אשניקו היא הדבר הכי מוזר ששמענו בתקופה האחרונה. אשניקו היא גם הדבר הכי מדהים ששמענו בתקופה האחרונה - ושני המשפטים האלה ממש לא סותרים אחד את השני. בפועל, הם מתארים בצורה מדויקת את מה שחשבנו כששמענו בפעם הראשונה (ואז בעשירית) את האלבום החדש שלה Demidevil.
אולי זה בגלל שקצת מאסנו באווירת האייטיז שרצה חזק בשנה החולפת, כי פתאום כשאשניקו (אשטון ניקול קייסי), החוצנית בת ה-25 הגיעה משום מקום עם השיער הכחול שלה - היא פשוט פוצצה לנו את המוח. יש דברים שקשה להסביר במילים, והמוזיקה של הצעירה האמריקאית ילידת צפון קרוליינה היא לחלוטין משהו שיהיה קשה להסביר - אבל נעשה את כל המאמץ בשביל שתצליחו להבין למה Demidevil הוא האלבום הכי מיוחד של הרגע.
לפני שאנחנו ממשיכים, חייבים לגעת קודם כל בעטיפה החיצונית: אשניקו נראית כאילו היא נוצרה במשרדים של חברת משחקי וידאו יפנית, ורק בזכות איזה קצר חשמלי קיבלה חיים אמיתיים. בדיוק כמו הגיימריות שמציפות את הטיקטוק בתקופה האחרונה, כך גם היא: שיער כחול שלפעמים מתחלף לבלונד, וטוטאל לוק שכאילו יצא מתוך חוברת קומיקס.
אז אמנם החיצוניות והאטיטיוד החייזרי שלה הם די יוצאי דופן בעולמות הפופ והמיינסטרים - אבל זה ממש לא מה שגרם לנו להתמכר. הדבר הראשון שעשינו אחרי ששמענו את האלבום שלה (שוב ושוב ושוב) בעיקר ניסינו להבין לאיזה ז'אנר היא שייכת: לרגעים זה נשמע כמו ניקי מינאז' ששרה על קונילינגוס (תעשו גוגל), ורגע אחר כך היא כבר עולה לטונים מצמררים שנשמעים בדיוק כמו סולנית אוונסנס, איימי לי.
השירים שלה ברובם יושבים על ביטים של היפ הופ, אבל אז מגיעות גיטרות חשמליות שעושות חשק לקפוץ למעגל פוגו, אבל אם בכל זאת אתם מתעקשים להכניס אותה תחת מסגרת מוזיקלית מסוימת, אז היינו הולכים פשוט על "פופ אלטרנטיבי".
מה שהופך את הסאונד של אשניקו באלבום הזה למיוחד באמת הוא העובדה שהוא מורכב מכל כך הרבה רפרנסים ונוסטלגיה מילניאלית, שמרוב עומס עלולים בטעות להתפרש כגימיק, אבל צריך לזכור שזה כל מה שילידי הניינטיז עושים רוב הזמן - מרפררים לסדרות, לשירים ולשאר התכנים שגדלנו עליהם. את כל זה אשניקו מצליחה לדחוס יחד בצורה מעולה ל-10 שירים שהם סיפור של דור.
קחו את "Deal With It" לדוגמה, שמשלב סימפול של הלהיט מסוף הניינטיז Caught Out There (ומוכר לכם יותר כ-I Hate You So Much Right Now), או השיר "L8r Boi", שהוא בעצם קאבר עם טייק פמניסטי אגרסיבי ללהיט הפריצה של אבריל לאבין. ב-"Toxic" היא כבר מרפררת כמובן לבריטני (גם בשם השיר וגם בשורה שמוקדשת לה), ובשיר נוסף, נסו אתם לנחש איזה, כבר אי אפשר לפספס את האוטוטיון ורוחו של קניה ווסט שמרחפת מעל. באופן כללי, האלבום הקטן והנפלא הזה הוא קפסולת זמן שמייצגת בצורה מדויקת רגע מאוד נוכחי בתרבות הפופ.
מרוב שזה כל כך כאן ועכשיו, קשה לדעת אם אשניקו עדיין תהיה רלוונטית ב-2022. יודעים מה, קשה אפילו לדעת אם האלבום הזה בכלל יהיה רלוונטי בעוד חצי שנה, וסביר להניח שאם בפרויקט הבא שלה היא תשתמש באותה נוסחה בדיוק זה כבר פחות יעבוד - כי גם הרפרנסים הטובים ביותר בסוף נשחקים. למרות זאת אשניקו היא לחלוטין הדבר הכי נכון ומרענן של הרגע, אבל היא תהיה חייבת להשתכלל בשביל לפרוץ את גבולות הנוסטלגיה הרגעית ולהפוך לכוכבת פופ אמיתית. אנחנו, כמובן, נהיה שם כדי לראות את זה קורה.