בואו נסכם רגע את הפרקים הקודמים: אחרי שהפכה למלכת פופ עם "Wrecking Ball", ואז נערת אינסטגרם פרועה שמרבה להתעסק בסמים, סקס ובקהילת ה-LGBTQ, הוציאה מיילי סיירוס לפני שנתיים אלבום יומרני, אקספרימנטלי, טריפי ואלקטרוני. היא כאילו הודיעה שהיא רוצה להיות מוזיקאית רצינית, כמעט אוונגרדית. כדי לא לפגוע בקריירה המסחרית, ובמספרים, האלבום הוענק חינם לכל דורש, ולכן מעולם לא נדע כמה עותקים, אם בכלל, היו נמכרים ממנו. כבר אז טענתי באתר זה שסיירוס מוציאה אלבום מקושקש ולא מסחרי בעיקר כי היא יכולה. תחשבו על נועה קירל ועומר אדם ותכפילו פי מאה. אלה אנשים שמתפרסמים בגיל מאוד צעיר, ובסביבות גיל 20 הם כבר ממש לא יודעים מה לעשות עם עצמם. סיירוס של לפני שלוש שנים רצתה בעיקר להשתולל. והיא השתוללה.
אני מציע לכם לראות את הסרט התיעודי העצוב שמוקרן בנטפליקס על ויטני יוסטון ונקרא "Whitney: Can I Be Me". הסרט הזה מתאר את האופן שבו בעיית הסמים והאלכוהול של יוסטון לא טופלה, כשעוד אפשר היה. סיבה ראשונה, כל משפחתה וסביבתה הקרובה התפרנסה ממנה. לאיש לא היה נח לעצור. סיבה שנייה, כי כשאדם הוא כל כך מפורסם וחשוב, אין דרך אמיתית לעצור אותו. וזה כל ההבדל בין ויטני למיילי.
סיירוס היא דור שני להצלחה מוזיקלית. יש שם מנהלים, סוכנים וכל מה שצריך כדי לאפס אותך ברגע הקריטי. אם תסמכו על האינסטינקטים שלי, מתישהו לפני שנתיים בערך, מישהו לקח את מיילי לשיחה במשרד מפואר בלוס אנג'לס, ייתכן שהביאו גם את אבא שלה, אולי אפילו את הסנדקית דולי פרטון. התקיים שם מעין "טקס רענון". האיש עם החליפה אמר לה ככה: "תשמעי. את יודעת שכולנו אוהבים אותך מאוד ורוצים שיהיה לך רק טוב ומה שבא לך. יש לך כבר מספיק כסף לכל החיים, וזה עוד לפני שתירשי את אביך. את באמת יכולה לעשות מה שתרצי, איך שתרצי. בעולם החדש, את תמשיכי להיות כוכבת מדורי פפראצי כל החיים, כך או אחרת. כל מה שתצטרכי זה לעשות פרובוקציה קטנה מידי פעם, אבל אם את רוצה קריירה של זמרת פופ אייקונית בסדר גודל עולמי, את חייבת להתאפס ולחזור לעבודה. קחי כמה זמן שאת רוצה ותחזרי עם תשובה. אם תחליטי שאין לך כח להתאפס ולהיות ילדה גדולה, ושאת רוצה עוד אלבום אקספרימנטלי, אנחנו נכבד את הבחירה שלך. רק שניפרד כידידים, כי נבין שאת לא צריכה את השרותים שלנו יותר.
מיילי הביטה בו מופתעת וניסתה להתמקח "אבל אני נורא פוליטית, אני תומכת בהילרי ועובדת כדי שהיא תיבחר". האיש ענה "זה מה שאמרתי. או שתכתבי על זה שיר. או שתעזבי אותנו בשקט". שבועיים אחר כך מיילי סיירוס קראה לאורן יואל, שהפיק איתה כמה קטעים באלבום הקודם, והודיעה לו שחוזרים לעבודה. וכך, שנתיים אחרי, אנחנו עם "Younger Now", אלבום תיקני לחלוטין שיאפשר לאנשי החליפות להסביר לאנשי חליפות אחרים שמיילי חזרה ושאפשר שוב לשווק אותה בקלות. השיר הסוגר את האלבום נקרא "Inspired" ויש הטוענים שהוא מוקדש להילרי קלינטון.
בקומוניקט הרשמי כתוב שב-"Younger Now" מיילי חזרה לקאנטרי ולפופ המסורתי, שזה בערך כמו להגיד שמירי מסיקה חזרה להיות זמרת מזרחית. מיילי באה ממשפחת זמרי קאנטרי, אבל מעולם לא היתה זמרת קאנטרי, והטוונג באווירת כובע בוקרים שיש מדי פעם באלבום, אינו הופך אותו לאלבום קאנטרי בשום צורה. גם לא החליפה המעוצבת שבה היא מצולמת על העטיפה.
למעשה הדבר היחיד שקרוב לקאנטרי באלבום הוא ההפקה ההמוזיקלית היפה של הלהיט הגדול מתוכו "Malibu", שיר מהמם בכל קנה מידה, וזה שלמעשה הבטיח שהאלבום יצליח להחזיר אותה למסלול הלהיטים שממנו נגזרים מופעי ענק. שאר האלבום אינו ברמה של השיר הזה. יש שירים נהדרים, למשל "She's Not Him" שבו מיילי מסבירה את הלבט שלה בין בנים לבנות, ואת מידת הביסיות (יענו הביסקסואליות) שלה. אם הבנתי נכון זה שיר שבו היא מודיעה לבחורה שאיתה היה לה רומן, שהיא פשוט נמשכת יותר לגברים, ושלמרות האהבה העצומה שלה אליה, היא חוזרת לבחור שלה. סיירוס טוענת שזה עניין כימי. בכל מקרה זה שיר נהדר, אמיץ, נוגע ללב, והשני הכי יפה בדיסק.
לעומתו יש גם שירים כמו "'Thinkin" שנשמע כמו פופ רוק אמריקאי מעט שבלוני מלפני עשרים או שלושים שנה. זה שיר שיכול היה להופיע באלבומי מיינסטרים של שאניה טווין בניינטיז. הוא כאילו מנסה להיות להיט, אבל זה על גבול הצ'יזי. מה שמציל את השיר הזה וכל האחרים, הוא שמיילי כנראה נהנית לעשות מוזיקה ואורן יואל הזה שהפיק איתה (הוא כנראה עם איזה רבע שורשים ישראלים) מוכשר ועכשווי מספיק כדי ששום דבר לא יצא ממש גרוע.
די כיף להאזין לאלבום החדש של מיילי סיירוס. אין כאן איזו בשורה, אבל הגרוב המעט אקוסטי והגיטרות נותנים משהו יותר אינטימי. בסך הכל יש לא מעט שירים חמודים, שחלקם יהיו להיטים שווים. במשרד ההוא באל.איי. יכולים לשחרר אנחת רווחה. הם שוב הצליחו לאפס קליינטית צעירה שבא לה להשתגע. וכמו שהם יודעים, בעידן הזה, עם ההצלחות העצומות של בני עשרה, זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה. כי לפעמים יש להם סתם "Bad Mood" כמו ששרה מיילי סיירוס באחד השירים היותר מוצלחים באלבום.