באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי לבדוק כמה ישראלים עונים לשם תמיר, אז אני יכול רק לקוות שלא תקפידו עליי ולצאת מנקודת הנחה שהמון. על פניו, מדובר בשם שגרתי ולא מיוחד (בכל זאת אנחנו חיים בעולם שקיים בו השם תו פרינס), ועדיין, מספיק שתגידו רק את השם הפרטי הזה, וכל מדינת ישראל תדע שאתם מדברים על זוכה "הכוכב הבא", תמיר גרינברג.
מאז שנגמרה העונה האחרונה של התכנית, יוצאת מדי כמה ימים הודעה על מופע סולד-אאוט של תמיר באולם אחר. פעם זה ברידינג, פעם בזאפה גני יהושע והשבוע גם בהיכל התרבות בתל אביב. החיבה של המבקרים שהרעיפו מחמאות על ההופעות שכבר היו די ברורה ואפילו מתבקשת. בכל זאת, האיש עושה מוזיקה שנעה בין ג'אז, סול ופופ מתוחכם. אין קהילה בישראל שתשמח בהצלחתו יותר מאותם מבקרים שעוד מתגעגעים למוזיקה הטובה והיפה שהיתה פעם.
אבל אלה לא רק המבקרים. ההופעות מפוצצות בפלאשים, אין סטארט-אפ ישראלי שלא רוצה להשוויץ שהביא את העוף המוזר עם הפרנזים לערב חברה, ואם תסתכלו טוב טוב בתמונות של הקהל, תוכלו לראות בו את כולם: נשים וגברים, מבוגרים וצעירות, מזרחיות ואשכנזים. כולם נשבו בקסם הנונשלנט שלו וחזרו לשמוע אותו מבצע בלייב את השירים המקוריים שלו טרום ימי "הכוכב הבא", וכמובן, את הקאברים שגרמו לו לזכות: מ-"Hallelujah", דרך "Fix You" ועד "שבורי לב".
הפליאה שלי מהפיכתו לכוכב אמיתי לא נובעת מתוך התנגדות לאליטה הישנה ששלטה עד לא מזמן בתרבות הישראלית, וגם לא מתוך ביקורת כלפי תמיר, חס וחלילה. אבל נסו לחשוב מתי הייתה הפעם האחרונה שזמר כמוהו הפך להיות שם שמוכר בכל בית. על הנייר הוא לא אמור להיות סלב שמסוקר בעמודי הרכילות באינסטגרם, ועדיין איכשהו הוא הצליח כנגד הסטטיסטיקה התרבותית של העשור האחרון להפוך לאחד כזה.
הייחוד לא טמון רק בסגנון המוזיקלי, אלא גם במראה; במשך כל התוכנית תמיר התגאה שהוא לובש פריטים מהארון של אמו, בין אם זו חולצת צווארון עם חליפה או צעיף משי. גם להופעה האחרונה שלו הוא בחר ללבוש חליפה ורודה עם פרנזים שמרפררת חזק לשפת הפלואידיות המגדרית בארה"ב. הארי סטיילס סטייל.
באמת מרתק לנסות להבין איך זמר שלא שחרר סינגל לרדיו מאז שהתוכנית נגמרה, מצליח לפתוח קופות ועוד למכור הכל. גם אם לוקחים בחשבון שיש כרטיסים שנמכרים לוועדי עובדים, כמו כל זמר מצליח אחר, עדיין מדובר בהישג מרשים מאוד. אז מה סוד הקסם?
ראשית, תמיר צריך לשלוח פרחים ליסמין מועלם ונגה ארז שפתחו את הקהל הישראלי ל"מוזרות" ודברים שונים מהנוף, האחרונה גם עושה את זה באנגלית כמוהו. יש משהו בשתי הזמרות האלה שגורם לקהל, שבדרך כלל מאזין למוזיקת מיינסטרים, להרגיש מיוחד ואפילו קצת היפסטרי בעצמו. הייתי מציין גם את נטע ברזילי אבל דווקא היא קיבלה ביקורת מאוד קשה מהקהל עצמו עד לרגע שבו זכתה באירוויזיון. בכל מקרה, אני בספק אם אמן כמו תמיר יכול היה למכור כרטיסים בלי שנגה ארז הייתה מסוקרת בתקשורת הישראלית באובססיביות בחצי שנה האחרונה.
הבא בתור: ספוטיפיי. אמנם לתמיר אין איזה להיט שרץ ברדיו, אבל בעמוד האמן שנפתח לו בפלטפורמת הסטרימינג בזמן התוכנית יש כבר 50 אלף מאזינים חודשיים ועוד 20 אלף בעמוד האישי שלו שמכיל את השירים המקוריים. כנראה יש חפיפה ברוב המאזינים, אבל אין ספק שמדובר בעוד הוכחה שהיום הסטרימינג מנצח הכל, גם את הרדיו ששוב נרדם ולא מצליח לזהות מגמות שקורות בשטח בזמן אמת.
ובסוף, יש דבר אחד שהכי חשוב לזכור במקרה של תמיר. מה שנשאר אחרי שמנכים את כל החישובים הנוסחתיים, את העובדה שהוא יוצא דופן בסאונד המקומי, ועוד בשפה שאמנים ישראלים מעולם לא הצליחו לכבוש בה את הקהל המקומי (זוכרים שנינט עדיין מקליטה שירים באנגלית?). הנקודה היא שאם הוא לא היה כל כך כשרוני, הנתונים המרשימים שלו וגם כל הנגה ארזיות שבעולם לא היו עוזרים לו. אין תחליף לכישרון ומקוריות, ותמיר, טפו טפו, בורך בשניהם בערימות.
כשמשלבים את הכישרון שלו עם הכריזמה השקטה והביטחון על הבמה, מקבלים כוכב אמיתי - ותזכורת לכך שלפעמים השירים חשובים פחות מהאדם ששר אותם. אנשים רוצים לראות את תמיר. אנשים רוצים לראות את התופעה שכולם מדברים עליה בלייב, ולספר עכשיו או בעתיד שהיו שם בזמן אמת.
השאלה שעדיין עומדת באוויר היא האם זה יכול באמת להחזיק קריירה. אמנם מתחת ההייפ עומד כאמור כישרון מוזיקלי מוצק ובשל, אבל עוד מוקדם לקבוע. האם תמיר מתכנן לשיר רק באנגלית כפי שעשה לאורך כל העונה של הכוכב? הרי עוד לא שמענו אותו שר בעברית אפילו פעם אחת. הוא ינסה לצאת לחו"לֹ? כלומר לחזור - הוא הרי הגיע לכוכב אחרי תקופה ארוכה בניו יורק. כל זאת ועוד בעתיד, ואם לשפוט לפי קצב התאוצה של המטאור הזה, העתיד הזה יגיע בקרוב מאוד.