שני להיטי גלגלצ הם כל ההבדל בין הרכב אינדי מתקשה ללהקה שיכולה להפוך להצלחה מסחרית גדולה. ג'יין בורדו הוציאו בשנה שעברה את הסינגל "עינב" אבל כלום לא קרה איתו. אחר כך יצא "איך אפשר שלא", הושמע בתחנת הרדיו המואזנת ביותר בישראל, ומאז גורל השלישיה הזאת השתנה. עכשיו גם "עינב" חורך את הרדיו, ואם הסינגל הבא שלהם יהיה "קרן שמש", אין ספק שג'יין בורדו יהפכו לתקווה החדשה ברוק הישראלי.
אלבום הבכורה של ג'יין בורדו יצא כבר לפני חצי שנה, אבל הטריו מתחיל לתפוס תאוצה רק עכשיו. ככה זה כשאתה בגלגלצ. הכרטיסים להופעה באוזןבר נמכרו כולם שבוע מראש, ובאולם היתה תחושה של התרגשות, ולא הגרוב המדכדך של אינדי ישראלי חסר סיכוי. כאשר דורון טלמון ושני שותפיה שרו בתחילת הערב את "עינב", הקהל ידע את כל המילים בעל פה, ושר בהנאה גדולה.
ג'יין בורדו שווים את ההייפ סביבם. הם באמת להקה מתוקה ומוצלחת. דורון טלמון היא סולנית כריזמטית וכותבת שירים מצוינת, ואמיר זאבי שמנגן על הגיטרה יחד עם מתי גלעד שמנגן על הקונטרבס (וגם בן זוגה של טלמון) משלימים אותה מעולה. הם היפסטרים אבל במינון נכון, ובעיקר נטולי פוזה, שזה מאוד מרענן. הדינמיקה שלהם על הבמה מלבבת וחיה. הם מופיעים חצי מהערב לבדם, בלי תופים ובלי קלידים, וזה מצליח להם בינתיים. אם כי עכשיו כשהם מצליחים יותר וממלאים אולמות קטנים, עדיף שיופיע איתם גם קלידן בשביל האלקטרוניקה הרכה שמשדרגת את השירים באלבום, ותמיד עדיף שיהיה גם מתופף.
אין לי מושג על מה גדלה דורון טלמון, אבל ברור שהיא שמעה הרבה פולק וקאנטרי. ניכרות אצלה השפעות של סיימון וגרפונקל וג'וני קאש לצד פולק וקאנטרי ג'נרי מהסיקסטיז, וזה מתבטא בלא מעט משיריה בהם המקצב הוא כזה של שירי רכבות. מה שמורגש במיוחד הוא שדורון טלמון ספגה הרבה מקולה של ג'וני מיטשל. שיר מקסים כמו "כוויות" הוא כולו הצדעה לאימא הגדולה. כזמרת נשמע שהיא מחקה לפרקים את דולורס אורירדן מהקרנבריז, אבל יש לה אופי עצמאי. לפחות היא לא מחקה את לאנה דל ריי כמו רוב בנות דורה.
כמו כל הרכב או יוצר ישראלי מצליח, טלמון כותבת טקסטים טובים. "צריך לזרוק לים את כל העינביות שבעולם" הוא אחד המשפטים החמודים של התקופה הנוכחית, וכמעט בכל שיר של ג'יין בורדו יש משפט ששווה לקום בבוקר בשבילו. הבעיה היא שבנקודות מסוימות, הכתיבה הולכת לכיוון של רוק וצחוק. נכון, מה שעבד טוב לכוורת, משינה והבילויים יעבוד כנראה גם לטלמון, אם כי לטעמי שיר חדש בו נכתב "סבר רק נפטר, ידע מתי ללכת", הוא כיוון שאין צורך ללכת אליו. אולי זה הטעם הפרטי שלי, אבל גם אצל כוורת ומשינה השירים הכי פחות אהובים עליי היו שירי הדחקות. וגם הדחקות האנינות של טלמון הן הקטעים הכי פחות מוצלחים שלה.
ג'יין בורדו מחזיקים את השעה ועשרים שלהם בקלות רבה. המופע שלהם בנוי היטב, והם לא מפחדים לתת את הלהיטים לאורך הערב מבלי לשמור אותם להדרן. גם דברי הקישור חמודים ואינטגרליים. הקהל משתתף במופע בקטעים כמו בשיר "על סבון וחיסכון", לקראתו מחולקים בקבוקוני בועות סבון שמעטרות את הביצוע באופן מקסים. ומה שהכי חשוב הוא ששירתה של טלמון באמת נהדרת, ונראה שהיא רק בתחילת דרכה ככותבת שירים, כך שהיא עוד תוכל למצוא מקורות חדשים לחצוב מהם שירים, גם עמוקים יותר.
אם יש בעיה אצל ג'יין בורדו בנקודה הנוכחית, היא רק שכל העסק קליל וקציפתי ולעיתים קצת קליל מידי. זה חמוד וכיפי, אבל כדי שזה ישרוד צריך איזה רגע שבו הכל יהפוך למרגש ומשמעותי. בדיוק ההפך משירי רוק וצחוק. "כוויות" הוא שיר מאוד יפה בכיוון הזה, וגם בהופעה הוא רגע נהדר, אבל אפשר היה להעמיק לכת עוד קצת פנימה. אלבום הבכורה של ההרכב הוא קצר וקולע, וכך היה גם המופע, אך איכשהו המשקל הסגולי שלו לא מאפשר לו לגמרי לשקוע. זו לא בעיה כרגע, כשיש להיטים ברדיו, אבל כדאי לחשוב על זה לקראת המשך הדרך.
לפני שירדו מבמת מועדון האוזןבר, ג'יין בורדו ביצעו את גרסת הכיסוי היחידה בהופעה, לשיר "All You Need is Love" של הביטלס. הם הציגו גרסה מרעננת שמיקמה אותם מוזיקלית על איזה רצף סיקסטיז אמריקאי בעברית. אחר כך הם נתנו שני שירי הדרן וירדו סופית מהבמה. אני מציע להם לשקול בעתיד לחזור בסיום על הלהיט שלהם "איך אפשר שלא". זה תמיד נכון לשלוח את הקהל הביתה עם תחושה שהכל נגמר ברגע השיא, ו-"איך אפשר שלא" מספק את זה. הוא השיר שעושה את כל ההבדל. זה השיר האחד הזה שהופך הרכב סביר לכוכב עולה, שדוחף אלבום לראש מצעד המכירות. השיר הזה הוא השיר שצריך לעמוד מול עיניה של טלמון כשהיא כותבת שירים חדשים. שירי אהבה הם תמיד יותר נוגעים ובגילה עדיף להתרכז בשירים האלה, פחות בשירי משמעות מטאפוריים כמו שיר חדש על ברוש שהיא שרה בהופעה והיה פחות אפוי מהשירים האחרים.
ועם זאת, הירידה לפרטים אינה כאן כדי לבלבל או להפחית מערכם. ג'יין בורדו הם הלהקה הכי חמודה בישראל כרגע. הם פשוט להקה חמודה, ותודו שמגיע לנו אחת כזו פעם בחיים. ההופעה שלהם היא תענוג שאין כמותו. רוצו לראות אותם לפני שיהפכו סופית לנחלת הכלל.
