אף פעם לא ראיתי את עמיר בניון בהופעה. גם לא ראיינתי אותו בשום הזדמנות. וכנראה שלא במקרה. אין ויכוח על כך שהוא איש מוכשר במיוחד, שכתב כמה וכמה שירים נפלאים. אבל הוא גם כתב כמה שירים פוליטיים מאוד ושנויים במחלוקת, בין השאר על אחמד הערבי והנשיא האמריקאי אובמה. ההתבטאויות המילוליות שלו, הן, איך נגיד בעדינות, מורכבות. רק לאחרונה בראיון למעריב הוא גינה את הרצח במצעד הגאווה בירושלים, אך מיד אחר כך חזר על שלל אמירות הומופוביות נגד נישואין והורות חד מינית.
הכותרת שניתנה להופעתו, "שיר לכת, מסע מוזיקאלי בתחנות חייו ויצירתו", בהשתתפות העיתונאי אראל סג"ל, נראתה לי כמו הזדמנות מסקרנת. דווקא בימים טעונים אלה, מעניין לשמוע ולראות את הדרך שבה יגיב בניון למצב ומה יהיה לו חשוב לומר. במיוחד כשהוא מופיע באודיטוריום רקנאטי בתל אביב, סוג של מעוז שמאלני. בשעה שתיים, שישי, האולם היה רק כמעט מלא (כנראה בהשפעת "המצב"), אבל הקהל שבא לראות את בניון היה חם ונלהב.
בניון התחיל עם "כשאת עצובה". ומיד כבש את הקהל. השירה שלו המסוגפת, שעל הבמה מתגבר בה הטון הפייטני, כאילו היה מתפלל ולא שר, היא עוצמתית וחזקה. בניון צנום, מכונס, נראה מעט מבויש, וקולו החזק והחד רק מחזק את הדיסוננס. המופע התקדם באופן די רגיל. עד שאחרי השיר הרביעי, "בחייאת", שיר על דברים שאנשים אומרים לו ("שמעתי היית מכור לסמים" ו"איזה נמוך אתה במציאות") עצר בניון את המופע וקרא לאראל סג"ל שיצטרף אליו, למעין שיחה/ראיון.
סג"ל, עיתונאי שיודע את העבודה, אם כי לא בטוח שהתאים עצמו נכון לאירוע, שאל אותו מיד "אתה זמר מסית?" ובניון התחיל באיזו התפלמסות עם אביב גפן, בעניין דברים שגפן אמר עליו לאחרונה. לבניון יש שיטת דיבור כזו, שבה גם דברים איומים הוא אומר בשקט, כאילו בהתנצלות. אבל הוא כנראה לא הכין ממש נאום מסודר, והיה די קשה להבין מה הוא רוצה. כשהתחיל להגיד משהו על שקרים של גפן בעניין הדולפינים, הקהל איבד סבלנות. כמה נשים באולם התחילו לצעוק "באנו לשמוע מוזיקה לא פוליטיקה" והקהל הצטרף במחיאות כפיים.
- הלהקה הכי חמה בתל אביב עושה מוזיקה בלי מילים
- 61 הביצועים הגדולים במוזיקה הישראלית
- האושר של אדל עלה לה 4 מליון פאונד
בניון נראה לרגע אבוד אבל אז אמר שהוא מקבל את דרישת הקהל. סג"ל חזר לעמדת הבסיסט ובניון שר "רק את", שכמובן פוגג את המתח הקל. לא לפני שאמר בהכנעה אך גם במרירות "אתם קהל נפלא, כי אצל אביב גפן זה לא היה קורה. למדתי מכם, זה יפה". אחרי השיר, כשמחשבתו הסתדרה, הוא הוסיף משפט שאם הבנתי נכון, כוונתו הייתה לומר לקהל, שהוא אולי מתחיל בביקורת אבל בסוף דבריו היו אמורים להגיע לנקודה אופטימית. מה בדיוק? זה כנראה כבר לא נדע. אבל אם זו הייתה כוונתו, הרי שבניון וסג"ל לא העריכו נכון את הפתיל הקצר של הקהל בעידן הזה.
לקראת סוף המופע היה עוד נסיון לשבור את הפורמט לטובת שיחה. הפעם זה הצליח הרבה יותר. סג"ל חזר למרכז, הבטיח לא לעסוק בפוליטיקה ושאל כמה שאלות על היצירה. בין היתר שאל מדוע בניון לא שר יותר את שירו היפיפה "שלכת", ואף הצליח סג"ל לסחוט ממנו שירת פזמון של השיר להנאת הקהל. בהמשך הסביר בניון ששירי האהבה שלו אינם לאישה ספציפית אלא לכל דבר בעולם. למשל לאלוהים ולעצמו. דבריו נשמעו מעניינים, אבל סג"ל לא לחץ עליו להבהיר. הוא גם עשה טריק נחמד, ביקש מהקהל לכתוב ברכה למישהו, וכשקיבל את הדף הלחין אותו במקום. שיר יומולדת חמוד לילד בן 17. מה שהוכיח שוב שבניון הוא פרפורמר עם כשרון במה לא מבוטל, שיודע להפנט קהל.
בניון הופיע בפסטיבל הפסנתר מלווה בשלושה נגנים. סג"ל, שכבר הזכרתי, על בס, ליאור שושן בתופים ואודי תורג'מן על פסנתר וקלידים. השניים האחרונים גם הפיקו מוזיקאלית. הוא שר את שיריו בעיבודים שנשמעו לי רגילים לגמרי, כששלושת הנגנים מלווים כל הזמן. קשה להגיד שהוא התאמץ לתת לאירוע גוון מוזיקאלי מיוחד. אף שיר לא זכה לגרסה חריגה, אפילו לא למשהו עם פסנתר וזמר בלבד. שלא לדבר על אקפלה, שכל כך מתבקשת אצלו. בניון עצמו הצטרף מידי פעם בעוד וגיטרה. הוא שר את רוב להיטיו הגדולים. "את אינך", "סופה", "הכל עד כאן", התפילה הקורעת "שמחות קטנות" וכמובן לסיום את "ניצחת איתי הכל" ו"עומד בשער". אף אחד מהשירים הפוליטיים החדשים שלו לא הגיע לבמה בתל אביב. מעניין איך הם היו מתקבלים.
מאז אלבומו הראשון, אני טוען תמיד שבניון אינו משקיע מספיק בהפקה המוזיקאלית או שטעמו אינו משוכלל. המוזיקה שלו כמעט זועקת לאיזה יד של מעבד/מפיק עם שאר רוח, שיכול היה בקלות להפוך אותו לשם מוכר בפסטיבלים אתניים מסביב לעולם. השירים שווים, גם בניון שר בחסד, מה שחסר זה עוד קומה במסביב. גם בהופעה הזאת, חלק מהעיבודים היו אלמנטריים מידי לטעמי. המזל שלו הוא ששיריו באמת מוצלחים. וכשהוא שר, כמו כאן, מקבץ של מיטב הלהיטים, הקהל מתמוגג מנחת.
חבל אם כן שבניון לא ניצל את הפלטפורמה שניתנה לו כדי להביא יציאה מוזיקאלית יותר משוכללת. כנראה שהוא חשב שה"ייחוד" במופע ינבע מהשיחות שלו ושל סג"ל, שגם קיבל הזדמנות לבצע שיר של עצמו. בכל מקרה אם ניקרה לפני המופע במוחי השאלה מי הקהל של עמיר בניון והאם הוא מזדהה איתו פוליטית, הקהל נתן תשובה חלקית אך נחרצת. כשהוא שר, שישיר. את הפוליטיקה שישאיר בבית. מעניין.