רועי דהן הוציא לפני פחות משנתיים את אחד מאלבומי הבכורה היפים ביותר שנראו כאן בעשור האחרון. האלבום "Some Of This Life" היה כל כך מפתיע, מרענן ולא צפוי, שהוא שבר את כל הסטיגמות המקובלות בארץ. למרות שהוא שר באנגלית, הפך "Does Anyone Know" ללהיט ענק בגלגלצ ו"State Of Mind" היה לשיר הכי מושמע במשך השנה ב 88 FM. כמה אלפי עותקים נמכרו מהאלבום ודהן גם צבר לעצמו קהל לא קטן שבא לראות אותו בהופעות.
לא ברור איך צמח כאן פתאום יוצר שמתכתב עם ניק דרייק, ג'יימס טיילור, לויד קול ודורות שלמים של סינגר-סונגרייטז אמריקאים ואנגלים. זמר ששר באנגלית שירי יללה מופנמים בכזאת הצלחה. דהן הוא גם לא ילד, בן 33, ועד שהחליט להקדיש את כולו למוזיקה הוא התברבר הרבה שנים בכל מיני עבודות, כולל כמורה לנגינה בפסנתר. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הצליח בישראל זמר שהוציא לעולם שיר ראשון אחרי גיל 30.
אלבומו השני שיוצא השבוע מוכיח שהאלבום הראשון לא היה פרץ השראה חד-פעמי, אלא תחילתה של קריירה שנקווה שתהיה מפוארת. "The Man In My Head" כבר לא מפתיע כמו האלבום הראשון, אבל זה לא אומר שהוא פחות טוב. דהן והלהקה שלו נשמעים כאן פחות מופנמים. כבר בשיר הפותח "Light My Way" אנחנו מבינים שהכיוון הפעם הוא יותר גדול, וההפקה מתאימה גם לבמות של פסטיבלי רוק גדולים, אם רק היו הרבה כאלה בארץ.
השיר המעניין ביותר באלבום לטעמי נקרא "Maze". זה שיר שליין הגיטרה שלו מתכתב עם הליין המפורסם מ"Everybody's Talkin" המיתולוגי של הארי נילסן. למרות שזה שיר שונה לגמרי. ובכל זאת יש בו משהו מהאווריריות המערב אמריקאית של השיר ההוא, ודהן נשמע בו, כמו בכל האלבום הזה, פחות מדוכדך, הרבה יותר עם ראש זקוף.
יש באלבום גם להיט תקני, "Nothing But Miracles" שאני בטוח שיתחבב גם על עורכי ומאזיני גלגלצ ו-88 FM וימשוך את האלבום כולו קדימה. דהן עצמו כבר שנתיים זמר מצליח, ועדין תמיד יש בו ביישנות וצניעות, שמעורבת קצת עם חוסר אמון שזה באמת קורה לו. רק שזה באמת קורה לו, והוא הופך לאט לאט ליוצר רציני ונוכח.
השבוע הוא השיק את האלבום במופע בכורה. אני בטוח שמי שהיה שם, הבין מדוע דהן, שבהופעות מתגלה כבעל קול חזק ומרשים עוד יותר מאשר באלבומים, הוא שם שכדאי לזכור. גם דהן עצמו יבין.
Roy Dahan. The man in my head **** ארבעה כוכבים
"Safe and Sound" הוא להיט כזה שנשמע עכשיו הרבה ברדיו וברחבות הריקודים. ונעים לגלות שאלבום הבכורה של הצמד האלקטרוני "קפיטל סיטיז" אינו מאכזב כלל. ראיין מרצ'נט וסבו סימוניאן נפגשו בלוס אנג'לס לפני שלוש שנים ומשם הכל הלך להם די מהר. חוזה, שיר בקומפליישן של פרז הילטון ומה לא.
האלבום עצמו יצא כבר ביוני בארצות הברית, והוא תופס לאט לאט אבל בטוח. מי שאהב את "אמפייר אוף דה סאן" ולא מבין לאן נעלם האלבום השני והמובטח של לה רו, יכול להתנחם בסינתיפופ האייטיזי המקסים הזה. זה לא מאוד מקורי, כבר שמענו כאלה, אבל השירים ממש טובים. כך שזה כמו מוזיקה מהאייטיז רק בלי הפרצוף החמוץ. תענוג.
Capital Cities. In a tidal wave of mystery *** שלושה כוכבים