פופ ואחרים הפיקו את היתר ורוחו של היועץ המיוחד קניה ווסט ריחפה על פני התהום. ועדיין, עם כל הכבוד לצוות, אלבום כזה לא יכול להצליח כשהזמר עצמו לא בבית. בואו ניזכר בתקופת הסמים של בריטני. זה לא היה נעים.
באלבומו הרביעי סוף סוף ג'סטין ביבר נשמע, וסליחה - אל תרימו גבות, אמן רציני. בן אדם שהוא לא ילד, גם אם הוא בן 21, אלא אמן שמבין מה הוא רוצה, מה הוא עושה. ואם תרצו יותר מזה, איש שיכול להיות הג'סטין טימברלייק הבא. לא נודניק זב חוטם אלא מוזיקאי מוערך.
אולי כבר שמעתם את הסינגל "Sorry", שהוא גם מעודכן ונכון להרגע, אבל גם רגוע מאוד ולא מתאמץ. גם הסינגל Where Are Ü Now" היה חמוד, גם אם מסחרי מאוד. העניין הוא שהאלבום עצמו, הרבה יותר איכותי מהשיר הזה. לראשונה בחייו, וזאת עוד כותרת, ג'סטין ביבר מציג לעולם אלבום קולי. ותאמינו לי שאם הייתי מהמר על זה, הייתי מפסיד הרבה כסף. כה לא צפוי.
- ה"עינביות" זועמות על ג'יין בורדו
- לנה דל ריי קנתה לעצמה מקום בפסקול של סרט חדש
- "העולם עדיין לא מוכן לבונד גיי": ראיון עם סם סמית'
קחו למשל את השיר הכי יפה בדיסק "Love Yourself", כנראה השיר הכי יפה של החורף הזה, (טוב רגע, נחכה לאדל כדי להחליט סופית) שכתבו ביחד ביבר ואד שירן. זה טקסט נהדר, לחן מעולה, והפקה מינימליסטית. אם חשבתם שדה ויקאנד עם האלבום הסקסי והסמיך שלו מסמן את רוח 2016, תחשבו שוב. האלבום של ג'סטין ביבר הולך על מינימליזם. איפה שאפשר פחות, הוא נותן פחות. כך למשל בשיר הנושא, בלדה שבה הוא מסביר איך הוא מרגיש.
אגב, ויסלחו לי הביליבריות, הטקסטים בדיסק הם עדין קצת ילדותיים. שיואו, כמה קשה להיות מפורסם. שיואו, זה כל כך נורא כשכל אחד רוצה חתיכה ממך. המחשבות העמוקות של ביבר על החיים הן לא באמת נועזות בחשיפה והן לא מקוריות במיוחד. אבל הן גם לא מרגיזות, ובעיקר הן יושבות טוב בתוך הגרוב הרגוע והמרגיע של האלבום מבחינה מוזיקאלית.
אם אהבתם את "Hotline Bling" של דרייק, אפשר להגיד שהאלבום של ג'סטין יתאים לכם כמו כפפה. למשל "No Sense" שביבר שר עם טרביס סקוט, ונשמע ממש כמו המשך ישיר ללהיט של דרייק. אם אתם כבר בעניני פלייליסט, אז מיד אחר כך תוסיפו את שיר הסיום "Been You" (שנמצא בגרסאות דה לוקס), EDM רגוע וקולי שעושה חשק לזוז. ולשמוע את האלבום מחדש. ובכללי רוב שירי הדיסק ממש חזקים, ביחד ובנפרד.
אז אותי זה מפתיע, אולי אתכם לא. בכל מקרה הדיסק החדש של ג'סטין ביבר מכניס אותו למשחק כטיפוס רציני וקולי. למעשה הדבר הצ'יזי היחיד באלבום הוא צילום העטיפה. מה לעשות, אסור לזלזל במעריצות. נקווה שבסבוב הבא הוא גם ילמד להצטלם.
