וואאאאווווווווווו, ג'סטין. איזה הופעה. האמת, אין מילים. ג'סטין טימברלייק נתן בפארק הירקון כנראה את אחת ההופעות הכי מוצלחות שנראו כאן אי פעם. וכשמפרקים אותה לגורמים, כמו שנעשה תיכף, יתברר שזה היה עוד יותר מדהים ממה שנדמה. שעה וארבעים וחמש של מסיבת קצב סוחפת עם אחד האנשים היחידים בעולם שראוי לתואר אנטרטיינר (entartainer), במסורת של פרנק סינטרה וג'ין קלי, וברמה שמתחרה רק בעוד איש אחד בעולם, רובי וויליאמס.
בגיל 33 ג'סטין טימברלייק הוא כוכב-על, אבל גם כשרון לא לגמרי ממומש. כזמר-סולן הוא הוציא בסך הכל שלושה אלבומים. ענקיים ככל שיהיו, זה לא הרבה. הוא גם לא הופיע מאז האלבום הקודם, כמעט שבע שנים. זה נחמד שהוא ניהל בינתיים קריירה מצוינת כשחקן, אבל כזמר היה בהחלט יכול להיות מצב שהוא היה מאבד את זה. מה גם ששני האלבומים "The 20/20 Experience" שהוציא לפני שנה לא לקחו את עולם המוזיקה צעד קדימה, כמו שהיית מצפה ממישהו במעמדו.
אבל כל זה מתגמד מול היכולת של טימברלייק כאמן במה. היו שם איזה עשרה נגנים, חמישה רקדנים, ווידאו סטנדרטי לחלוטין. אבל למי אכפת? ג'סטין טימברלייק הוא מהאנשים האלה שממגנטים אותך לבמה מהרגע שהוא עולה עליה. הוא מהפנט. וזה די מעניין כי ברור שהוא סחי כמו דיקט, לא מטורף, לא הורמונלי, אפילו לא חרמן או שתוי. הכל מתוכנן מראש, מתוקתק עד הפרט האחרון, באופן שאצל כל אחד אחר היה הופך למכני וחסר נשמה. אצלו זה הופך לפלא.
אחרי שבע שנים, ג'סטין הגיע לסיבוב הזה ולתל אביב רענן כמו כרובית טרייה. ראית עליו שהוא נהנה. שהוא לא טחן את כל השירים האלה עשרות פעמים. שהוא רוקד עם כל הלב וזה מחפה על העובדה שיש רקדנים טובים ממנו בהרבה. כמו כל יוצא להקת בנים אמריקאי מתברר על הבמה שיש לו קול חזק מאוד ומיומן. אין פה צורך בפלייבק. הוא שולט בהכל באופן מקסים. והיי, הוא אפילו לא מחליף בגדים. מי צריך החלפת בגדים?.
ואולי הבגדים הם כן משהו לדון בו. חולצה לבנה, מכנסים שחורים וסניקרס, מה יותר פשוט מזה. אבל איזו חולצה. איזה הדפס מהמם שחור-לבן שנראה קצת אינדיאני, קצת מרסלו בורלון ובעיקר שיא הקוליות. כך גם הסניקרס הלבנות שהוכנו במיוחד. הכל ברמה כזאת שמעליה כנראה אין יותר לאן לעלות.
ולכן העובדה שטימברלייק לא מחזיק בארסנל את השירים מליגת-העל העילית, בכלל לא הפריע. אז מה אם "Cry Me A River" ו"Sexyback" הם יותר להיטי מועדונים טובים מאשר שירים כאלה שאין כמותם. לאורך כל הערב הוא שמר על רמת אנרגיה הכי גבוהה, עם הפקה מוזיקלית נפלאה ותחושה שהכל במקום. וכך שיר כמו "Seniorita", להיט מקום 30 במצעד השנתי, מתפקד בערב כזה כמו שיא שאין כדוגמתו.
אז מה עם הקהל לא באמת מכיר את המילים של "TKO" או את "Holy Grail", בתוך ההקשר הם מתפקדים מעולה. ג'סטין טימברלייק נגע רק פעם אחת במפשעה, וזה היה בהדרן. באותו רגע הוא גם עשה בפעם הראשונה ג'סטה מינית לאחת הרקדניות. בשאר הזמן הוא היה הילד הכי נחמד בכיתה. מנומס, תרבותי. כאילו הפך למה שהיית מצפה מאחד שהמוזיקה שלו יושבת כולה על גרוב שחור של בחור לבן. הוא לא צריך כלום חוץ מהדבר עצמו, וזה מה שהופך אותו לכזה מלך.
אז אם לא הבנתם עד עכשיו, פראייר מי שלא בא. זאת תצוגה שרואים פעם בהרבה שנים. אני מודה שגם אני הייתי מעט סקפטי, חשבתי שטימברלייק כבר מעבר לשיא, ושהוא קצת החדשות של לפני חמש שנים. גם העובדה שהוא שר אלביס ומייקל גק'סון בהופעה נראתה לי גבולית. אבל כנראה שזה עניין של מינון והתאמה. ההצדעות של טימברלייק היו מדויקות לגמרי וזרמו בתוך המופע בשיא התיאום.
כיחיד במינו, ג'סטין טימברלייק הראה הערב בפארק הירקון מה זה נקרא ל"החזיק קהל". זה היה פשוט תענוג שאין כמותו. "אני אוהב את כולכם!" הוא אמר כמה פעמים לאורך הערב, שבו בנונשלנטיות, ובלי להבין עברית, גם דפק סלפי ואירגן הצעת נישואין עם זוג נרגש. שוב, מהדברים האלה שיכולים לגרום לאי נוחות איומה. ולא, אפשר היה כמעט לחשוב שזה מבויים, מרוב שזה היה חמוד. ככה נראית ליגת-העל האמיתית של הבידור העולמי. איזה כיף שנחשפנו לזה. אין ברירה אלא להשתמש בקלישאה הגדולה מכולן: תודה לך ג'סטין! תבוא שוב.
